חזק חזק ונתחזק
חיי האדם מורכבים מעליות ומורדות, זו מהותם. אנו נדרשים ללמוד ולהתפתח בעת הקושי כמו גם בעת רווחה. דווקא עיתים של משבר וצרה עשויים להוות עבור האדם בסיס להתפתחות ולצמיחה
פרשת 'ויחי', היא הפרשה האחרונה בספר 'בראשית' - המכיל את סיפור הבריאה וכן אנקדוטות אישיות וסאגות משפחתיות, במסגרתן מובאים אירועים על חייהם, אהבותיהם ושנאותיהם, ייסוריהם והצלחותיהם של גיבוריו. אלה מאפשרים ללמוד על אבי-טיפוס של בני האדם היוצרים מרקם אנושי - שכל אחת ואחד, בכל דור ודור, יכולים למצוא בו את עצמם.
לאורך ספר 'בראשית' הפתיחה "אלה תולדות" מתמקדת בבנו של המוזכר, למשל תחת הכותרת "וְאֵ֙לֶּה֙ תּוֹלְדֹ֣ת תֶּ֔רַח" (יא,כז) אנו נחשפים לסיפורו של אברהם אבינו, הפתיחה "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק" (כה,יט) מביאה את סיפורו של יעקב. "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה" (נ,כו), מעבר לשלושת האבות מתמקדת התורה בדמותו של יוסף, ולא בכדי.
בדומה לפרשת 'חיי שרה' בה מסופר על לכתם של שרה ואברהם לעולמם, בפרשת 'ויחי' נקרא על פטירתם של יעקב ויוסף, זאת כדי להפנות את תשומת ליבנו דווקא למהלך חייהם. בחינת חייהם של יעקב ושל יוסף מעלה קווי דמיון בין השניים - חיי שניהם רצופים עליות ומורדות; יוסף התייתם מאימו בצעירותו, יעקב איבד את רעייתו האהובה בצעירותה וסבר ששכל את בנו. עקב ריב אחים חיו שניהם בארץ זרה הרחק ממשפחתם. שניהם חוו קשיים ואתגרים במשך שנים רבות, ודווקא תקופת חייהם בארץ מצרים היוותה עבורם תקופה טובה, כנגד כל הסיכויים. נראה כי התורה באה ללמדנו על החיים – חיי האדם מורכבים מעליות ומורדות, זו מהותם. אנו נדרשים ללמוד ולהתפתח בעת קושי כמו גם בעת רווחה, ודווקא עיתים של משבר וצרה (המילה 'מצרים' כרמז לכך) עשויים להוות עבור האדם בסיס להתפתחות ולצמיחה.
צמיחה פוסט טראומתית
משבר המטלטל את חייו של האדם מביא להתערערות של תפיסות, עמדות ומטרות וכן להתעוררות של שאלות לגבי תכלית וכיוון חייו. אנשי דת, פילוסופים, סופרים ורבים אחרים ניסו להתמודד עם סוגיות הנוגעות לראיית המשבר כבסיס לחיפוש משמעות, כהזדמנות לצמיחה או כנקודת מפנה. בעבר מרבית המחקרים בתחום הפסיכולוגיה התמקדו דווקא בהשפעות ההרסניות של מצבי לחץ וטראומה על הבריאות הפיזית והנפשית של הפרט, אולם בעשורים האחרונים נערכו מחקרים רבים על חוסן ועל כוחו של משבר להניע תהליכי התפתחות אישיים בונים.
טדסצי וקלהון מתייחסים למנעד רחב של משברים ואירועי דחק בחיי האדם אשר מאתגרים את משאבי ההתמודדות שלו, מפרים את האיזון בחייו ואף מערערים אצלו הנחות יסוד בסיסיות לגבי החיים. הם שטבעו בשנת 1995 את המונח 'צמיחה פוסט טראומטית' כהגדרה למכלול השינויים הנתפסים כחיוביים לאורך זמן בעיני הפרט בעקבות המשבר או הטראומה, כפי שהם באים לידי ביטוי בשלושה מישורים: שינוי באופן שבו האדם רואה את עצמו בעקבות האירוע, שינוי בקשר של האדם עם הסובבים אותו וכן שינוי בתפיסתו של האדם את מהות החיים. שינוי בתפיסה העצמית יתרחש כאשר האדם יגלה בעצמו כוחות שלא ידע על קיומם, כפי שהתגלו לו בעקבות המשבר שחווה והמצבים הלא מוכרים אליהם נקלע בעקבותיו. צמיחה עשויה לבוא לידי ביטוי בקשרים הבין אישיים, בין אם זה בפיתוח של מיומנויות בין אישיות כגון אמפתיה ורגישות לאחרים ובין אם זה ביכולת להיעזר ולפתח קשרים חדשים. 'צמיחה פוסט טראומתית' עשויה להוביל לשינוי בסדרי עדיפויות כמו גם לתפיסת החיים ומהותם בדרך אחרת מבעבר. במצב זה הפרט יבנה נרטיב מתאים, כלומר סיפור חיים שישקף את כוחותיו ותפיסתו החדשה, וכן יחפש כיוון ותכלית על מנת להמשיך ולחיות באופן מלא בהווה.
כאשר האדם לא עובר תהליכים אלו של צמיחה מתוך משבר, במלואם או בחלקם, הוא חווה בנוסף לכאב העצום גם סבל רב; הכאב והעצב במצבים מורכבים הם טבעיים, חשובים ומהווים חלק בסיסי מהעיבוד ומהריפוי - בעוד שהסבל הוא פועל יוצא של התנגדות למצב, חוסר נכונות לקבל את האירוע שהתרחש ותחושת קורבנות שהאדם חווה בעטיו. האדם יבזבז אנרגיות רבות וישהה במחשבות מייסרות על העבר, ההווה והעתיד שאינן מקדמות אותו ולא מאפשרות לו לצאת מהמצב הקיים. הסכמה לקבל מצב נתון מעצם היותו אינה מעידה כי אנו מסכימים לו, כי חלילה ייחלנו לו או כי אנו מבינים בוודאות ובאופן מידי את התכלית שלו - אולם היא מאפשרת ראייה מחודשת של המציאות, ויתור על העקרונות הישנים שאינם משרתים אותנו עוד והבנה כי הציפיות שלנו לא יתממשו בדרך לה ייחלנו ועלינו לבחור בדרך חדשה כדי לצאת מחוזקים מהמצב. אין זה פשוט כלל וכלל ולכן תידרש לאדם תמיכה משפחתית וסביבתית ולעיתים אף סיוע של אשת/איש מקצוע.
בין יעקב ל-ישראל
יעקב הגיע למצרים איש שבור-לב, מת-חי "וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם, וַיֹּאמֶר, כִּי-אֵרֵד אֶל-בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה" (לז,לה). עם הגיעו, כאשר פרעה שואל אותו לגילו, הוא מגולל בפניו נרטיב כנה ועצוב: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, אֶל-פַּרְעֹה, יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי, שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה: מְעַט וְרָעִים, הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי, וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת-יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי" (מז,ט). בפרשת 'ויחי', הפותחת בתיאור ימיו האחרונים של יעקב אבינו, המקרא מחזק הבנה זו "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה" (מז,כח) - המקרא מבהיר כי יעקב, כשמו כן הוא, הגיע למצרים עקוב ושבור ("לב עקוב ייתן עצבת" - בן סירא), אולם מדגיש כבר בפסוק הבא כי בתקופה זו חל שינוי אדיר בתפיסת חייו ומהותם; "וַיִּקְרְבוּ יְמֵי-יִשְׂרָאֵל, לָמוּת"(מז,כט), הפעם הוא נקרא ישראל - מלשון ראש, ישר ושררה – כלומר יעקב עבר תהליך אישי בונה, אשר מילא אותו עוצמה פנימית. במפגש אנושי נדיר ונוגע ללב, יעקב משביע את יוסף בנו אהובו לפעול לקבורתו במערת המכפלה בחברון, ליד אבותיו. "וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל, עַל-רֹאשׁ הַמִּטָּה" (מז,לא), ישראל משתחווה בפני בנו טרם מותו - בכך הוא מביע את הערכתו העצומה לבנו האהוב על הדרך שעבר בחייו ועל האופן בו בחר להתמודד עם מצוקותיו.
אחיו של יוסף אמנם מתקשים להאמין בכך, אולם מתוך הכתוב נראה כי יוסף לא גילה מעולם לאביו שום דבר מכל אשר אירע בשכם ביום מכירתו. יוסף, שבנערותו הולך רכיל ומביא דיבתם רעה בפני אביהם בוחר שלא לספר לאביו מאומה. התהליך שעבר הובילו לענווה ורגישות לאחרים וכן לבחירה בהתמודדות עם המשברים בחייו מתוך הסכמה והבנה שהם נועדו לתכלית גבוהה יותר מכפי שיכול לצפות בזמן שהתרחשו. הוא העביר לאחיו את המסר שלא נשבר עקב המשברים שחווה אלא בחר לראותם כחלק מתכלית חייו להוות משביר ומזין לבני משפחתו ולמיליוני בני אדם, והוא חוזר על מסר זה גם בפרשתנו עת אחיו באים אליו, משתחווים ומתחננים, לאחר מות אביהם, מלאי חשש מנקמתו; "וְאַתֶּם, חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה; אֱלֹקים, חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה, לְמַעַן עֲשֹׂה כַּיּוֹם הַזֶּה, לְהַחֲיֹת עַם-רָב" (נ,כ).
טרם מותו יעקב מבין כי בניו יוכלו להתמודד עם אתגרי החיים ולהפוך משתים עשרה משפחות לעם אך ורק אם יהיו מאוחדים ומלוכדים. "הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ, בְּנֵי יַעֲקֹב; וְשִׁמְעוּ, אֶל-יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם" (מט,ב) יעקב קורא לכל בניו יחדיו טרם מותו ומברכם אחד - אחד לפי שמו, אולם קודם לכן הוא מעביר מסר ברור: היו ויהיו בחייכם זמנים של קושי ומשברים בהם תחושו בני יעקב וכן תקופות בהן תגיבו בעוצמה פנימית ובשמחת הלב כבני ישראל - זיכרו כי כוחכם הוא באחדותכם, בקבלה עצמית ובקבלה של זה את זה בכל עת. ואכן, בפרק הבא, בספר 'שמות', נשמע לראשונה מפי פרעה מלך מצרים "הִנֵּה, עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (א,ט) – וניחשף לסיפורו של העם הבונה את זהותו הקולקטיבית, התרבותית והלאומית.
חזק חזק ונתחזק
המדור מוקדש לזכרו של אבי אלי קדושאי ז"ל
שבת שלום,
שרונה קדושאי בר-נס
M.A יעוץ חינוכי, MBA מינהל עסקים
יעוץ וליווי מנהלים, מנחה לפיתוח מקצועי, הדרכת הורים
"רימון" מרכז מומחים לטיפול
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?