דלג לתוכן העמוד
יום שבת, 16 בינואר 2021
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

הוא פשוט שריונר

צבים עוררו מאז ומעולם את דמיונו של האדם, וסיפורים לא מעטים נכתבו עליהם. הם ידועים כמאריכי חיים והיו חביבי הילדים. אולם כיום הצב הוא חיה מוגנת שקיומה נמצא בסכנה

מי מאתנו איננו זוכר את ההתרגשות שאחזה בו כילד כאשר גילה צב מתקדם לאיטו בחצרו וכאשר ניסה ליטול אותו בידו. אז גילה כי הזוחל האיטי הזה ממהר להתכנס ולהיבלע בתוך שריונו. אחרי דקות ארוכות של המתנה שקטה, אט אט, בהיסוס, הצב שולף מהשריון את רגליו המעובות ועטויות הקשקשים ולאחריהן, בהיסוס רב, יוצא הראש, מביט בחשש לימין ולשמאל בשתי עיניים קטנות. ואז מתחילות ארבעת הרגליים לחתור באוויר והצוואר נמתח במטרה לחזור ולחוש את האדמה המוצקה תחתיו.

התרגשות גדולה יותר הייתה כשגילינו בימי הקיץ "צבון" קטנטן, ששריונו העדין עדיין בוהק ובורק כאילו זה עתה יצא ממתקן שטיפה עם תוספת "ווקס", ואולי גם היינו בין אלה שלקחו אותו הביתה כדי לגדלו כחיית מחמד.

אין לי ספק שרבים מאתנו נתקלו בצבים בילדותם ולכן יצטערו לשמוע כי בעל החיים הייחודי הזה הולך ונעלם מעולמנו ולילדינו ולנכדינו יש סיכוי קטן בהרבה ליהנות מהחוויה המרגשת של גילוי צב-צבון בחצר או בשדה.

 

גיבור אגדות

 

שני מאפיינים זיכו את הצבים במעמד מיוחד בספרים ואגדות הילדים: השריון אותו הם נושאים "על גבם" ואיטיותם הרבה.

ככלל הצבים הם זוחלים בעלי שריון קשה, יותר או פחות, שחלקם חיים ביבשה, חלקם האחר באגני מים מתוקים, עומדים או זורמים, וחלקם – בימים ובאוקיינוסים המלוחים. ברור ומובן שהחיים בסביבות חיים שונות כול כך שינו את צורתם ומבניהם, למרות שכולם נמנים על משפחת הצבים.

בעולם ידוע על כ-250 מיני צבים, ללא ספק מספר מינים מרשים מאוד. בין המינים הללו, ידוע על צבים שהקטנים שבהם הם בגודל כף יד, והגדולים ביותר מגיעים לממדי ענק, כאשר שריונם מגיע לאורך של 2.75 מטר ומשקלם עד 900 ק"ג.

למרות איטיותם הרבה, הצבים ידועים כמאריכי החיים בין בעלי החיים, יותר מכול בעל חיים אחר. יש ביניהם המאריכים לחיות עד מאות שנים! במוזיאון הטבע הבריטי בלונדון מוצג צב (משומר) שימי חייו תועדו ברשימות מדויקות המעידות שחי על פני האדמה 180 שנה. כמו כן, ידוע הסיפור על צב ענק שהלך לעולמו בגן החיות של כלכותה בהודו בשנת 2006, ואשר גילו הוערך, על פי בדיקת פחמן 14 של שריונו ב- 255 שנים! כלומר, הוא בקע מן הביצה בסביבות שנת 1750, בתקופה שבה עדיין לא היו אופניים והלך לעולמו לאחר שהאדם הגיע לירח ושלח גשושית למאדים.

 

צב יבשה וצב מים

 

בארצנו אנו מכירים שמונה מיני צבים בסך הכול, המחולקים לארבע משפחות עיקריות: המשפחה הראשונה אלה "הצבים היבשתיים” שמהם ידועים לכולנו צב היבשה המצוי וצב היבשה המדברי, הדומה כמעט בכל לצב המצוי אך מעדיף את אזורי המדבריות בנגב ובסיני.

המשפחה השנייה הם "הצבים הביצתיים" אותן ניתן לראות שורצים במספרים לא קטנים במי נחל שורק ונחלים אחרים או "מתחרדנים" בשמש האפיק הזורם או על גזע עץ כרות הבולט מהמים. הצב הזה שאותו אנו פגשים בדרך כלל נקרא צב הביצות ושניים נוספים בקבוצה הם צב ביצות אירופי וצבנון אדום אוזן.

המשפחה השלישית היא של "הצב הרך”, צב מים מתוקים גדול ומרשים אותו נוכל לפגוש בקטע מסוים של נחל אלכסנדר (שווה להגיע), ואילו הסוג הרביעי אלו הם צבי הים התיכון למיניהם השונים, אשר ארבעה מינים כאלה מגיעים לחופי ישראל לצורך הטלת הביצים.

במאמר זה אתייחס לצב המוכר לכולנו והוא – הצב היבשתי המצוי, למרות שהוא לא מצויד בתכונות המרשימות ביותר מבין הצבים.

תנומת חורף

 

גודלו של צב היבשה קטן יחסית, ואורך חייו אינו משתווה לגדולים שבצבים, 50-60 שנה. לשריון הקשקשים שעוטף את גופו גוון חום-ירקרק ובו כתמים ופסים שחורים. כול קשקש שעל גבו מוגדר בפס שחור ובמרכזו כתם שחור.

ככלל, הזכרים קטנים מהנקבות ונוכל לדעת מי הוא מי כאשר נהפוך אותם על גבם (ולעולם נא לא להשאיר אותם כך הפוכים על גבם בשטח!) ונוכל לראות אחת משתי אפשרויות: שריון גחון קעור (זכר) או שריון גחון ישר או אף קמור (נקבה). מדוע דווקא לזכר גחון השריון קעור? מהסיבה הפשוטה שבעת ההזדווגות צריך הזכר לטפס על גבי שריון הגב של הנקבה, וכדי שלא יחליק ימינה ושמאלה וישמור על יציבותו, דאג הטבע לצייד אותו במבנה הקעור.

ראשו של הצב המצוי מכוסה בקשקשים קרניים וגם רגליו הקצרות והמעובות מאוד מכוסות בקשקשי מגן. ככלל הצב פעיל ביום, החל מהאביב ועד לסתיו ועם בוא החורף הוא חופר מחילה, זוחל לתוכה, מכסה אותה בעפר ונכנס לשנת חורף – עד לאביב הבא.

באביב יגיח הצב ממחילתו ויוכל למצוא שפע מזון, שכן עיקר תפריטו הוא צמחוני ומבוסס על עשבים ועלים שונים. הצב בררן, ובטרם יאכל את שמצא, הוא יבחן היטב את המנה, הן במבט, הן בהרחה והן בטעימה. למרות שהוא צמחוני, הצב לא יהסס לטעום גם מזון בשרי כמו רמשים, תולעים ואפילו שאריות בשר של איזה פגר קטן.

 

שריון בשריון

 

תקופת האביב היא גם תקופת החיזור של הצבים, וכאשר ייפגשו הצבה הגדולה יותר והצב הקטן ממנה, ומחליטים ש"זהו זה - הם זוג", אז יעשה הזכר את המאמץ ויטפס על גבה של הנקבה ותתחיל ההזדווגות, שאולי איננה נראית אך היא בהחלט נשמעת, שכן הקשת שריון בשריון כמוה כהקשת אבן באבן...

לאחר שהתעברה תחפור הנקבה גומה באדמה ותטיל בה כחמש ביצים בעלות קליפה רכה. שלא כביצי הציפורים אין צורך לדגור ולחמם את הביצים הללו. כעבור שבועות אחדים יבקעו מן הביצים צבים קטנטנים, עטויי שריון עדין ורך, והם יחלו את מאבק ההישרדות שלהם בעולמנו שלא רבים מהם אכן יצליחו בו.

שריונו של הצב גדל עימו לאורך השנים. שריון הגב ושריון הגחון מהווים יחידה מחוברת אחת שבה פתחים לראש ולרגליים הקדמיות, לרגליים האחוריות ולזנב. ככל הנראה שריון זה התפתח לאורך האבולוציה ממעטה הצלעות, שבהתחברותן יצרו מעין כלוב סגור, ואליהן הצטרפו חוליות עמוד השדרה, שהשריד להן ניכר במבנה יחידות הקשקשים שעל גב השריון. כאמור, קשקשים מוקשים קיימים גם בצדי הראש והרגליים, לעומת זאת, פי הצב חסר שיניים והוא לועס בעזרת מבנה של חומר קרני קשה הדומה לזה של מקור הציפור.

בדומה לצבי היבשה, גם נקבות צבי המים והים מטילות את ביציהן ביבשה. התופעה הבולטת היא זו של צבות הים היוצאות בכבדות מן המים ליבשה, מתקדמות בעזרת זוג הסנפירים הקדמי שהתפתח מהרגליים, חופרות גומה עמוקה, מטילות את ביציהן וחוזרות לים. כעבור זמן מה, בוקעים הצבים הקטנים מהביצים והחוף מתמלא החוף בצבים קטנטנים המתקדמים כולם כאחד בעזרת "מצפן" הקבוע בגנים שלהם ומוליך אותם היישר לעבר גלי הים.

 

חיה מוגנת

 

חשוב שנזכור כי לטובת הטבע בכלל והצבים בפרט, אין לקחת את הצב שגילינו אלא להותירו במקומו, בטבע, שם הוא חי את חייו. אם הרמנו אותו יש להחזירו לקרקע על רגליו ולא להותירו הפוך על גבו! הצב אינו יכול להתהפך חזרה בכוחות עצמו, וזוהי למעשה השיטה של העופות הגדולים כמו החסידות, לזכות בארוחה דשנה של בשר צבים. הן הופכות את הצב על גבו, וכאשר הוא שולף את רגליו וראשו בניסיון להתהפך, הן מנקרות אותו ואוכלות את בשרו, וכול מה שייוותר ממנו לא יהיה אלא השריון בלבד.

נראה שהגידול האורבני והשימוש בחומרי הדברה שונים גורמים לכך שאוכלוסיית צבי היבשה בכללה הולכת ונעלמת, וחלק ממיני הצבים שבעולם כבר נעלמו לחלוטין. לכן, כיום נחשב הצב לבעל חיים מוגן הנמצא בסכנת הכחדה ואסור לקחת אותו מן הטבע.

חביב הילדים

 

צבים עוררו מאז ומעולם את דמיונו של האדם, וסיפורים לא מעטים נכתבו עליהם. הידיעה שצבים חיים חיים ארוכים במיוחד עוררה את הרצון למצוא דרכים להערכת גילם. אחת הדרכים מבוססת על האמונה שניתן לקבוע את גיל הצב לפי מספר טבעות הגדילה השנתיות שעל כול קשקש, דוגמת טבעות הגדילה שבגזע העץ. הבעיה בשיטה זו היא שהטבעות שבגב הצב הולכות ומיטשטשות עם השנים וספירתן בדרך כלל לא תצלח.

שאלה נוספת ששואלים רבים היא האם הצבים שותקים תמיד או מסוגלים להשמיע קול. כבר ציינו שבעת ההזדווגות אכן מרעישים הצבים כאשר שריון מכה בשריון. מלבד זאת, כאשר הצב שנבהל מסתגר ונבלע במהירות בתוך שריונו, הוא משמיע קול נשיפה כאשר הוא פולט החוצה את האוויר שבגופו כדי להיטיב להסתגר בתוך שריונו.

את הצב המצוי נוכל למצוא בכול שטחי האקלים הים תיכוני שבארצנו. לעומת זאת, אם טיילנו בנגב וגילינו צב יבשה, הרי שבצב המדברי נתקלנו. הוא קטן יותר מהצב המצוי ובהיר ממנו, אך בכול יתר פרטיו הוא דומה לו דמיון רב.

נסכם ונאמר – אין ספק שיש בו משהו בצב היבשה שעושה אותו חביב במיוחד על ילדים, ובמיוחד כאשר הם נתקלים בצב צעיר וקטן בתקופת גידולו הראשונה. נדע אפוא לשמור ולהישמר מלפגוע בהם למענם, למען ילדינו וגם למעננו.

מעוז חביב

קיבוץ צרעה

maozhaviv@gmail.com

 

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?