דלג לתוכן העמוד
יום שבת, 19 ביוני 2021
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

חי על המים

מי אמר שצריך להרחיק צפונה כדי לראות עופות מים? הטבלן הגמדי התאזרח בכל רחבי הארץ וניתן למצוא אותו משייט גם במקווי המים המעטים שבאזורנו

צילום : עוזי פז

בני האדם העניקו לציפורים רבות שם המרמז על אופיין ומנהגיהן. למשל, החוחית, דולה חלק מהזרעונים הקטנים שמשמשים לה למזון, מהתפרחות היבשות המתנוססות בראש קוצים (חוחים), במיוחד הגדילן והברקן. החנקן נוהג לשפד את טרפו על גבי ענפי שיח דוקרניים, הנקר מנקר במקורו את גזע העץ בעוצמה רבה שטרטורה נשמע למרחוק כקולות מכונת ירייה, עופות המים מזוהים בשמות שמרמזים על מקומות חיותן כמו האגמייה והסופיה.

שמו של גיבורנו הנוכחי, הטבלן הגמדי, מבהיר לנו בשתי המילים הללו במי המדובר והיכן נוכל לחזות בו. תחילה – טבלן. היכן טובלים אם לא במים? וגמדי – משמע, ודאי קיימים טבלנים נוספים ונראה שזה, בעל הדבר הוא הקטן מכולם.

בעולם מצויים סוגים שונים של טבלנים, שמתוכם שוכנים בארצנו שלושה: הטבלן המצויץ (שקרוי על שם הציצית הכפולה הבולטת מאחורי ראשו), הטבלן הבינוני, והקטן מביניהם - הטבלן הגמדי.

 

גם באזורנו

 

לרוב, כאשר אני בא לספר על בעל כנף כלשהו אני חושב פעמיים ויותר, האם יוכלו קוראי לחזות בו באזורנו? הרי איננו ממוקמים בצפון הארץ המשופע במים, וגם לא במרכז הארץ על נחליו הזורמים כמו נחל חדרה, נחל אלכסנדר או הירקון, ואפילו לא סמוך לבריכות הדגים הפזורות בעמקים. סיפור זה מתפרסם במקומון שלנו, המופץ מדי שבוע באזור השפלה והרי ירושלים.

ובכן, מסתבר, שגם באזורנו שלנו, לאורכו של נחל שורק ובסמוך למאגרי המים הפזורים לאורכו כדומת אגם בית זית, גם לנו נוצרו מקווי מים הקורצים לעופות המים. בעבר כבר סיפרתי על הסופיות האגמיות והברווזים, הקורמורנים והשקנאים ועתה הגיע התור של אחד מעופות המים הקטנים יותר.

הטבלן הגמדי נפוץ היום בכל רחבי ארצנו. הנה מקבץ תצפיות בעוף זה מחודש אפריל 2021 : הר רמון במרכז הנגב, טבעון שבשולי רמות שפרעם, יוטבתה ואילת בדרום הרחוק, מעיין צבי שעל מורדות הכרמל, ציפורי ובקעת בית נטופה שבגליל התחתון, ניצנה שבנגב, עמק זבולון שבמישור החוף הצפוני, עמק חפר ו...צרעה, שבה נצפה הטבלן הגמדי פעמיים לאורך נחל שורק.

צילום: גיל שעני

מותאם לשחייה

 

הטבלן הגמדי שייך למשפחת הטבלנים, ששניים מהם, הטבלן הבינוני והטבלן המצוייץ חורפים וגם חולפים בארץ, ואת גידול הדורות הבאים יעשו באירופה, צפונה מאתנו. הטבלן הגמדי הוא היציב שבין השלושה הללו בארץ, ולכן הוא גם בונה כאן את קנו ומגדל כאן את אפרוחיו, מה שמאפשר לנו הצצה משמעותית הרבה יותר לחייו ולמנהגיו.

כפי שאפשר להבין הטבלן אוהב להיות סמוך למים, ולא לכל מים אלא למקווי מים מתוקים בלבד. גופו מותאם לחיים במים ולאופן שבו הוא מתקיים בהם.

זהו עוף קטן ממדים 23-29 ס"מ אורכו, ומשקלו הממוצע כ-200 גרם. בשונה מהברווזים או האגמיות, בעת שחייתו מרבית גופו שקוע במים, מה שמעיד על משקל גדול ביחס לממדי הגוף. ואכן, שלא כמרבית בעלי הכנף שלהם עצמות חלולות וקלות, עצמות הטבלן מלאות וכבדות וכך גופו טובל יותר במים.

הטבלן מיטיב לשחות ובין ארבעת אצבעותיו מתוחים קרומי שחיה, הבולטים משני צדי כל אצבע, בדומה לאגמיות, אך אינם מאוחים לחטיבה אחת כמו אצל הברווזים. יכולת השחייה שלו נובעת, בין היתר, ממיקום רגליו באחורי גופו, בניגוד למרבית העופות. המיקום הבעייתי של רגליו גורם לכך שמחוץ למים הטבלן מתקשה לשמור על יציבות גופו ועליו להזדקף, בדומה לקורמורנים, וזו הסיבה שהטבלן מעדיף להישאר במים.

כשהוא בתוך המים, מיקום הרגליים הופך ליתרון משמעותי. הן משמשות כצמד משוטים וגופו נעשה למעין סירה החותרת במים במהירות קדימה. צמד "המשוטים" הזה מאפשר לטבלן לבצע את הפעולה שהפכה לסימן ההיכר שלו: לצלול במהירות מתחת לפני המים בחיפוש אחר מזון.

צילום : עוזי פז.

צלילת בזק

 

הכשרון לצלול במהירות הבזק הפך למדד הראשון בזיהוי הטבלנים למיניהם וזאת עוד בטרם בדקנו סימנים נוספים כגון: צבעים, מבנה הראש, צורת המקור והצוואר. אם גילינו עוף השוחה במים ולפתע נבלע בתוכם, וכעבור שניות ספורות חוזר ומתגלה על פני המים, וכך חוזר חלילה – אנו יכולים להיות בטוחים כי מדובר בטבלן.

הטבלן הוא צוללן מעולה ובצלילותיו הוא מגיע עד לקרקעית מקווה המים, שם הוא תר אחר מזונו: רכיכות שונות, תולעים, ראשנים, סרטנים או דגיגים, אותם יבלע במרבית המקרים תחת המים ולעיתים גם בצאתו אל מעל לפניהם.

 

כתם צהוב

 

בחורף, ראשו וחלקי גופו העליונים של הטבלן הגמדי הם חומים שחומים. הלחיים, הגחון והגרון בהירים יותר וצבעם בז'-אפרפר, בטנו אפורה ומפוספסת באפור כהה. אין הבדלים בצבעוניות שבין הזכר לנקבה. לבוש המתבגר דומה ללבוש הבוגר בחורף, בטרם עונת הקינון.

לקראת עונת הדגירה מקבלים הצבעים גוון כהה ובולט יותר, וכך כאשר נבחין בו ממרחק הוא יראה לנו כהה מאוד עד שחור.

נקודת ציון מאוד בולטת אצל הטבלן היא כתם צהוב לבנבן קטן תחת מקורו ובבסיסו ואם צפיתם בו מבעד למשקפת והבחנתם בכתם הזה, כי אז יכולים אתם להיות משוכנעים שאכן בטבלן הגמדי מדובר.

צילום: גיל שעני

קן על המים

 

כאמור, הטבלן הגמדי הוא עוף יציב המקנן בארץ ומגדל כאן את גוזליו. במשך השנה מקפיד הטבלן הגמדי לשמור על פרטיותו, שלא כמו הטבלן המצויץ, למשל, שאת בני מינו ניתן לראות במים כאשר הם מתקבצים לקבוצות. לקראת עונת הקינון, מטבע הדברים משנה הטבלן הגמדי ממנהגו, וכשהוא כבר לובש את לבוש הכלולות שלו, מתחיל הזכר להשמיע קולות ציוצים לא חזקים במיוחד, בחיפוש אחר המיועדת להצטרף אליו לבניית הקן וגידול דור הטבלנים הבא.

בניית הקן גם היא ייחודית לטבלנים. הזוג יבנה לעצמו מעין רפסודה קטנה הצפה על פני המים משורשים רקובים ועלי סוף מוארכים שהם שולפים מקרקעית מקווה המים. בעזרת החומרים שישלפו מתחתית האגם, הם ייצרו מעין סוללה המוגבהת מעל פני המים בכ-15 ס"מ. הם דורכים שוב ושוב על פני מרכז הסוללה עד שהם יוצרים בה גומה בצורת צלחת שלתוכה תטיל הנקבה את ביציה. לעיתים קושרים הטבלנים את הקן לקני סוף יציבים כדי שהקן לא ייסחף משולי מקווה המים.

 

אפרוח על הגב

 

קוטר הקן כולו כ-30 ס"מ, והנקבה תטיל את הביצים בגומה שבמרכזו, ביצה אחת בכל יום, בסך הכל 3-7 ביצים לבנות, ההולכות ומצהיבות עם הימים, צבע המסווה אותן בין קני הסוף. נוסף לכך, כאשר עוזבים הטבלנים את הקן בזמן הדגירה כדי לתור אחר מזון, הם נוהגים לכסות את הביצים בעשבים כדי להסתירן מעיני טורפים.

לאחר 21 ימי דגירה, מתחילים האפרוחים לבקוע מן הביצים, ולאחר כיומיים הם כבר מסוגלים לשחות במים בכוחות עצמם. את חכמת הצלילה הם לומדים מההורים, כבר בימי חייהם הראשונים, אבל את מרבית זמנם אז הם עושים בקן.

כמנהג החוגלות, המזהירות את אפרוחיהן מפני סכנה בקריאת אזהרה הגורמת לאפרוחים לקפוא במקומם בלא תזוזה, כך גם למשמע קריאת אזהרה של הטבלן, האפרוחים חומקים מן הקן ונעלמים בתוך המים.

מנהג חביב התופס את העין וראוי להיות מונצח בצילום הוא מנהג ההורים לצלול אל מתחת לאפרוחים שבמים, להתרומם ממש מתחתם ואז לשאתם על גבם. כך ניתן להבחין באם ובאב השוחים להנאתם במים כאשר צאצאיהם יושבים בנחת על גבם.

כל עוד הצאצאים הם בחזקת אפרוחים, גופם מכוסה פלומה צהובה, מפוספסת בפסים לאורך הגוף, צבע הסוואה הדומה לפסי האור והצל שבסבך הצמחייה הצמודה לגדה, המסייע להעלים את האפרוחים חסרי הישע מעיני הטורפים הרבים השונים. האפרוחים יישארו צמודים להוריהם כחודש ימים, ובממוצע כשלושה מביניהם עשויים להגיע לבגרות.

אם כן, למדנו כי גם לנו מאגרי מים משלנו, וגם אנחנו נוכל לפגוש בטבלנים באזורנו, וללא ספק נוכל לחזות בהם במקווי המים הגדולים בחולה, בכינרת או בבריכות הדגים הרבות כמו במעגן מיכאל.

מעוז חביב

קיבוץ צרעה

maozhaviv@gmail.com

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?