דלג לתוכן העמוד
יום שלישי, 31 במרץ 2020
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

חכמת ההישרדות של החוגלה

הבחנתי שהחוגלה מפרפרת על הקרקע, מיהרתי לעברה, אבל היא התרחקה בצעדי ריצה, פרשה כנפיה, ודאתה במורד ההר תוך השמעת קרקורים קולניים, כאילו לא נפגעה כלל

חוגלה ביער ירושלים. (צלם: דרור פייטלסון – פיקיוויקי)

בשבת אביבית, אחת מאותן שבתות הקוראות לך לצאת אל הנוף, להשתחרר מטרדות היום ולהתבשם מריח השדות, נטלתי תרמיל, הנחתי בו מגדירי צמחים וציפורים והעפלתי לכיוון רכס ההר שבשולי קיבוצי.

טיפסתי במעלה התלול בינות לענפים של עצי אורנים ונהניתי הנאה רבה מזיוו של עולם. לבניינים התעופפו בנחת בינות לעצים וציפורים מבוהלות נמלטו בהשמיען קריאות אזהרה חדות. האוויר שפע כולו חיים ואני שמחתי על החלטתי שלא להישאר ספון בביתי.

ואז, לפתע פתאום, השתנו פני הדברים ובבת אחת כאילו התחשמל האוויר. תוך כדי התקדמותי הנחתי את קצה נעלי על דבר מה גמיש וחלקלק, טרם הספקתי לתפוס את הנעשה, וכבר נמלט מתחת לסוליית נעלי עוף גדול בו לא הבחנתי, ובמשק כנפיים קולני המלווה בקרקורים נרגשים וחזקים התרחק מעט מהמקום. הייתה זו חוגלה – עוף כבד משקל ובריא גוף, אותו ניתן לראות הרבה יותר על הקרקע מאשר באוויר.

הופתעתי והתרגשתי, אבל הפתעתי גברה שבעתיים כאשר הבחנתי שהחוגלה מפרפרת על הקרקע במרחק מטרים ספורים ממני. מיהרתי לרוץ לעברה מלא רצון טוב להושיט לה עזרה. אבל משקרבתי אליה למרחק של שניים-שלושה צעדים, היא נרתעה ממני בבהלה וכמו במה שנראה ככוחותיה האחרונים, התרחקה עוד מרחק קצר עד ששבה ונפלה.

הגברתי מהירות וכמעט שהשגתיה, אבל ממש ברגע האחרון, היא נרתעה שוב, התרחקה ממני בצעדי ריצה אחדים על רגליה האיתנות, פרשה כנפיה, הפעם בבטחה, המריאה ודאתה במורד ההר תוך השמעת קרקורים קולניים, כאילו לא נפגעה כלל.

אולי כל מה שעשתה לא היה אלא הצגה מושלמת כדי לתעתע בי, לזכות במלוא תשומת לבי ולמשוך אותי אחריה, בכדי להרחיק אותי מן המקום בו נתקלתי בה לראשונה?

 

הסוואה טבעית

 

החלטתי להניח לחוגלה הנמלטת ופניתי לאחור לכיוון המקום בו התגלתה לי לראשונה. חיפשתי בקדחתנות, תוך שאני מגדיל את מעגל הבדיקה המדוקדקת, עד שאכן, לפתע, התגלה לי "האוצר". היה זה קן שהותקן בפשטות ובצנעה, מוסווה היטב וצמוד לקרקע, ובו תשע ביצים נקודות שהתמזגו בסביבתן ועשויות היו להיראות כמקבץ חלוקי נחל לכול דבר.

עתה לא היה עוד מקום לספק. החוגלה לא נפגעה כלל. כול עוד התקרבתי אליה, היא קפאה על מקומה ולא זזה, אבל משנגעתי בה ממש, הזדעקה, זינקה ממקומה ומרגע זה ביקשה להרחיקני כדי טווח בטוח מהקן. נאלצתי להודות, שהיא אכן הצליחה במשחק הפצועה שלה למשוך אותי הלאה, ולו הייתי ממשיך לרוץ בעקבותיה לא הייתי מצליח לחזור ולגלות את הקן כלל וכלל.

אין כאן מעשה חוכמה יוצא מן הכלל אלא דפוסי התנהגות קבועים שעל פיהם נוהגת החוגלה כדי להגן הן על הביצים שבקן והן על האפרוחים הקטנטנים, שמרגע בקיעתם מן הביצים הם נותרים צמודים לקרקע בלא יכולת להינתק ממנה ויכולים להוות מטרה קורצת ונוחה לכול טורף.

ההורים מגדלים את האפרוחים עד בגרותם. חוגלה

תרגיל בהרחקת אויבים

 

בנוהגה כך אכן מתעתעת החוגלה בתן, בשועל או בחתול המבקשים את נפשה או את נפש אפרוחיה, ומתפתים לזכות בטרף "הקל" של החוגלה הבוגרת וכבדת המשקל עצמה, המוגש להם כמעט על מגש. כאן אציין, שלמרבה הצער, הסכנה הגדולה ביותר לחבורות החוגלות היא דווקא מהציידים בני האדם, הבולשים אחריהן ונעזרים ברובה ציד כדי לצוד אותן.

אויבי החוגלה אכן יעוטו על החוגלה "הפצועה" והמפרפרת כמוצאי שלל, וככול שזו תוסיף להימלט "בשארית כוחותיה" כן יתפתו להגביר את רדיפתם עד – עד שזו תפרוש לפתע כנפיים ותעלם לה כמו בטיסה נמוכה במורד הגבעה או בעיקול הוואדי. רק לאחר שנותרו שהטורפים המאוכזבים ינטשו את המקום והסכנה תחלוף, תשוב החוגלה באיגוף גדול, בשקט ובהיחבא, לקינה ולאפרוחיה.

 

משמעת מלידה

 

אפרוחי החוגלה הקטנטנים בוקעים מהביצים ומסוגלים מיד לעמוד על רגליהם ולהתקדם בריצה אחרי הוריהם, אבל הם נותרים צמודים לאדמה, טרף קל לכול אויב שיגלה אותם. בקן הם לא יישארו עוד. מלוא מרחב האדמה יהא מעתה נחלתם. הטבע צייד אותם בצבעי הסוואה שבעזרתם יתמזגו בלא מאמץ עם סביבתם וגם בדפוסי התנהגות העוזרים להם להסתתר בעת סכנה.

האפרוחים "מתוכנתים" למן בקיעתם מהביצים, לנקוט בשיטות הגנה מותאמות וקבועות. למשמע אות אזהרה מהוריהם (זוג החוגלות, הן הנקבה והן הזכר, נותרים יחדיו עם אפרוחיהם עד לבגרותם וגם לאחר מכן) והאפרוחים יהפכו באחת ל"נציבי מלח". הם נצמדים באחת למקומם, מכווצים אבריהם, נצמדים לקרקע, ונותרים כך בלא תנועה ותזוזה עד שאחד ההורים יחזור וישמיע את אות ההרגעה.

זו דרכו של הטבע להגן על בעלי הכנף הקטנטנים והפגיעים הללו: הקן מוסווה היטב בפשטותו, הביצים הנקודות מתמזגות באבנים סביבן ופלומת האפרוחים הצהבהבה זרועה בפסים כהים המשתלבים היטב בסביבתם.

אך למרות זאת, טורפים רבים אורבים לאפרוחי החוגלה, ולכן, בניגוד לבעלי כנף אחרים, המטילים ביצים ספורות, החוגלה מטילה עד 15 ביצים, שמתוכן יזכו מן האפרוחים הבוקעים להגיע לבגרות בממוצע רק 6-7 פרטים. הטבע יודע כיצד לנהוג ולהבטיח את המשך הקיום של כול מין ומין.

חוגלה בפסיפס הציפורים בקיסריה. (צלם: ד"ר אבישי טייכר – פיקיוויקי)

עוף חברותי

 

החוגלה הנה תושבת קבע בארצנו עוד מקדמת דנא ומופיעה בפסיפסים עתיקים שונים. ונוכל להיתקל בה כמעט בכל מקום פנוי בטבע, למעט בשטחים היותר מדבריים שבנגב, שם שוכן "בן דודה" הקטן ממנה – הקורא.

אי שם, לקראת סוף הקיץ, תתחברנה החוגלות המתבגרות לזוגות. הזדמן לי לחזות בריקוד החיזור שרוקד הזכר סביב הנקבה, בחירת לבו, ואין ספק שהוא משקיע בכך את כול יהבו ומיומנותו עד שזו תיענה לחיזוריו.

מכאן והלאה ימשיך הזוג לחיות יחדיו גם במסגרת החבורה, ממש כמו כול זוג בקיבוץ, יבחר לו את הפינה שבה יתקין את קנו הנסתר, ויתחיל פרק חדש במחזור החיים החוגלתי.

החוגלה היא עוף חברותי מאוד. זוג ההורים ואפרוחיהם, מהווים משפחה לכול דבר ועניין, כאשר ההורים אכן מתפקדים כהורים הדואגים לצאצאיהם עד לבגרותם. באזורי המחיה שלהם מתקבצות משפחות החוגלות לחבורות גדולות יותר המונות עשרות פרטים. חבורה שכזו "מבלה" את ימיה ולילותיה יחדיו.

השכם בבוקר תתעוררנה החוגלות משנת הלילה, תפצחנה בקולות קרקור המזרזות וודאי את "העצלים" שבחבורה, ואז הן תצאנה לתור אחר מזונן, ממש כמו התרנגולות שבחצר. כול מה שיימצא כראוי למאכל על הקרקע ובין העשבים, זרעונים ועשבים שונים ייאכל בשמחה.

בגבור חום היום, ולאחר ששבעו דיין, תמצאנה החוגלות פינות מוצלות שם תבלנה את מרבית שעות היום, עד ליציאה המחודשת ל"ארוחת הערב" עם ערוב היום, ובטרם תתכנסנה ללינת הלילה במעבה החורש בין העצים או על גבי הענפים הנמוכים.

את מעשה גידול הצאצאים יתחיל זוג ההורים כבר בפברואר. הנקבה תטיל את הביצים במשך כמה ימים ולאחר מכן תתחיל לדגור עליהן, כאשר הזכר נמצא בקרבת מקום, צופה ושומר עליה. דפוס זה של תצפית ושמירה מציין את החוגלות. לכל חבורה יש תצפיתן האחראי להזהיר עם התקרב סכנה.

עם בוא האביב יבקעו האפרוחים מהביצים ומיד לאחר שתיבש פלומתם הרכה הם יהיו מסוגלים לעמוד על רגליהם ולצאת בעקבות זוג הוריהם. עם גבור הקור, בלילה, יתקבצו האפרוחים תחת כנפי אמם כדי להתחמם, אך משיצמחו נוצותיהם לא יזדקקו לכך עוד.

 

מעוז חביב

קיבוץ צרעה

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?