חשבון מעומק הלב ואל תוך הלב

חשבון הנפש אשר אנו נדרשים אליו לקראת ראש השנה איננו חשבון כמותי של מצוות וחטאים כי אם החשבון עד כמה אנו חיים את הייעוד שלנו ומגשימים את מהותנו הפנימית

פרשת "ניצבים" פותחת את סדרת ארבע הפרשות האחרונות בחמשת חומשי התורה: "ניצבים", "וילך", "האזינו" ו"זו הברכה". אלו הפרשות הקצרות בתורה והן מהוות סגירה וסיכום לדברי משה רבינו אל העם טרם כניסתם לארץ. אם בתחילת ספר "דברים" הפרשות ארוכות, כיוון שמשה מאריך בדבריו תוך שימת דגש על זיהוי החסמים הגורמים לתקיעות ולחוסר התפתחות והתמודדות עם השליליות, הרי שבסיומו של הספר עיקר הדגש הוא על העשייה החיובית והחיבור לטוב הנעשים כהרף עין כאשר האדם עבר את התהליך בשלמותו.

השורש ש.ו.ב חוזר ונשנה בפרשה פעמים רבות; פרשת "ניצבים" נקראת תמיד בחודש הרחמים והסליחות ומצוי בה הרעיון המרכזי הרלוונטי לתקופה זו - "וַהֲשֵׁבֹתָ, אֶל-לְבָבֶךָ" (ל, א). חשבון הנפש אשר אנו נדרשים אליו בתקופה זו של השנה לקראת ראש השנה איננו חשבון כמותי של מצוות וחטאים כי אם חשבון מעומק הלב ואל תוך הלב, חשבון החיים בכללותם. האדם נדרש לשוב אל עצמו, אל מהותו הפנימית. 'והשבות אל לבבך' ולא אל ליבך - האות ב' היא כפולה כדי להבהיר כי על האדם לשוב אל עצמו בכללותו - על חוזקותיו ועל חולשותיו.

בהמשך ישנה הבהרה נוספת: "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא... כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר, מְאֹד:  בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ (ל,יא-יד). על האדם להתחבר לעומק ליבו, לנקותו מרגשות שליליים, ומתוך כך יבוא הדבר לידי ביטוי גם בדיבורו ובמעשיו – בבחינת 'פיו וליבו שווים'.

רבי זושא מנפולי נהג לומר: "אם יאמרו לי בעולם האמת: 'זושא, למה לא היית כמו משה רבינו'? לא אתיירא כלל, וכי אפשר לדמות אותי למשה רבנו? אם כך, ממה אני כן מתיירא? כשיאמרו לי: 'זושא, למה לא היית זושא? הרי זושא יכולת להיות, אז למה לא היית?" על כך אומר החכם באדם בספר 'קהלת': "כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בִּשְׁאוֹל אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה" (ט,י).

בספרו "אורות התשובה" הרב קוק זצ"ל מבהיר עניין זה: "אחד היסודות של התשובה במחשבתו של האדם, הוא הכרת האחריות של האדם על מעשיו שבא מתוך אמונת הבחירה החופשית של האדם... שמודה האדם שאין שום עניין אחר שיש להאשימו על החטא ותוצאותיו, כי אותו בעצמו. ובזה הוא מברר לעצמו את חופש רצונו ועצם יכולתו על סדרי חייו ומעשיו".

משה רבינו ממשיך ומוסיף: "הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם, אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ--הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה... ומפציר באדם: "וּבָחַרְתָּ, בַּחַיִּים--לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ" (ל,יט).  האדם יחווה בחייו סיטואציות אשר יפרשן כנעימות או לא נעימות, אירועים שיתפרשו על ידו כברכה ואירועים שיחווה כקללה – אולם  בידיו לבחור בחיים, משמע לקבל כי זהו מסע חייו ומתוך כך למלא את ייעודו. "דווקא באותם התנאים שנמצא בהם עתה יכול הוא למלא ייעודו בעולמו, כי כל אדם ירד לעולם למען ייעוד מסוים ... ונמצא שאם לא יתקן בתנאים אלו הרי אינו ממלא את ייעודו" (הרב ברזובסקי בספרו 'נתיבות שלום').

קבלה (Acceptance) היא בחירה בחיים, כיוון שאינה יוצרת התנגדות, כעס, רחמים עצמיים, סבל או תחושת קורבנות, אלא היא מאפשרת להפנים שהאירוע אותו אני חווה כעת הוא חלק ממסע חיי וממנו עלי לצמוח ולהתפתח. קבלה מאפשרת הימנעות ממחשבות שליליות ורגשות שליליים והתמלאות ברגשות חיוביים ובשמחת חיים. מתוך מודעות וקבלה זו ניתן להתמלא בכוח החיים כדי להפיק מהמצב הנתון את המיטב, לבצע שינוי, להפיץ טוב, לשמוח ולהוקיר טובה על כל מה שיש לי.

מחזור הקריאה בתורה נגמר ומתחיל אמנם בחג 'שימחת תורה' אולם הפרשה האחרונה הנקראת עד סיום השנה ולפני פתיחת השנה החדשה תהיה תמיד פרשת "וילך". משה עומד ללכת מן העולם אולם ממשיך להנחות את העם עד לרגעיו האחרונים ממש.

האל מספר למשה כי העם יחטא בהמשך דרכו ועל כן יפקדו אותו "רָעוֹת רַבּוֹת, וְצָרוֹת" (לא, יז). אולם אז מופיע משפט תמוה: "וְעַתָּה, כִּתְבוּ לָכֶם אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת, וְלַמְּדָהּ אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, שִׂימָהּ בְּפִיהֶם:  לְמַעַן תִּהְיֶה-לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת, לְעֵד..." (לא, יט). שש מתוך שמונה הפעמים בהם מופיעה המילה שירה בתורה מופיעות בפסקה זו ובפרשה זו המסתיימת במילים: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, בְּאָזְנֵי כָּל-קְהַל יִשְׂרָאֵל, אֶת-דִּבְרֵי הַשִּׁירָה, הַזֹּאת--עַד, תֻּמָּם" (לא, ל). שירה מופיעה בתורה דווקא ברגעי משבר של היחיד ושל העם והיא נועדה לעורר את האל להתגלות בפני האדם ולהצעידו בדרך הנכונה.

על פי היהדות לשירה יש מקום מרכזי ולה ארבע דרגות: שירה המבטאת שמחה, שירה המבטאת את רגשות ליבו של האדם ואת המצב בו הוא שרוי, ניגון בלבד ללא מילים כיוון שאין מילים להביע את התחושה הקיימת בליבו של האדם והרמה הגבוהה ביותר היא שירה הבוקעת מליבו של האדם בלא מילים ובלא ניגון ישירות אל קונו, והיא המבטאת קבלה מלאה של מציאות חייו.

שירה זו של האדם המקבל את מסע חייו בהשלמה, ומתוך כך מתחדש, צומח ומתפתח מכל אירוע בחייו, היא המאפשרת לאל להתגלות בפניו ולהראות לו את הדרך. מי ייתן ונזכה לשירה מעין זו שבכוחה לשנות גורלות והיא שתלווה אותנו עם הכניסה לשנה החדשה.

שנה טובה ושבת שלום!

המדור מוקדש לזכרו של אבי אלי קדושאי ז"ל

שרונה קדושאי בר-נס, M.A יעוץ חינוכי, MBA מינהל עסקים

יעוץ וליווי מנהלים, מנחה לפיתוח מקצועי

הדרכת הורים, התפתחות אישית וזוגית, "רימון" מרכז מומחים לטיפול בילד ובמשפחה

לשאלות: [email protected]