טבע האדם
הצבייה, שהמליטה בראשית אפריל, מסתובבת היום לבדה. העופר שליווה אותה נעלם. בטבע רק החזק שורד, אבל הטבע כבר מזמן לא טבעי. השפעתו של הגורם האנושי, ניכרת על כל צעד ושעל.
הייתי יכולה לצרף תמונות של זבל, שמטיילים משליכים בצידי הדרכים, שלא לדבר על אינספור מגבונים משומשים. אין בעיה למצוא שקיות אשפה שתכולתן נאספה בקפידה, אך הן נותרות מיותמות בשטח. בדרך כלל התנים מפזרים את תוכנן. לא אעשה זאת, כיוון שהכי קל לכעוס על מי שמתעלם מכללי התנהגות בסיסיים ומלכלך את השטח.
בשבילנו ביקור במעיין הוא טיול, בשביל חיות הבר שתייה ממימיו היא צורך קיומי. לכן, אפשר לומר שנזק משמעותי נגרם דווקא על ידי האנשים, שמצהירים על אהבתם לטבע ועל רצונם להתחבר לאמא אדמה.
האנשים, שמתעקשים על זכותם ללון ליד מעיינות ונוכחותם מונעת מחיות צמאות את האפשרות להרוות צימאונן; האנשים, שמשחררים את כלביהם ללא שליטה, ומאפשרים להם לרדוף אחרי צבאים מבוהלים וחוגלות מקננות; האנשים, שחושבים כי ביקור בטבע מקנה להם בעלות על השטח כולו, ושוכחים שאנחנו רק אורחים לרגע.
האם מדובר על חוסר ידיעה? חוסר התחשבות? בכל מקרה התוצאה זהה, ולכן הצעד הראשון בדרך לתיקון המצב הוא יצירת מודעות והבנה. יש לנו את היכולת לנהוג באחריות ולהימנע מפגיעה במרקם החיים העדין, הסמוך למקום מגורינו. לכבד את התנאים הנדרשים להמשך קיומן ולהתרבותן של חיות הבר, ובמקביל ליהנות מכל מה שמציעה לנו סביבה עשירה בערכי טבע ובנופים מעוררי השראה.
היאלי גרוס - צלמת וסופרת
הוצאה לאור ישראלים
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?