דלג לתוכן העמוד
יום חמישי, 02 בדצמבר 2021
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

טיול תילים

נצא לסיור לאורך גבולה המערבי של ממלכת יהודה, נבקר בערי הגבול של הממלכה: תל בית שמש, תל עזקה ותל מרשה ונכיר את החשיבות ההיסטורית של ייצור שמן הזית והיין המקומי

תל בית שמש כביש 39 צילם דר צבי לדרמן

לאוזן הישראלית המונח "טיול תילים" יכול להישמע כטיול לסוללות טילי "כיפת ברזל", או לסוללות טילי החץ או אפילו למקומות שבהם פגעו טילים שנורו על מדינת ישראל. ובכן, טיול התילים שלנו הוא, כמובן, שונה בתכלית והוא מתמקד בשרידים ההיסטוריים של שלוש ערים עתיקות, שנבנו ונהרסו כמה פעמים לאורך מאות שנים, וכך נוצרו הגבעות המלאכותיות שמסמנות את מיקומן.

טיול התילים מוליך אותנו לאורך גבולה המערבי של ממלכת יהודה, אל ערי הגבול של הממלכה: תל בית שמש, תל עזקה ותל מרשה.

ספר דברי הימים מונה בין היתר את ביצוריו של המלך רחבעם: "וישב רחבעם בירושלים וייבן ערים למצור ביהודה... את שכה ואת עדולם ואת גת ואת מרשה... ואת לכיש, ואת עזקה... ואת צרעה, ובכל עיר ועיר צינות ורמחים ויחזקם הרבה מאוד..." (דברי הימים ב', פרק י"א, מתוך הפסוקים 5-12).

רשימה זו פוסחת משום מה על העיר החשובה מאוד – בית שמש, ששרידיה מעידים ללא ספק על כך שסימנה את גבולה המערבי של ממלכת יהודה מול הפלישתים.

 

גידול סוסים בבית שמש

 

תל בית שמש נחפר ונחקר משך עשרות שנים, אבל בשטח עצמו מעולם לא זכה למירב הכבוד המגיע לו.

החפירות הארכיאולוגיות בתל החלו כבר לפני יותר ממאה שנה, בראשית המאה העשרים, על ידי החוקר דנקן מקנזי שנשלח לחפור בתל על ידי החברה הבריטית לחקירות ארץ ישראל ה- PEF, בשנים 1911-1912.

החברה הבריטית בחרה בתל בית שמש כדי למצוא עדויות לקיומה של הממלכה הפלישתית. דו"ח החפירות של מקנזי נעלם למשך 80 שנה, וחוקרת איטלקית הייתה זו שגילתה אותו בבית דודו של מקנזי בסקוטלנד. (מתחת למיטה...).

התל נחפר בשנית 16 שנה לאחר מכן, בשנים 1928-1933, על ידי משלחת חפירות מאוניברסיטת פנסילבניה, ארה"ב, בראשות אליהו גרנט.

אוניברסיטת תל אביב החלה בחפירה שלישית בשנת 1990 בראשות שניים: פרופ' שלמה בונימוביץ' וד"ר צבי לדרמן (שאחיו, מיקי, היה חבר קיבוץ צרעה ונהרג במלחמת יום כיפור) וחפירות אלה נמשכות לסירוגין עד ימינו אלה.

שני הארכיאולוגים חשפו את בית המושל שהוקם בעיר במאה העשירית, תקופת שלטונם של דוד ושלמה, שרידי אורוות, וכן בור מים חצוב ומקורה שהכיל כמות מים גדולה ומעיד, ככל הנראה, על גידול סוסים בעיר. (לסוסים היה מקום נכבד בממלכות יהודה וישראל, ועל שלמה נכתב: "ויהי לשלמה ארבעים אלף אורוות סוסים למרכבו ושנים עשר אלף פרשים" (מלכים א', פרק ה' פסוק ו').

תל בית שמש, 2019. צילום: ד"ר צבי לדרמן

המושלת "בעלת לביאות"

 

במשך עונות החפירה הרבות, התגלו בתל ממצאים רבים, ביניהם שרידי החומה שהקיפה בתקופות שונות את העיר, בית מלאכה לייצור כלי ברזל ואפילו חותם אבן שעליו חרותות דמות חיה גדולה ודמות אדם השולח את ידו אל ראשה, כאשר זנב החיה מרמז על היותה אריה. החוקרים תוהים האם זו עדות לסיפור שמשון הגיבור ששיסע את הארי כגדי?

מדיווחי המקרא על גדולתו של המלך שלמה, אנחנו למדים גם על תפקידה של בית שמש בכלכלת ארמונו. וכך מספר לנו המקרא: "ולשלמה שנים עשר ניצבים על כל ישראל וכלכלו את המלך ואת ביתו – חודש בשנה יהיה על האחד לכלכל. ואלה שמותם: בן חור בהר אפרים, בן דקר במקץ ובשעלבים ובית שמש ואילון – בית חנן" (מלכים א', פרק ד' ז-ט). ואל ייקל הדבר בעינינו, כי לכלכלת הארמון נדרש לא מעט, על פי דיווחי ספר מלכים: "ויהי לחם שלמה ליום אחד שלושים כור סולת ושישים כור קמח, עשרה בקר בריאים ועשרים בקר רעי ומאה צאן לבד מאייל וצבי ויחמור וברבורים אבוסים..." (מלכים א', פרק ה', ב-ג).

אם כן, ניתן היה לסמוך על בית שמש שיש באפשרות תושביה לספק חודש אחד בכל שנה לפחות חלק משפע המזון הזה שנדרש לכלכלת ארמון המלך בירושלים, והדבר מעיד על יכולותיה של העיר.

אחד הממצאים שעוררו התלהבות רבה בקרב החוקרים נמצא דווקא במצרים העתיקה, בארכיון התעודות המרתק של אל עמארנה. מכתב בכתב היתדות מן המאה ה-14 לפני הספירה, שבו כותבת מושלת עיר-מדינה כנענית אל מלך מצרים, אחנתון. על פי הצלבות שונות לא הייתה זו אלא מושלת בית שמש, המכנה את עצמה – "בעלת הלביאות".

וכך נכתב במכתבה: "למלך אדוני – שמשי אמור – דבר "בעלת לביאות" – לרגלי המלך שבע ושבע פעמים נפלתי. ידע נא המלך אדוני כי מעשי איבה נעשים בארץ, ואבודה היא ארץ המלך אדוני. העפירו (שבטים פולשים) כתבו לאיילון ולצרעה ושני בני מלכיאלו, (מלך גזר) כמעט הוכו למוות. ידע נא המלך על המעשה הזה "ועוד" יצל נא המלך את ארצו מיד העפירו לבל תאבד".

המכתב חושף את מקומה ומעמדה של בית שמש כעיר בעלת חשיבות, גם למצרים, האימפריה השולטת אז בכנען.

 

יישוב שוקק חיים

 

ב- 2019 החלו חפירות ההצלה במסגרת תכנית ההרחבה של כביש 38 עם תקציב נכבד מאוד של 70 מיליון שקל. חפירות אלה התבצעו ממזרח לתל הקיים ושפכו אור חדש לחלוטין על אשר התרחש היסטורית לאחר מסעו הידוע של סנחריב מלך אשור בשנת 701 לפני הספירה, מסע בו על פי דיווחיו, כבש והרס 43 ערים ביהודה וביניהן את בית שמש. חפירות אלה גילו שבית שמש חזרה להתקיים ואף הורחבה אחרי הכיבוש והחורבן שגרם צבא סנחריב.

אחד הגילויים מעוררי העניין בחפירות ההצלה הוא שולחן אבן ייחודי שהוצב במרחק מבתי התושבים, בשולי התל, ונראה שהוצב במקום של פולחן דתי, ועליו סימנים של ניסיונות השחתה מכוונים. ד"ר לדרמן טוען כי זה היה הבסיס שעליו הוצב בעיר ארון הברית, לאחר שהוחזר על ידי הפלשתים, והמקום הושחת לאחר המכה הגדולה שהוכו על פי המסופר בתנ"ך אנשי העיר.

אבל הסיפור המרתק ביותר של העיר ובעצם של תולדות מלכות יהודה, שנחשף לאחרונה הוא ניפוץ ההנחה הקודמת, שכיבוש סנחריב שם קץ לקיום חיים יהודיים במרבית ממלכת יהודה ובכללם בבית שמש.

החפירות גילו מערכת צפופה של בנייני ציבור, חדרי אכסון ומתקנים חקלאיים, ביניהם כמות גדולה במיוחד של 14 בתי בד לייצור שמן זית (כנראה לייצוא) וכן כמאה חותמות "למלך" (המעידות על תשלום מסים לממלכת יהודה)  שכולן מזוהות עם תקופת המלך חזקיהו.

אם כן, בניגוד להנחות שהיו מקובלות במשך שנים, כנראה ששפלת יהודה לא התרוקנה מתושביה היהודים לאחר כיבוש סנחריב, והמלך חזקיהו הצליח לשקם את בית שמש ואיתה ערים נוספות, לבנותן מחדש, ולפתח בהן ישוב יציב ושוקק חיים.

מכאן עולה החשיבות ההיסטורית שיש לתל בית שמש לעדות על ממלכת יהודה ועל החובה לעשות הכל כדי לשמר ולפתח את האתר למען הדורות הבאים.

החפירות בחומה הצפונית של תל בית שמש בשנת 1950. תיעוד: ד"ר אבישי טייכר, פיקיויקי

עזקה – עיר גבול חשובה

 

כדי להגיע לתל עזקה, נוסעים מתל בית שמש דרומה על כביש 38, עד למפגש עם כביש 383 (צומת עזקה), פונים ימינה ולאחר כשני ק"מ נגיע לפארק בריטניה. ניסע בכביש הפנימי של הפארק עד שנגיע לרחבת החניה שלרגלי התל, שם מוצב שלט בולט המציין שאנו עומדים בפני תל עזקה. מחסום מבהיר שמכאן והלאה מטפסים רגלית עד לראש התל, כאשר לאורך המדרגות העולות מוצבים אבנים ועליהן קטעים מסיפור הקרב שבין דוד לגוליית.

התחנה הראשונה אליה נפנה היא עץ (האלון) שבמזרח הצופה ישירות על עמק האלה. תחת העץ מותקנים ספסלי אבן ושם אני ממליץ לקרוא את פרק י"ז בשמואל א' המתאר את הקרב בין דוד וגולית, שהתרחש ממש לרגלינו. כדאי לשים לב לכמה שאלות לא פתורות העולות מן הכתוב, לדוגמא: איך יכול הנער דוד לקחת את ראשו של גולית לירושלים, כאשר התנ"ך מעיד שירושלים באותה עת היא עיר יבוסית?

לראשונה מוזכרת בתנ"ך עזקה בספר יהושע, הנלחם בחמשת המלכים ורודף אותם: "ויהומם ה' לפני ישראל ויכם מכה גדולה בגבעון, וירדפם דרך מעלה בית חורון ויכם עד עזקה ועד מקדה" (יהושע, י' י').

כפי שכבר למדנו, רחבעם היה זה שביצר את ערי הגבול ליהודה וביניהם את עזקה, המתוארת כאחת מערי הגבול המערבי העיקריות, ועולה לכותרות במאות השביעית והשישית לפנ"הס.

עזקה הייתה היעד הראשון במסע העונשין של סנחריב מלך אשור כנגד מלכות יהודה בשנת 701 לפנה"ס וכך הוא מתאר את תוצאות המסע בכתובת שנלקחה מארמונו ומצויה במוזיאון הבריטי בלונדון: "האל אשר אימץ את רוחי ויצאתי אל ארץ יהודה. בהמשך מסעי את המס של מלכי פלשת קיבלתי. בעזרת הכוח של האל אשור, אדוני, את המחוז של חזקיהו מיהודה כמו [...] העיר עזקה, מבצרו, אשר בין גבולי ובין ארץ יהודה, אשר כמו קן נשרים שוכנת על גבי רכס הר. כמו פגיונות ברזל ללא ספור, נישאים מגדליה לשמים, חומותיה בצורות ומתחרות בגובהן בהרים הנישאים. צרתי על העיר בסוללות עפר כבושות, באילי מצור חזקים מוגשים, בהסתערות חיל רגלים גיבוריי... את מתקפת סוסי ראו, את קול צבאות האל אשור העצומים שמעו ופחד לבבם... את העיר עזקה הקפתי ולכדתי, שללם שללתי, הרסתי, החרבתי ושרפתי באש".

עזקה חזרה ונבנתה ובמאה השישית לפנה"ס והפכה שוב לאחת מערי הגבול החשובות של ממלכת יהודה. כשמרד המלך צדקיהו במלך בבל נבוכדנצאר, הגיע אליה הפעם הצבא הבבלי וכך תיאר את נפילתה הנביא ירמיהו: "וחיל מלך בבל נלחמים על ירושלים ועל כל ערי יהודה הנותרות, אל לכיש ואל עזקה, כי הנה נשארו בערי יהודה ערי מבצר".

תל עזקה נחפר לראשונה ב-1898 על ידי הארכיאולוגים הבריטים הידועים מאותו הזמן – פרדריק בליס ורוברט מקאליסטר מטעם הקרן הבריטית לחקורות ארץ ישראל. אז נחפר התל משך שלוש עונות חפירה.

משנת 2012 ואילך, שוב נערכות חפירות בתל על ידי משלחת משותפת של אוניברסיטת תל אביב בראשות עודד ליפשיץ ויובל גדות ועל ידי אוניברסיטת היילדברג בראשות מנפרד הומינג, והן נמשכות עד ימינו אלה.

בטיול על התל ניתן להתרשם מן החפירות ולגשת לאזור האקרופוליס שבמרכז התל, משם ניתן לצפות לכל העברים. כמו כן, ניתן לפנות לקצה הצפוני של התל ולרדת לאזור מחילות המסתור שנחפרו במקום כנראה בתקופת מרד בר כוכבא.

תל עזקה. צילום: ישראל זלר, פיקיויקי

תל מרשה - אתר עולמי

 

כדי להמשיך ליעדנו הבא, תל מרשה, ניסע בכביש 38 דרומה עד לצומת בית גוברין, שם נפנה ימינה לעבר הגן הלאומי "מרשה-בית גוברין". הכניסה לאתר (הכולל גם את עתיקות בית גוברין ומערות הפעמון) תהיה הפעם בתשלום.

תל מרשה משתרע על 24 דונם ומתנוסס בלב שטח העיר התחתית הפרושה סביבו ושטחה מגיע לכדי 320 דונם. ביוני 2014, הכריז ארגון אונ"סקו העולמי על מרשה ובית גוברין שלידה כאתר מורשת עולמי, מה שמצביע על חשיבותן ההיסטורית של שתי הערים האחיות האלה.

תל מרשה נחפר לראשונה כבר בשנת 1889, על ידי אותה משלחת בריטית שחפרה גם בתל עזקה בראשות הארכיאולוגים פרדריק בליס ורוברט מקאליסטר. ארץ ישראל הייתה אז בשליטת האימפריה העותומנית וממצאי החפירה הועברו למוזיאון לארכיאולוגיה באיסטנבול שבטורקיה.

על מרשה ידוע שהייתה מיושבת על ידי שבט יהודה במאות התשיעית עד השביעית לפנה"ס, ושימשה כאחת מערי הגבול המערבי המבוצרות בממלכת יהודה.

לאחר הכרזת כורש ושיבת ציון בשנת 538 לפנה"ס, לא נכללה מרשה בתחומי האוטונומיה היהודית, והיא הייתה מיושבת באדומים שהגיעו מדרום, ואז קיבל האזור גם את השם – אדומיאה.

 

פריחה כלכלית מרשימה

 

התרחבותה המרשימה של העיר התרחשה דווקא בתקופה ההלניסטית, לאחר כיבוש אלכסנדר מוקדון את הארץ ב-333 לפנה"ס, תקופת הבית השני. אז התרחבה העיר באופן משמעותי ביותר וקמה העיר התחתונה.

העיר התחתונה נבנתה מאבני סלע הקירטון הרך שנחצבו במחצבות התת קרקעיות הרבות שהתגלו בתחומה. אבנים אלה, שלא כוסו בטיח עמיד בפני גשם ורטיבות, לא שרדו את השנים והמבנים פשוט נעלמו מעל פני השטח.  

ממצאי החפירות המרובות שנערכות בעיר מצביעים על כ-800 בתים שהיו בנויים בשטחה והערכת מספר תושביה אז עומדת על כ- 12,000. בפועל, כמעט כל מה שנותר הוא חלקה התת קרקעי המרשים ביותר של העיר.

 ואכן, ייחודה של מרשה הוא בחללים התת קרקעיים הרבים והמרשימים שנחצבו בידי אדם מתחת לפני השטח ושמשו לשימושים שונים: מחצבות, מחסנים, מאגרי מים ואף למסתור.

מהתקופה ההלניסטית התגלו מספר מכובד ביותר של כ-25 בתי בד מושקעים להפקת שמן זית שרובו נועד ליצוא למצרים. כמו כן התגלו 85 מתקני קולומבריה לגידול יונים, חלקם חצובים ומושקעים במידה מעוררת התפעלות. על היקף האוכלוסיה ניתן ללמוד גם מכ- 3,000 נרות חרס וכ-10,000 שברי נרות שנמצאו בשטח. כמות הממצאים שנחשפה בעבר וממשיכה להיחשף מדי שנה בחפירות היא עצומה.

במרשה נמצאה בין היתר כתובת מלכותית משנת 178 לפנה"ס, שנחקקה ביוונית על משטח אבן וזכתה לשם – כתובת הליודורוס. זו אחת מהכתובות החשובות ביותר שהתגלו ברחבי ארץ ישראל ובה מכריז המלך סלווקוס הרביעי, אחיו של אנטיוכוס הרביעי, על מינויו של ה"אחראי על המקדשים" במחוז הכולל את ארץ ישראל, ועל המינוי של הליודורוס למשנה שלו.

בתקופת הממלכה החשמונאית שימשה העיר מרשה כבסיס להתקפות של היוונים על הממלכה. בתגובה הסתער עליה יוחנן הורקנוס החשמונאי בשנת 112 לפנה"ס, כבש אותה ואילץ את כל תושביה להתגייר או להגר.

בשנת 66 לפנה"ס נכבשה העיר על ידי הרומאים בהנהגת פומפיוס,  אוכלוסייתה הצטמצמה, חשיבותה ירדה ובמקומה עלתה לגדולה העיר השכנה – בית גוברין.

את הביקור בעיר מומלץ לערוך על פי מפת האתרים לביקור שאותה תקבלו עם תשלום דמי הכניסה לאתר.

מבין האתרים השונים המסומנים במפה אני ממליץ לבחור במערת הקולומבריום המושקעת (תחנה 3), ואשר בה נחצבו בסדר מופתי מעל 2000 כוכי הטלה ודגירה ליונים. משם אמליץ להמשיך למערת "בית הבד" (תחנה 5) ובה תמצאו מתחת לפני האדמה בית בד חצוב בסלע הקירטון, מבנה יפהפה ומושקע, אחד מלמעלה מ- 25 בתי הבד שנחשפו באתר, שמסביר כיצד הופק שמן הזית שהיה ענף ליצוא באותה התקופה. לאחר מכן, המשיכו בשביל המרכזי ל"בית המגורים" (תחנה 6) ומשם למערת הקבורה הצידונית (תחנה 8) שאי אפשר שלא להתרשם מכל פרט ופרט שתראו בה.

את "טיול התילים" כדאי לסיים בביקור במערות הפעמון שבשטח וכן, בעתיקות בית גוברין השכנה (באותה עלות).

בור חצוב בתל מרשה. צילום תומר, פיקיוויקי

יין ושמן זית ליצוא

 

במהלך החודש האחרון נוסף גילוי ארכאולוגי בקנה מידה מדהים שמחזק את ההבנה על אורח החיים בתקופה העתיקה בשפלת יהודה.

בכתבה שהתפרסמה בשבועון "בקיצור" ("כרם ביבנה – מפעל יין עצום נחשף ביבנה", בקיצור 618), מתואר גילוי ארכאולוגי חשוב ביותר סמוך ליבנה, אתר עצום ובו רשת גתות משוכללות להפקת יין בהיקף של מיליוני בקבוקים בשנה, יין שנועד רובו ככולו ליצוא לחו"ל, וכל זה בתקופה הביזנטית לפני כ- 1500 שנה.

הגילוי ביבנה מתקשר ישירות לתגלית בתל בית שמש שם נחשפו כ-15 בתי בד להפקת שמן זית, ולתגלית במרשה של למעלה מ-25 בתי בד (לכך יש להוסיף ממצאים שהתגלו בתל עקרון שליד קיבוץ רבדים).

מסתבר שהן אזור השפלה והן מישור החוף, היו כר פורה לגידול כרמי זיתים וכרמי ענבים ועסקו בהפקת כמויות גדולות מאוד של שמן זית ויינות שונים, שרוב רובם היו מיועדים ליצוא ותרמו תרומה רבת חשיבות לכלכלתה של הארץ במשך אלפי שנים וזאת עד לכיבוש הערבי במאה השביעית, שככל הנראה אסר על ייצור היין.

הביקור בשלושת האתרים עליהם הצבענו, יבהיר ללא ספק את ההיגיון הרב של מלכי יהודה, בביצורן וחיזוקן וקביעתן של שלושת הערים הללו כערי המבצר השומרות על גבולה המערבי של מלכות יהודה.

מעוז חביב

קיבוץ צרעה

maozhaviv@gmail.com

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?