יום האישה 2023 - יום אישה שמח ומבדח....?

זה הזמן של כל אחת ואחת לצאת ולפרוץ, לשנות ולהשפיע, ותמיד תזכרי להביט למעלה ולראות שאין שום תקרה מזכוכית ואין תקרה כלל.

כמה סימבולי ועד כמה החיים הם במה... יום האישה השנה יצא בדיוק ביום בו אנו חגים את חג הפורים בירושלים, בירתנו, ותכל'ס במצב הנוכחי של מדינתנו לא ברור על חשבון מי הבדיחה.

ב 1/12/1955 סירבה רוזה פארקס לפנות את כיסאה באוטובוס לאדם לבן. בעקבות מעצרה הוביל מרטין לותר קינג את חרם האוטובוסים של מונטגומרי אשר בעקבותיו ביטלה חברת האוטובוסים הציבורית את מדיניות ההפרדה הגזעית שלה.

מי היה מאמין שבישראל 2023 נושא ההפרדה באוטובוסים הוא שוב על הפרק, חי ובועט. "עדיף למחות מאשר להשלים עם אי צדק", אמרה רוזה פארקס ואכן בימים אלו מאות אלפי אנשים מכל הגוונים, הצבעים והמינים של הקשת הפוליטית יוצאים ומוחים.

ועכשיו נשאלת השאלה, האם מדינתנו הקטנה בימים טרופים אלו  הייתה נראית שונה אם היו בממשלה ובכנסת קצת (הרבה) יותר שרות וכמובן חברות כנסת? התשובה ברורה לכל אך כמו שמנחם בגין נהג לומר: "גם את המובן מאליו צריך לומר", כן, כן, כן ועוד פעם כן.

אך לא בפוליטיקה ארצית עסקינן. הידעתם שיום האישה הבינלאומי נקרא במקור "יום הפועלות הבינלאומי"? והאם ידעתם שאירועי יום האישה בכל רחבי העולם היו בדרך כלל כנסים והפגנות? כן, שוב הפגנות, ואז הן היו על זכויות האישה העובדת ועל זכות ההצבעה לנשים.

וקצת נתונים: בסוף שנת 2022 חיו בישראל כ – 4,859,600 נשים, תוחלת החיים של הנשים הישראליות היא 85 שנה. 60% מהסטודנטים הן נשים ועצוב אך נשים מהוות רק חמישית מכלל הספורטאים הפעילים בארץ.

אמנם יותר נשים בישראל השתלבו ומשתלבות בשוק העבודה, אך הן עדיין מרוויחות הרבה פחות מאשר עמיתיהן הגברים.

כמעט 50% מכוח העבודה הן נשים אך רק 20% נשים משמשות כסמנכ"ליות ורק 5% מהמנכ"לים הן נשים. וגם בקרב הנשים העצמאיות, כ 50% מהן מגיעות רק לשכר מינימום.

לכן, למרבה הצער, עדיין קיימים פערים משמעותיים בין גברים לנשים בתחומים רבים. למרות שיש הישגים רבים בדרך לשוויון בין גברים לבין נשים, עדיין יש אפליה מגדרית, אין שוויון הזדמנויות ודבר זה חייב להשתנות.

אי השוויון הוא תוצר של שנים ארוכות שבהן רק לגברים הייתה גישה לכוח בצורותיו השונות     

(זכויות חוקיות, כסף, השכלה, מוקדי קבלת החלטות ועוד) והזכויות שלנו הנשים, שנראות היום כמובנות מאליהן, הגיעו אלינו רק במאה האחרונה ובעקבות מאבקים ממושכים.

המודעות וההכרה גם בימינו באי השוויון היא הצעד הראשון וההכרחי בכדי לייצר שיוויון. אם לא נבין את הפערים ואת אופיים לא נצליח לגשר עליהם ולכן יום האישה הוא בדיוק היום לעצור ולבחון סוגיה זו.

וכמו בכל דבר בערך הכל מתחיל בחינוך. אז זה הזמן להזכיר לילדינו את הנושא המגדרי, להעצים את בנותינו ולפתח אצלן כבר מינקות את נושא השוויון וכמובן לעשות, להראות דוגמה אישית ולהוות השראה ומודל לחיקוי.

ומה ביישובי המועצה הנפלאה שלנו?

גם כאן פחות מדי נשים נמצאות בעמדות מפתח ויושבות סביב שולחן מקבלי ההחלטות. מה שמזכיר לי שאנו בשנת בחירות לרשויות המקומיות וזה הזמן לשנות, לצאת ולהתמודד.

אז קדימה, הבחירה בידיך, תושבת מטה יהודה - צאי ותתמודדי להיבחר כחברה בוועד המקומי וכמובן גם ליו"ר, לחברת מליאה וגם לראשות המועצה, העיקר שתהיי במוקדי קבלת ההחלטות.

נכון צריך אנשים מקצועיים, מוכשרים, טובים ובעלי ניסיון ויש המוני גברים שעונים להגדרה הזאת אך בד בבד יש גם המוני נשים העונות להגדרה זו.

זה הזמן של כל אחת ואחת לצאת ולפרוץ, לשנות ולהשפיע, ותמיד תזכרי להביט למעלה ולראות שאין שום תקרה מזכוכית ואין תקרה כלל.

ובנימה אישית ואופטימית, כפי ששמעון פרס נהג לומר: " האופטימיים והפסימיים מגיעים לאותו מקום", אז אני מעדיפה תמיד לשמור על אופטימיות ולייחל למרחב סובלני ומקבל יותר במדינה שלנו, לעשות ולתרום היכן שאני יכולה, לקדם ולשנות וכמו שאני עדיין מקווה שכאשר בתי (בת ה-9) תגיע לגיל 18, היא לא תצטרך להתגייס לצבא, כך אני מקווה שבעתיד הקרוב  יום האישה יצוין אך ורק בתור יום כיף עם שירי פורים ברקע.

עו"ד יפעת ארמוזה

חברת מליאה, נווה אילן