יום הזיכרון - המחיר היקר של אהבת הארץ

טקס יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה, התקיים השנה בצל פיגוע רצחני שהתרחש בחודש דצמבר האחרון באזורנו. ניצולת הפיגוע, קיי ווילסון, הייתה אורחת הכבוד בטקס בצור הדסה וקיבלה, יחד עם אב שכול, תעודת הוקרה מידי ראש המועצה.

בדצמבר 2010 טיילו קיי ווילסון וחברתה לחיים, קריסטין לוקן, באזור חרבת חנות הסמוכה למושב מטע. השתיים, נוצריות אוהבות ישראל, נהגו לטייל ברחבי הארץ לעתים קרובות ואף עסקו בהדרכת קבוצות תיירים. במהלך הטיול הן נפלו קורבן למארב של שלושה פלסטינים, אשר תקפו אותן בסכינים, במטרה לרצוח אותן. כתוצאה מהתקיפה נרצחה קריסטין בעוד ווילסון נפצעה קשה.

על מה שהתרחש באותו יום מספרת כיום ווילסון לקבוצות של תיירים המגיעים למקום האירוע. "כאן עצרנו כדי להסתכל על המפה", היא מצביעה על חורשת ארזים גדולה, "במקום הזה, פנו אלינו שני אנשים וצעקו מרחוק אם יש לנו מים. אחרי התקיפה, הם גררו אותנו בסמוך לסלע ענק. והעמידו אותנו אחת ליד השנייה. אותי קשרו עם הידיים אחורה, שמו מחסום על הפה והעמידו על הברכיים. ואת קריסטין השכיבו ממש בסמוך אליי. חיכיתי כבר לשמוע את ה'אללה הוא אכבר', אבל לא שמעתי. רק הרגשתי שדקרו אותי בגב. אני גם ראיתי אותה, ראיתי כל מה שעושים לה, שמעתי את הצרחות שלה כשהם דוקרים אותה פעם אחר פעם, אבל שכבתי וניסיתי שלא לפצות פה".

לאחר דקות ארוכות של שקט, המשיכה וילסון בנחישות לספר את סיפורה: "כאשר קמתי, ידעתי שאת קריסטין כבר לא אוכל להציל. כשראיתי את השביל, זו הייתה ההרגשה הכי טובה בעולם. אמרתי לעצמי שכאן אני אוכל למות בשקט ולמחרת ימצאו את הגופה שלי. אבל הרגשתי שיש לי עוד קצת כוחות, אז המשכתי. היו לי 12 דקירות - בסרעפת, בחזה. והלכתי יותר מקילומטר כשאני מדממת. אני נס. באמת".

בדבריה לקהל שהגיע לטקס יום הזיכרון בצור הדסה, אמרה ווילסון: "באותה שבת בדצמבר, יער ירושלים היה יפה כל כך... חופת שמים כחולה, צלולה, מעל לעצים המוֹריקים, ציוץ הציפורים, ניחוח האורנים, היער הרוחש חיים. אבל בתוך כל היופי והחיים התוססים האלה אַרְבָה מפלצת מוות מרושעת, שד של שפיכות דמים. חיית הטרף תקפה ללא אזהרה, ובאכזריות וחוסר טעם משווע גזלה לנגד עיניי את חייה של קריסטין לוקן".

"קריסטין הייתה נוצרייה, מאמינה אדוקה שאהבה את אלוהי ישראל, את עמו ואת ארצו. היא תמיד הֵגֶנָה באומץ על ישראל ודיברה עלינו טובות גם לפני קהל עוין. היא הקדישה לכך את חייה ולא פעם שילמה ביוקר במחיר של דחייה אישית. קריסטין נרצחה מפני שהמחבלים חשבו שהיא יהודייה. היא באה לכאן כדי ללמוד על ההיסטוריה שלנו ובאופן טראגי מצאה את עצמה נהיית חלק ממנה. היא שילמה את המחיר היקר מכול על אהבתה לָעם היהודי. יהי זכרה ברוך".

"לא היינו השבויות היחידות ביער באותו יום", אמרה ווילסון בטקס, "בני העוולה היו שבויים בכלא משלהם, כלא של שנאה ושקר. הם היו מתים בנפשם זמן רב לפני שחַבֵרְתִי מתה פיזית. עכשיו הם בכלא אחר והאזור הזה שב להיות יפה ומשוחרר מאֵימתם. באותו יום נורא גיליתי משהו גדול בהרבה מהשנאה שלהם. כאשר שכבתי שם פצועה קשה ביער, גיליתי שאהבה – אהבת החברים שלי ואהבת החיים – המריצה אותי לקום איכשהו וללכת בחזרה דרך גֵיא צלמוות".

"אף פעם לא אבין מדוע קריסטין נרצחה ומדוע מלאך המוות פסח עליי. אבל אני יודעת, כמו שיודע כל אחד שעולמו התנפץ בגלל מלחמה וטרור, שגם העולם שלי השתנָה לנצח", שיתפה ווילסון את הקהל בכאבה. הדברים ריגשו את הקהל במידה כה רבה, עד שכמה מהנוכחים מחאו כפיים, למרות שהדבר אינו מקובל בטקסי זיכרון.

"אנו מעריכים ומחבקים אותך, את אישה אמיצה ובעלת רוח איתנה, תמיד תהי חלק מאיתנו, משפחת מטה יהודה", אמר לווילסון ראש המועצה האזורית מטה יהודה, משה דדון והעניק תעודות הוקרה לה ולאב השכול, אמנון הדרי.