יום המורה בישראל כיצד בונים ספינה?

לנטפח בתלמידי ישראל אהבה וכמיהה לידע, ערכים של שוויון ערך האדם, ושתמיד נזכור להוקיר את מי שנושא בעול העשייה החינוכית היומיומית

לקראת יום המורה הארצי (9.12.2020) ברצוני להתייחס בקצרה למעמד המורה ולחשיבות האתגרים העומדים בפני צוות החינוך וההוראה בארץ בכלל ובמטה יהודה בפרט בימים מאתגרים אלו.
לפני כחודש נשא הסופר מאיר שליו נאום במעמד קבלת דוקטור כבוד מטעם הטכניון (כנציג הזוכים). בהתייחסו לאביו המשורר יצחק שליו שהיה מורה, הוא ציין כי כלת פרס נובל, הביוכימאית פרופ' עדה יונת, הייתה תלמידה של אביו בכיתה ד' ואחרי שזכתה בפרס הנובל סיפרה על תרומתם של שני מורים להישגיה: האחת היא טוני הלה, מנהלת תיכון חדש שבו למדה בתל־אביב, והשני - יצחק שליו.
בהתרגשותו הרבה, פנה מאיר שליו ליונת ושאל מדוע דווקא בחרה לציין את אביו, שהיה מורה לספרות, תנ"ך, לשון, ידיעת הארץ והיסטוריה, ולא עסק בהוראת המדעים ותשובתה הייתה: "הרגשתי שהוא רואה דברים שאנשים אחרים בכלל לא רואים...".

"אבי היה אדם חילוני", המשיך שליו בדבריו, "לא מחמת זלזול ועצלות אלא מתוך ידיעה והכרה. הוא קרא ולימד תנ"ך באהבה ובבקיאות רבה, אבל דרכו הייתה גם ביקורתית, וספקנית, חותרת אל האמת, מסרבת לקדש אדם או מסורת או דיסציפלינה בלי לחקור ולדרוש - בדיוק מה שצריך כדי להצטיין בביוכימיה זו היא כל התורה כולה, ואידך זיל גמור. ובעברית - לחקור, להשכיל, ללמד ולהשכיל".
במהלך עבודתו של המורה והמחנך, ישנם הרבה רגעי שחיקה, התנהלות מול משברים, התמודדות עם מציאות משתנה ובימים אלו אתגר עצום (בעיקר בחטיבות הביניים ובעל יסודי אך גם בה-ו) של הבניית תהליכים במציאות של למידה מרחוק.

היכולת לייצר רגעים משמעותיים בשיעורי הזום, לפרוץ את אטימות המסכים, תלויה ביצירתיות רבה שנדרשת מהמורים, בגיוון של דרכי הלמידה וההוראה ומעל הכל ביצירת מערכת יחסים אותנטית עם התלמידים. קשה לעשות זאת בשגרה ומאתגר פי כמה במציאות הנוכחית, המזמנת קשיים עצומים איתם מתמודדים מורים, מנהלים, יועצים ופסיכולוגים חינוכיים.
פתגם עתיק קובע: "הזורע חיטים - דואג לימים, הנוטע עצים - דואג לשנים, המחנך אנשים - דואג לדורות". כאדם שהיה תלמיד בעבר וכאיש חינוך כיום, אני מבין בדיעבד – שזיקוק הרגעים, שייצרבו לתחושה שלי כבוגר, קשור לאותו מורה, אותו מחנך, שיכול היה לראות בי את מה שמעבר, שהותיר בי את החוויה, שבעתיד תתחבר לחוויה של מעבר לזריעת חיטים, לדאגה לימים, לנטיעת עצים - חינוך אנשים.
לרגל יום המורה – ובמקביל לערב ההוקרה של "מתנות קטנות", שמינהל החינוך הפיק עם צוותי החינוך במועצה, ברוח ההרצאה של נועם חורב, אני מוקיר את הצוותים החינוכיים, המורים והמורות בבתי הספר ומאחל שנזכה לבשורות טובות, שנצליח להפיק מעצמנו את המירב עבור תלמידינו ומשפחותיהם, ושנדע למנף את כל היתרונות שחווינו בתקופה מאתגרת זו במימדי הלמידה המתוקשבת, ההיברידית, וסיגול מתודות יצירתיות להעמקת הקשר עם התלמידים.
אסיים באמירה חינוכית ערכית המובילה אותי לכל אורך דרכי החינוכית ומהווה מפתח לעשייתי חינוכית: "כיצד בונים ספינה? אוספים אנשים ונוטעים בהם את האהבה והכמיהה לים הרחב, הגדול והאינסופי ולא – אוספים אנשים ואומרים להם לאסוף עצים ולהכין תכניות לבניית ספינה”. (אנטואן דה סנט אכזופרי)
שנטפח בתלמידי ישראל אהבה וכמיהה לידע, ערכים של שוויון ערך האדם, ושתמיד נזכור להוקיר את מי שנושא בעול העשייה החינוכית היומיומית - המורים, המורות המחנכים והמחנכות הגננות והסייעות" .

יום המורה שמח לכולנו!

ניב בר גיא

ראש מינהל החינוך

המועצה האזורית מטה יהודה