יקב שעובר מדור לדור
למרות כל הקשיים הצליחו היקבים במטה יהודה להעמיק שורשים, הפכו לאטרקציה לחובבי היין בישראל, והצמיחו דור של ייננים אשר אט-אט נכנס בנעליהם של האבות המייסדים. קחו את יקב עגור לדוגמא
הפעם הראשונה שהקדשתי כתבה ליקב עגור הייתה ב-2002. דרך היין של מטה יהודה הייתה אז בתחילת דרכה, ושוקי יישוב היה סוג של איש חזון חדור בלהט האמונה שישראלים ישתו יותר יין.
אני נושא איתי עד היום את רשמי אותה שיחה, שהתנהלה בקונטיינר המרופט שהוצב סמוך לצומת הכניסה למושב עג'ור, לצד חמש חביות יין ומזגן שנוהם בזעף. הגעתי ליקב עגור ללא שמץ של ידיעה על יין ויצאתי משם כשאני מצויד באבני דרך שמאז ועד היום מכתיבים עבורי את הערכים שאני מחפש ביין בכלל וביין של מטה יהודה בפרט.
שוקי ישוב הוא ג'ינג'י אמיתי, והשפה שלו נעה מבוטות (כולל קללות עסיסיות בשמונה שפות) ועד ציטוטים מבכירי הפילוסופים וההיסטוריונים. במידה רבה הוא הצליח לתמצת עבורי את התשוקה שמובילה לעשיית יין, לחשוף את רגשנותם של הייננים ואת מה שמסתתר מאחורי בקבוק אחד של יין. (אידיאולוגיה, יין וסימפטיה, בקיצור 33, אוקטובר 2002).
המיץ הזה
יש אמירות של שוקי שעד היום חרוטות בראשי, ואני זוכר את ה"אסימונים" שכל אמירה כזו הפילה בראשי.
למשל, ההתייחסות ליין כאל "המיץ הזה" – ובכך להפקיע מהיין את ההילה שנתנו לו דורות של ייננים ויחצ"נים אך להותיר את הטועם עם החוויה הנקייה שמותיר היין בחך.
ועוד אמירה אחת שחקוקה בזיכרוני, "לשתות יין זה בעצם לשתות את האדמה שבה גדלים הענבים", שבה נזרק שותה היין אל מעבר לחוויית השתייה עצמה והופך לטייל ולחקלאי שורשי החש את האדמה באצבעותיו ובלשונו ותוהה מה היא תצמיח לו בתום הבציר.
והיה גם היחס לעבודת האדמה ולצורך של מי שהגיעו לכאן לקשור את עצמם לארץ הזו דרך הכרם והאדמה, וגם את החוויה החברתית שהיין מייצר ואת שמחת החיים שהוא מצליח לשמר בקרב מי שמסתופפים סביב הבציר, עשיית היין ושתייתו.
היין הוא תמצית נוף המולדת, השילוב שבין הקרקע, האקלים והאדם, אמר לי ישוב. כך מטפטף הנוזל הזה שיונק את טעמיו היישר מתוך האדמה אל הדם ואנשים מתמכרים לקשר.
פשוט משוגע
בכתבה ההיא הרחבתי על התופעה המשונה ששוקי ייצג: אינטלקטואל אשכנזי, עם תואר שני בספרות גרמנית, הדובר חמש שפות, ובנוסף נגר מקצועי, שנוטש דירה בירושלים ועובר לנחלה חקלאית במושב של כורדים. וכך נפתחה אז הכתבה:
"הגעתו של שוקי ישוב למושב עג'ור לפני כחמש שנים עוררה במושב תדהמה רבתי. אנשי המושב לא הצליחו להבין מה מחפש הג'ינג'י האשכנזי שחי עד אז בירושלים במושב מרוחק, שמורכב רובו ככולו מכורדים, אנשי חקלאות ואדמה קשי יום. במושב החלו נפוצות שמועות שונות שהתסיסו את הרוחות.
סיפרו על ישוב שהוא סוחר סמים גדול שהגיע לאזור כדי לגדל שדות של קנביס ומריחואנה, חשדו בו שהוא נמלט משלטונות המס ומנושים אלמוניים ולבסוף טענו שהוא פשוט "משוגע".
אחרי כמה חודשים, בהם בחנו אנשי המושב את מעשיו של ישוב בדקדקנות, הגיעה משלחת של אנשי המושב אל ביתו בפנים חמורות סבר. "שוקי, אנחנו מבינים שאתה לא סוחר סמים ושאינך בורח מאף אחד, אבל תסביר לנו מדוע החלטת לבוא ולגור פה?", תמהו אנשי המושב.
ישוב ביקש מהם לצאת אל מחוץ לביתו, ופסע אתם אל נקודת תצפית שבסמוך, ממנה נגלו לעין הגבעות הנמוכות והעגולות של שפלת יהודה, המדרון הרך שמשתפל ויורד אל נחל עג'ור ומבנה החאן הגדול שעומד בצד הכביש. הוא פרש את ידיו אל עבר המראה שהתגלה לעיניהם ואמר בהתפעמות: "תסתכלו, תראו איזה נוף משגע".
אנשי המושב הביטו זה בזה, גירדו בפדחתם, צקצקו בשפתותיהם וניסו להבין על מה הוא מדבר: "על איזה נוף אתה מדבר... זה נקרא השטחים", ביטלו אנשי המושב את דבריו. לאחר דין ודברים הגיעו אנשי המושב למסקנה חותכת: ישוב אולי לא משוגע אבל הוא בטח "מסובב"...".
מצמיחים שורשים
עברו מאז 20 שנה שבהם צמחה והתפתחה תעשיית היין במטה יהודה ואיתה גם יקב עגור. שנים שבהם נאבק ישוב בכל הרעות החולות שסובבות את היקבים המקומיים, במחול שדים שכאילו נועד רק כדי להרפות את ידיהם ולמנוע מהם להגשים את חלומם – חידוש תעשיית היין שבה התמחה האזור במשך אלפי שנים.
אלה שנים שבהם נאחזו בעלי היקבים בעקשנות בקרקע המקומית, כמעט כמו הגפנים שרובם נטעו. נאבקו במזג האויר, במחלות הגפן למיניה, בזנים לא מתאימים, בבעלי החיים, בצורך להשקיע ושוב להשקיע, וכמובן בשפע הפקידים והפקחים שהופיעו בשטחם, ובפיהם "ברכות" מהסוג של "שימוש חורג", "בנייה לא חוקית" ואיתם גם ההתראות, הדו"חות והקנסות.
ולמרות הקשיים האלה, הצליחו היקבים במטה יהודה להעמיק שורשים ולעמוד בפני הפגעים השונים, אם הם מידי הטבע ואם מידי אדם, ויחד איתם גם יקב עגור.
השורשים שהעמיקו בקרקע לא רק ביססו את היקבים והגדילו את היקף הקהל שמגיע ליהנות מהיין המקומי אלא הצמיחו דור של חובבי יין אשר אט-אט נכנס בנעליהם של האבות המייסדים.
חילופי דורות
בניגוד לחקלאות, ההולכת וננטשת בכל רחבי הארץ, כאשר החקלאים רואים כיצד דור הבנים אינו רוצה להמשיך בדרכם, המצב ביקבי מטה יהודה הפוך – יותר ויותר, צעירים נכנסים אל היקבים ומוצאים בה את מקומם ויותר מזה – מגשימים בה את חלומם. ואין כמו יקב עגור כדי להדגים את התהליך הנפלא הזה.
אלעד כץ סיים את לימודיו התיכוניים בעיר מודיעין, שירת כמ"פ בחטיבת הנח"ל ולמד מדעי המדינה ומשפטים לתואר ראשון ושני, אך אחרי הלימודים נמשך אחר אהבתו ליין. הוא הצטרף ליקב קסטל ומילא מגוון תפקידים בארגון, מטיפול בכרמים ועד שיווק. בשנת 2014 מונה לתפקיד משנה למנכ"ל, ובשנת 2017 מונה למנכ"ל היקב, תפקיד אותו מילא עד סוף 2019.
במקביל רכש כץ מגרש בהרחבה במושב לוזית ובנה שם את ביתו. בנסיעות היומיומיות מהבית ליקב קסטל שביד השמונה, הוא היה עוצר לשיחה של ייננים עם שוקי ישוב בעג'ור.
"למדתי הכי הרבה ביקב קסטל. בית ספר משובח ליין. עם קהל לקוחות גדול, נאמן, ותיק ומסור. זו אימפריה של יין במונחים ישראלים ולאימפריות יש חוסן פנימי. והייתה לי את הזכות לגדול שם", הוא מספר, "לא תכננתי את מסלול החיים שלי שיצטלב עם שוקי. כשסיימתי את התקופה שלי בקסטל הייתי בדרך להיות מנכ"ל של חברה תעשייתית בארה"ב, אך הקורונה עשתה לכולנו מהלך של שב תנוח. כמשפחה היה לנו מאוד כיף בסגרים הראשונים וכך מצאתי את עצמי עושה חישוב מסלול מחדש".
- נעצרת פה בדרך הביתה ?
"הגעתי לגיל 40, וחשבתי שאסע, אעשה כסף ואחזור ליין כשאהיה גדול עם כיסים יותר עמוקים. אבל אז הגיעה הקורונה ומהר מאוד הבנתי שעכשיו זה הזמן – לחיות את החלום שלי. אני רוצה להיות במלוא יכולתי, כמנכ"ל של יקב. הייתה דילמה ושיתפתי את שוקי בדילמה הזו, שוקי הקשיב, והרגע הזה היה נכון לשנינו".
שוקי: "היו לנו היועצים הכי טובים בעולם אבל אנחנו היינו צריכים לשכנע אותם שלא מדובר בעסקה מסחרית אלא בחיים שלנו. צומת שלי וצומת של אלעד. העייפות נותנת את אותותיה בכל מיני דברים ובעיקר בחשק לקום בבוקר. אני הרגשתי שאני מתחיל לזייף. ולא מגיע ליקב שלי שאני אזייף. בדיעבד, חשבתי שאשלם מחיר – אבל לא שילמתי שום מחיר. התהליך והעבודה היו קשים אך הביאו השראה".
-שוקי, זזת לכיסא שליד הנהג ?
אלעד: "הגה הוא חשוב, אבל בשנים שאני ושוקי מכירים התרשמתי שכנהג הוא סובל. הוא לא בנוי לניהול של עסק שכרוך בעובדים, בחוזים, בתלושים, בהתעסקות עם רשויות. הוא סבל מזה..."
שוקי: "כל נקודת תורפה שלך בגיל 67 הולכת ובולטת...השינוי הכי גדול שלראשונה בחיי הפכתי מעצמאי לשכיר".
שותף חדש-ישן
אל ההרפתקה החדשה הגיע אלעד כשהוא מצויד בהסכם לנטיעת כרם בחלקה בגבעת ישעיהו ועם שותף נוסף – היינן אייל דרורי, וזאת מבלי לדעת שדרורי החל את דרכו בעולם היין ביקב עגור.
אלעד: "בלי לדעת שאייל הוא חצי בן של שוקי, כשידעתי שאני הולך לנטוע כרם אמרתי לו תראה אני הולך להקים יקב ואני רוצה שאתה תהיה שותף ויינן של היקב. לקח לו חצי שנה להשתכנע ולהעז לחלום, להיות יינן ראשון ליקב עם אמביציות. כשאמרתי לשוקי שאני הולך להביא שותף וקוראים לו אייל דרורי. והוא פותח עלי עיניים – מי, איילצ'וק? לא ידעתי שהוא התחיל בעצם כאן".
אייל דרורי, 35, נמשך לעולם היין בגיל צעיר וכבר כנער בן 18 הגיע ליקב עגור ועשה בו את הבציר הראשון שלו. לאחר שירות ביחידת עוקץ הלך ללמוד בפיאמונטה שבאיטליה, אחר כך עבד כיינן ברקנאטי ומשם ליקב סוסון ים, שם עבד עד אחרונה לצדו של זאב דוניה. בשנה האחרונה הוא ביקב עגור וחתום על תכנית הבציר האחרונה ועל תכנון הבלנדים.
אלעד: "אני אוהב לנצח על תזמורת ולא חשוב לי להיות הסולן. זה לא קל, אבל איזה הרמוניה יש בצוות שכל אחד עושה את מה שהוא טוב בו. זה הרבה יותר מאתגר. זה דורש יותר משאבים וקצב יותר מהיר. ואני לא רוצה להיות בודד".
שוקי בתגובה: "הבדידות הרגה אותי. הרבה יותר מעניין לנסוע יחד ואפילו ללכת לאיבוד ביחד, מהבחינה הזו הצבא היה מורה מצוין לכולנו...".
והקהל נוהר
בכתבה ב-2002 התנבא שוקי על ההצלחה הצפויה למי שיעסוק ביין: "עשיית היין היא מעבר לאופנה חולפת... אנו מוציאים מהאדמה הזו את המיטב שבה ומתחילים לבנות תרבות מקומית. יש פה תהליך שהוא נכון ואנשי העיר יוכלו לבוא לכאן ולשאוף לריאותיהם אוויר גדוש בתרבות שורשית ומקומית".
והנבואה הגשימה את עצמה. לצד עג'ור הוקמו במושב עוד שני יקבים (יקב הדר ויקב מטלר) והימים שבהם יקב עגור היה משווע למבקרים קיבלו תפנית של 180 מעלות – כשמאות אנשים מגיעים למושב עג'ור בסופי שבוע וממלאים את היקבים בהמולה עליזה ופטפטנית, שלצידה גם קול השקת כוסות היין וקריאות ה"לחיים". בנקודה זו כדאי להדגיש שיקב עג'ור הוא יקב כשר אך נקודת המכירה של היין מופרדת מהיקב ופועלת שבעה ימים בשבוע.
- זה נכון שבסופי שבוע מגיעים לכאן 1000-1500 איש ?
אלעד: "יש פה כמות אנשים יפה בסופי שבוע, דבר שגורם לנו להקפיץ לכאן בתדירות גבוהה את המשאית עם משאבת הביוב. זה הגיע למצב טוב, שבו אני רוצה לדייק את הקהל שלי. אין לנו רצון להיות המוניים. שוקי גר כאן, אני גר שני קילומטר מכאן, זה הבית שלנו".
שוקי: "ופה הוא עולה עלי באלף מונים. מושב עג'ור מאוד חשוב לנו וחשוב לנו שתושבי המקום יהיו גאים בנו".
אלעד: "טרואר מורכב מאנשים וחצי מהאנשים שגרים באזור הזה לא שותים יין שהוא לא כשר. זו הסיבה שחשוב לנו לשמור על הכשרות של היקב".
- אלעד הגעת לשפלת יהודה מיקב הררי מעולה. אתה מרגיש בהבדל באיכות הכרמים ?
אלעד: "המיקום של היקב הוא בשפלת יהודה אבל אנו שואבים גם מהכרמים הצמודים אלינו, מכרמים באזור מטע ומכרם באזור עין כרם. הענבים בגבעת ישעיהו לא צריכים להתנצל בפני הענבים של צובה או של מעלה החמישה. גיליתי את זה ביקב קסטל כאשר קיבלנו פרי מכרמים בשפלת יהודה ואחרי הפרס החלטנו שזה הולך ליין הדגל של היקב גראן-וין. אנחנו אזור יין אחד שיש בו כל מיני תאי שטח ולכל אחד מהם האיכות שלו".
תפנית בעלילה
המהפך התיירותי גרם לתופעה חיובית נוספת – עוד ועוד מבני הנוער באזור מצטרפים למעגל חובבי היין.
אלעד: "בשנה וחצי האחרונות, הנהירה לאזור והצורך של היקבים להגיב לכך, גורם לגיוס של כוח אדם - נערים ונערות מהאזור. אנחנו עושים להם סדנאות ומסבירים להם על היין, כי הרי אסור להם לשתות, והתוצאה היא נוער שגדל באזור יין, שמבין ביין ומאמץ את זה כחלק מהזהות שלו".
שוקי: "ואחרי הצבא הנוער הזה מגיע למסעדות בתל אביב וממלצר שם וכך הם מפיצים את הבשורה של האזור".
אלעד: "יש לי ארבע בנות, ואני רואה שהן לא יכולות לברוח מזה – יין זה בדם שלהם, הן מתייחסות לזה כאל שגרה, זה נורמלי, הן מבינות מה זה כרם ומה זה בציר".
ויחד עם המהפך בהיקף התיירות שמגיעה לחוות את היקבים באזור, מגיע מהפך ביחס של תושבי האזור הוותיקים, אלה שהובאו לכאן בשנות ה-50 בעל כורחם.
אלעד: "רוב היישובים באזור הזה הם לא יישובים שהוקמו מבחירה. כשבאנו להרחבה בלוזית לפני עשר שנים, הילדים במושב שאלו אותי למה באתם לפה? לשוקי מתייחסים במושב עד היום כאל החדש. כיום המצב הוא שאנשים רוצים לנטוע עוד כרמים, ואפילו בבית ניר שלידנו, נוטעים 300 דונם כרמים".
שוקי: "השינוי שחל באנשי האזור ביחס שלהם ליקב שלהם... שהם גאים בו...ואת כל זה עשינו בצניעות, בשקט, בהתמדה, ובמלחמות, אבל תוך מתן כבוד שאני אשמור עליו מכל משמר".
חגיגה אזורית
שניהם, גם אלעד וגם שוקי, היו רוצים לראות את תרבות היין הופכת להיות מוטמעת בתושבי המטה יהודה, שיהיו גם הם שותפים לחגיגה.
אלעד: "בשנתיים האחרונות יש שינוי משמעותי, חיכינו לזה שני עשורים וזה קרה – אנשים הבינו את המסר של הלב הירוק. הגיע הזמן שנספר את סיפור האזור, האירוע אצלנו פונה החוצה אבל מה עם התושבים של האזור? המועצה צריכה את העזרה שלנו במהפך התרבותי הזה. היא צריכה שנביא את הרעיונות לפסטיבלים יותר משמעותיים ויותר קהילתיים. יותר חשוב לי החגיגה הקהילתית של תרבות היין מאשר לעזור לעוד 500 תל אביביים להשתכר. זה משהו של מהות".
שוקי: "יש פה תהליך, שבעבר נסענו לחו"ל כדי לחוות אותו, הבציר והיין, איזה חגיגה, איזה שמחה, איזה כיף. חגיגות סוף הבציר שאני חוויתי עם אייל באי אלבה הן שמחה עממית אמיתית. זה לא פעולה של יחסי ציבור. על זה עוד צריך לעבוד".
במהלך אירועי היין של חודש דצמבר יפעל יקב עג'ור במתכונת רגילה הכוללת מוזיקה חיה אחת לשבועיים.
ביום שישי הקרוב (24.12) יופיעו רמי יוסיפוב (טיפקס) וגלעד אפרת במוזיקה שמשלבת ג'אז ומוזיקת עולם, 11:00-14:00, טלפון: 02-9995423
יובל רובין
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?