יש נשר בשמים
לא בכדי זכה הנשר למעמדו כ"מלך העופות", ופתגמים, שירים וסיפורים רבים נקשרו לגודלו, מעופו ועוצמתו. אך כיום הנשרים הם אוכלוסייה בסיכון ומוטל עלינו לשמור עליה למעננו ולמען הדורות הבאים
נשר ברמת הגולן צילם אלעד ספורטה - מתוך אתר פיקיויקי
המאמץ לשמר את אוכלוסיית הנשרים בארצנו, איננו אך ורק אחד הסיפורים היותר חשובים הנוגעים לשמירה על הטבע, אלא גם שימור של אחד מהעופות המוזכרים בתנ"ך ומתן כבוד לעוף ייחודי זה שיש לו מקום של כבוד בתרבותנו ובתרבות עמי האזור, זה המכונה – הנשר המקראי.
הנשר נחשב לעוף קדוש וסמל מלכותי במצרים הקדומה, באשור ובפרס. במקרא מוזכר הנשר 26 פעמים כסמל לעוצמה, יכולת מעוף ומהירות. (ואכן הוא מגיע למהירות מעוף של כ-140 ק"מ בשעה).
אחד הקטעים היותר ידועים מן התנ"ך הוא קינת דוד על יהונתן בן שאול שם נאמר: "שאול ויהונתן הנאהבים והנעימים, בחייהם ובמותם לא נפרדו, מנשרים קלו ומאריות גברו" (שמואל ב', א' כ"ג). מספר שמות יכולים אנו להתרשם עד כמה היו הנשר ועוצמותיו מוערכים עוד בימים קדומים. אומר שם משה לעם: "אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי" ( שמות, י"ט, ד'). אולי מכאן נלקח שם המבצע "על כנפי נשרים" שבו הועלו ארצה עולים מתימן ומעירק בעזרת מטוסים.
זה לא נשר
הזמר האהוב אריק איינשטיין כתב ושר את השיר נפלא "עוף גוזל" עם מילים מרטיטות לב שבהן הוא מזהיר: "רק אל תשכח, יש נשר בשמים, גור לך...". השיר אכן מרגש מאוד ורבים אימצו אותו למעין "המנון" של הורים המציידים את ילדיהם המתבגרים בחוכמת חיים עטורת נסיון. רק שיש בו טעות, הדורס המשוטט בשמיים ומשחר לטרף אינו נשר אלא עיט.
הנשר האמריקאי הוא סמלה של החשובה במעצמות העולם – ארצות הברית של אמריקה. ואכן, רבים מתושבי אמריקה משוכנעים שהעוף המרשים שמתנוסס בכל תפארתו והדרו על קירות מוסדות הממשל האמריקאי הוא מלך העופות, סמל העוצמה והכוח. אבל גם כאן הם טועים. העוף העוצמתי הנועץ מבט חודר מבעד לעינו העגולה, הגדולה, הנטועה בראש לבן של נוצות סדורות, קטנות וצפופות ואשר מצויד במקור צהוב, חזק, מעוקל ומאיים, אינו אלא – עיט, זה הקרוי – "עיטם לבן ראש". אמנם, הוא ידוע גם בכינוי "נשר אמריקאי", אבל הוא אינו נשר !
נשר בחי בר הכרמל. צילם: אריה טננבאום - מתוך אתר פיקיויקי
אוכל פגרים
הנשרים והעיטים למיניהם נמנים על העופות הדורסים הגדולים המיטיבים לדאות בשמים, אבל ביניהם קיים הבדל אחד גדול ומהותי: הנשר הגדול, מלך העופות, אינו עוף דורס, שכן, הוא אוכל פגרים ואילו העיטים הם אכן דורסים התרים אחר טרף ומהם צריך הגוזל שבשיר להישמר.
תיירים הצופים בהתנהגות של נשרים במרחבים הגדולים של אפריקה, רואים לעיתים קבוצה של נשרים המתקבצת, בדרך כלל על צמרות עצים הסמוכים למקום בו קבוצת אריות עסוקה בסעודה דשנה של תאו גדול, או צבי או בעל חיים אחר שהצליחו לצוד יחדיו. הנשרים ממתינים בסבלנות למועד שבו האריות השבעים יעזבו את המקום וילכו לנוח, או אז הם יעוטו על השיירים שהותירו האריות ואף יתקוטטו ביניהם על כול פיסת בשר. אבל נזכור – לא הם היו אלה שצדו את בעל החיים אלא הם אלה שהגיעו כדי לזכות במה שנותר מן המוכן.
לא כך העיטים. אלה מתמחים בציד עצמו. קיימים מיני עיטים רבים והם מתמחים בציד בעלי חיים שונים. בעבר סיפרנו על העיט המוכר ביותר שלנו, עיט הנחשים – החיוויאי, המתמחה בציד נחשים. יש גם את עיט הדגים - השלך, מתמחה דווקא בציד דגים. עיטים אחרים כמו עיט החורש, עיט השמש, עיט צפרדעים ורבים נוספים, ניזונים מציד בעלי חיים קטנים כמו נברנים, יונקים קטנים, אך גם זוחלים וציפורים.
צוואר וראש קירחים
אפשר להבין מדוע בחרו עמים שונים כסמלם דווקא בעיטים ולהציב אותו במרכז סמלי אימפריות ומלכים. העיט נבחר בגלל מהירותו ועוצמתו, חדות ראייתו ויכולת מעופו, והעובדה שאין לו אויבים בשמיים. ואילו הנשר, אם כי הוכתר כמלך, לא היה מעולם מלך היופי.
כעוף הניזון מפגרים ונבלות הנשר נאלץ לנבור בקרביו של הפגר, בחיפוש אחר פיסת בשר. הטבע צייד אותו בצוואר ארוך במיוחד, חשוף וללא נוצות וכך גם ראשו שעטור בסך הכול בפלומת שיער עדינה, כמעט בלתי מורגשת, ובמרכז הראש מקור מאסיבי וחזק. כיוון שכך נראה הנשר קרח והמראה של ראשו אינו מלהיב בלשון המעטה.
הסיבה הראשית לכך שהנשר זכה לכינוי "מלך העופות" היא – גודלו. זהו אכן גודל מרשים וממדים שאין דומה להם. מוטת כנפיו הפרושות לרווחה מגיעה עד 280 ס"מ ואורך גופו 90-120 ס"מ. ברור שמוטת כנפיים אדירת ממדים שכזו מאפשרת לו לדאות בשמים בצורה מעוררת השתאות.
במבט מן הקרקע נראה הנשר הדואה במרום ככנף מעופפת. ראשו הקרח וצווארו הדק בקושי נראים, כמו נעלמים בחלל וזנבו הקצר והפרוס כמניפה, איננו בולט מאוד מאחור.
דואים למרחקים
את מקורות מזונו יכול הנשר לגלות ממרחק רב, הן בעזרת ראייתו המצוינת, המסוגלת להבחין ממרחק של מאות מטרים בחפץ בעל גודל זעיר של סנטימטרים ספורים על הקרקע, והן בזכות חוש הריח המפותח שלהם במיוחד לריח הפגרים.
כדי לתור אחר מזונם, עשויים הנשרים לעוף למרחקים גדולים של מאות קילומטרים. ידוע הסיפור על נשר מקראי – הנשר היציב בארצנו, שטובע בישראל ונתפס בזמנו בערב הסעודית כשהטבעת הישראלית לרגלו. הסעודים חשדו בנשר הישראלי שהוא נשלח לסעודיה על ידי המוסד הישראלי כדי לרגל אחר הנעשה בממלכתם ופירסמו את דבר לכידתו בגאווה. במקרה אחר, נשר שלצווארו הוצמד משדר ג'י פי אס הצפין מרמת הגולן, דאה לכול אורכה של סוריה מדרום ועד צפון והמשיך להרי הטאורוס שבתורכיה.
כאשר עטים הנשרים על מקור מזון הם מסוגלים לאכול כמויות בשר גדולות, עד קילוגרם ויותר, שאותן הם דוחסים לתוך הזפק המתרחב שלהם, טרם יעכלו אותם בהמשך.
כיוון שהם ניזונים מפגרים צייד אותם הטבע ביכולת שלא להיפגע מהרעלים הטבעיים ומפגעי הבשר שנרקב. קיבתם חומצית מאוד ומסוגלת לנטרל את הרעלים השונים שבבשר הרקוב של הפגר. לכן נחשב הנשר כ"סניטר של הטבע", זה המסייע במניעת הפצתן של מחלות.
לאחר עיכול המזון נוהגים הנשרים לתפוס תנומה, כאשר הם מטים את ראשם לאחור ומשקיעים את מקורם אל מתחת למעטה נוצות כנפיהם.
נשרים בכוכב הירדן. צלם: האני שנאוי
גוזל אחד בשנה
לא לחינם זכה מקום מבודד ומרוחק שקשה להגיע אליו לכינוי "קן נשרים". בתום עונת החיזור מאתר זוג הנשרים סלע במרומי מצוק נישא, בגבהים שאליהם ניתן להגיע אך ורק בתעופה, ובשולי המצוק הוא בונה קן גדול מידות מענפים ומזרדים לא קטנים שנראים כאסופה גדולה ומגובבת, הממוקמת.
לפני שנים אחדות הצליחו חובבי טבע וצפרות, תוך שימוש במיומנות של סנפלינג וחירוף נפש ממש, להשתלשל ממרומי צוק למקום קנם של זוג נשרים ולהתקין בו מצלמה נסתרת שעקבה וצילמה את הנעשה בקן ואופן התפתחות הגוזל.
ציינתי כי מדובר בגוזל ולא בגוזלים, ואכן, עוף אדיר ממדים מגדל גוזל אחד בלבד מדי שנה. הנקבה מטילה בקן ביצה אחת, גדולה ולבנה, וזוג הנשרים ידגור עליה משך 54 ימים, אחת מתקופות הדגירה הממושכות ביותר שבין בעלי הכנף והממושכת ביותר מבין כל עוף אחר עליו סיפרנו כאן.
הגוזל ישהה בקן בין 100-120 ימים כלומר, שלושה-ארבעה חודשים וגם כאן מדובר בתקופת גדילה שאינה מוכרת לנו ,אצל ציפורים אחרות.
מזפק לזפק
למטיילים בסמוך למקומות קינון נשרים מזדמנת מדי פעם הזדמנות לצפות בזוג נשרים, זכר ונקבה, הדואים לעבר קנם הממוקם במרומי צוקים נישאים כאשר ראשם וצווארם צבועים באדום, לאחר שנמרחו בדם הפגר ממנו אכלו.
הם עושים את דרכם כדי להאכיל את הגוזל ונושאים את המזון בזפקם העשוי להתרחב ולהכיל מספיק בשר גם לגוזל. בימים הראשונים לאחר שהגוזל בקע מהביצה, הם יאכילוהו ממש ממקור למקור, ורק בהמשך יניחו את המזון לצדו.
לאחר כשלושה חודשים, משצמחו נוצותיו של הגוזל, הוא מתחיל בניסיונותיו הראשונים לפרוח מן הקן, אליו יתמיד לחזור, עד שכאמור, הוא יעזוב אותו לצמיתות לאחר כ-120 יום.
אם קרה המקרה ומסיבה כלשהי נכשלו ההורים בניסיונם הראשון לגדל צאצא, מכיוון שהביצה הייתה עקרה או מכיוון שהגוזל מת, רק אז הם עשויים לעשות ניסיון להביא שוב גוזל לעולם. בכל מקרה, ברור שאופן ההתרבות של הנשרים הוא איטי מאוד ומכביד על יכולתם להתגבר על אירועים כמו הרעלות או מגיפות.
אוכלוסייה בסיכון
בתנאים אופטימאליים מסוגלים הנשרים לחיות שנים רבות ובתנאי שבי אף חיים כארבעים שנה, אך העובדה הידועה היא, שמספר הנשרים בארצנו הולך ופוחת בהתמדה. לפני כמאה שנה, בתחילת המאה העשרים, חיו בישראל אלפי נשרים ועם קום המדינה עדיין קננו בארץ, למן הגולן (שהיה אז בסוריה) דרך הכרמל ועד לתוככי הנגב, כ-120 זוגות נשרים. אך מספרם של אלה הלך ופחת בהתמדה וכיום מעריכים את כל אוכלוסיית הנשרים בארץ בכארבעים זוגות בלבד.
אחת הסיבות העיקריות לפגיעה אנושה בעופות ענקיים אלה עד כדי סכנה על עצם קיומם היא דווקא אנחנו – בני האדם.
הנשרים נפגעים מפגרים מורעלים של זאבים או תנים, אשר הורעלו על ידי חקלאים ובוקרים. כמו כן הם נפגעים מהתחשמלות מקווי מתח חשמלי גבוה. פה ושם גם הם נופלים קורבן לציד ובאחרונה הם נפגעים מהכנפיים האדירות של טורבינות הרוח המפיקות חשמל, הסובבות במעגל של משטח עצום ופוגעות בעופות הדואים מבלי שהללו מוכנים לכך.
כאמור, הפגיעה העיקרית בנשרים היא מפגרים של הזאבים, התנים וחבורות הכלבים הפראיים המשוטטים, שהורעלו על ידי מגדלי עדרי הבקר והצאן, במרחבי הנגב אך בעיקר במרחבי הגולן.
חיות הטרף הללו מתנפלים על עגלים צעירים בשטחי המרעה או על כבשים והורגים בהם. מכיוון שאין להם אויבים טבעיים הם התרבו והפכו ל"מכה" הפוגעת בעדרי הבקר והצאן. כדי להילחם בהם, מטמינים מגדלי הבקר בצפון, או הרועים בדרום, פתיונות רעל אבל פעמים רבות, הראשונים לגלות את הפגרים הם דווקא הנשרים. כך הורעלו למוות שוב ושוב נשרים לא מעטים, כשם שקרה בדרום ממש לאחרונה.
ראוי לציין שהפגיעה באוכלוסיית הנשרים הינה פגיעה באיזון של הטבע, שכן לנשרים חשיבות ייחודית בקיום המערכת האקולוגית הטבעית. כיוון שהם אוכלי פגרים הם משמשים כחוליה האחרונה בשרשרת המזון שבטבע, והם משמשים כ"סניטרים" טבעיים, המנקים ומעלימים את גורמי המחלות המופצים על ידי הפגרים ובכך שומרים על היגיינה.
מראה מרהיב
יכול אני להעיד על המראה המרהיב שאותו ראיתי לפני שנים לא רבות והוא דאייתם של עשרות נשרים לאורך המצוקים הנישאים של נחל גמלא שבגולן. ניתן היה להתרשם ממוטת כנפיהם האדירה הפרוסה למלוא הרוחב, כאשר אברות כנפיהם נפרסות לרווחה בתעופתם אל מול הרוח, כמו כפות ידיים הנפרשות למלוא רוחבן, וכן אפשר היה להבחין בצבע הבז' שבתחתית כנפיהם. כשירדו במעופם לנקודה שהייתה נמוכה ממקום התצפית שלנו, אפשר היה לראותם מלמעלה, צבועים בצבע חום עמוק והם מביטים ימינה ושמאלה, סוקרים בלא הרף את סביבתם.
מה חבל שכיום ניתן לחזות במראות האלה רק לעיתים רחוקות, אם בכלל. שוב ושוב, למרות האזהרות, למרות ההסברים, נפגעים מעט הנשרים שעוד נמצאים עמנו מפגרים מורעלים.
רבות נעשה כדי להציל את הנשרים מכליה. הצלת הפגועים, גידול גוזלים בחי בר שבכרמל והחזרת הנשרים לטבע באזורים בטוחים יותר, תוך פיזור בשטח של פגרים לא מורעלים כדי לשמור עליהם באזורים פגיעים פחות.
אכן, לא בכדי זכה הנשר למעמדו כ"מלך העופות". ולנו לא נותר אלא לשמור על קיומו למענו, למעננו ולמען הדורות הבאים.
מעוז חביב
קיבוץ צרעה
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?