כחולי החזה
הם חולפים אצלנו בחורף וניתן לפגוש בהם בחודשים אוקטובר עד מרץ, כשהם מסתתרים בצמחייה שבקרבת מקווי מים כמו ביצות, נחלים, מאגרים, בריכות דגים וגם שדות לחים כשהם מבליטים חזה כחול לתפארת
בעבר כתבתי על ציפור "בת מלוכה בריטית", שהיא "אדום החזה", אשר שמו האנגלי הוא – רובין, ועליה נכתבו באנגליה אגדות וסיפורים לא מעטים, והיא אף הפכה לסמל של דוורי הדואר הבריטיים, כאשר במקורה היא נושאת מעטפה. אולם לצדה של "נסיכה" זו יש עוד בעל כנף המציג חזה צבעוני לתפארת, וגם הוא ניחן ביפי מראה ובקול ערב וזהו – כחול החזה.
במדריך הכיס לציפורים נודדות שערך בכישרון רב נועם קירשנבאום (בנו של איש הטלוויזיה, מוטי קירשנבאום ז"ל), נכתב על כחול החזה: "החלקים העליונים (של הציפור) בגוון חום-אפור. בכל הלבושים ניכרת הציפור בגבה הלבנה מעל עיניה ובבסיס הזנב החלוד הבולט בתעופה. הנקבה חסרה לרוב את גווני החזה הצבעוניים. הזכר מקפיץ את זנבו מעלה תוך כדי הליכה".
המדריך ממשיך ומפרט שכחולי החזה חולפים במספרים גדולים יחסית בשמי ארצנו. ניתן לראותם החל מהתקופה שמתחילה באוקטובר, כשהשיא הוא בסוף אוקטובר – תחילת נובמבר, בעמק בית שאן, בעמק החולה, בחוף הכרמל, בעמק צרעה ובכל מקום שהוא קרוב למים עם סבך צמחיה. לקראת האביב, בעיקר בחודש מרץ, הם חולפים במספרים קטנים יותר.
אז מי הם כחולי החזה?
השם נובע מהסינר בצבע הכחול החזק, שניכר במיוחד על חזה הזכר בתקופת הדגירה. השם העברי ניתן על ידי המשורר אברהם שלונסקי, אבל השם הלטיני מתמקד ביכולת של בעל כנף זה לשיר ולזמר והוא נקרא "זמיר הביצות" (LUSEINUA – זמיר, SVECIKA - ביצה) .
מכאן אנו למדים שציפור זו מעדיפה לשכון בקרבת אגני מים, ושהיא ידועה בקולות זמרתה הנעימה כשל קולות הזמיר.
בארץ נמצאים מתוך 13 המינים של ציפור זו שלושה והם: זמיר מנומר, זמיר הירדן וכחול החזה, המונה עשרה תת מינים שחמישה מהם מגיעים ארצה.
ההבדלים ביניהם נעוצים בעיקר בצבעי הסינר הכחול שלחזיהם ובנקודות בצבעים שונים כמו לבן או כתום המופיעים במרכז הסינר הכחול. למין החולף השכיח ביותר אצלנו יש כתם לבן במרכז הסינר הכחול. למין הפחות שכיח – כתם כתום.
בדומה לאדום החזה, לכחול החזה ממדים קטנים. אורך הגוף כ- 13 ס"מ. מוטת כנפיה סביב 22 ס"מ, פחות או יותר. משקלו – סביב 15 גרם.
כאמור, הסינר הכחול בולט בראש ובראשונה אצל הזכר ובעיקר כאשר לקראת סוף החורף ומועד החזרה לאירופה הוא עוטה על עצמו את לבוש הכלולות, לקראת ההזדווגות והקינון.
לסינר הכחול שוליים שחורים הנראים כזר וסביבם פס לבן ופס ערמוני. צבעי סינר הנקבה עמומים יותר לאורך השנה כולה וגוונו הכללי נוטה לאפור כחלחל. גם סינרה עטור במעין זר שחור.
מעבר לחזה בולט אצל הציפור הזו הזנב החלודי בבסיסו שניכר בעיקר בעת תעופה. את הזנב נוטה כחול החזה להעלות ולהוריד בלכתו, תכונה המקלה על זיהוי הציפור. הצבע הבולט בגב – חום אפרפר. הגוון הכללי של הצעירים – חום כהה.
כחול החזה מוגדרת כציפור פליארקטית, כלומר היא נמצאת בכל רחבי החלק הצפוני של כדור הארץ, ביבשות אירופה, אסיה וצפון אמריקה.
את כחולי החזה החולפים אצלנו בחורף או נותרים לחרוף אצלנו ניתן לפגוש בחודשים אוקטובר עד מרץ. הם בוחרים להם כמקומות משכן אזורי צמחיה צפופה בקרבת מקווי מים כמו ביצות, נחלים, מאגרים, בריכות דגים וגם שדות לחים. כללית הם מעדיפים שטחים בהם מצויה צמחיה נמוכה או חורש, במיוחד אם הוא צמוד למקווי מים.
זו ציפור אינדיבידואלית וטריטוריאלית. היא מאמצת לעצמה שיח או קבוצת שיחים וקובעת שם את תחום המחיה שלה, ממנו לא תהסס להבריח פולשים או מתחרים.
היא נוהגת לחפש את מזונה בעצמה, בדרך כלל על פני הקרקע, תוך שהיא רצה על רגליה ממקום למקום בתחום המחיה שלה כשזנבה מורם כדגל. כמנהג אדום החזה, כשתחוש בסכנה היא תמהר להיבלע ולהעלם בסבך הקרוב.
לקראת תקופת הקינון מקדימים הזכרים לצאת לדרכם חזרה לאירופה כעשרה ימים לפני הנקבות וזאת כדי שיוכלו להשתלט על נחלה אליה יזמינו את הנקבות בבואן.
בתטולת כחולי החזה יש 4-7 ביצים והדגירה נמשכת כשבועיים, בחודשים אפריל-יולי, שבהם הימים הולכים ומתארכים ומזג האוויר נעשה חמים יותר, מה שמאפשר מרחב זמן ארוך יותר ותנאים נוחים יותר להשגת המזון הדרוש לעת בקיעת הגוזלים וגידולם.
על הדמיון בהתנהגות שבין כחולי החזה לאדומי החזה כותב ראובן ענבר בספרו "ציפורי ארץ ישראל": "באורח חייו דומה כחול החזה לאדום החזה. הוא ניזון מחרקים זעירים, מסתתר בסבך ויוצא משם לעיתים בזרוח השמש ביום גשום. רגליו ארוכות ומכשירות אותו להליכה על פני הארץ ולרדיפה אחרי חרקים. לעיתים ייראה כשהוא רץ על פני הקרקע טרוד בחיפוש אחר מזונו. ברודפו אחרי טרף הוא רץ ואיננו מנתר כשאר הקיכלים. כמו אדום החזה הוא כובש לעצמו תחום מחיה – שיח יחיד או קבוצת שיחים.... בניגוד לאדום החזה, אין כחול החזה מרבה "לומר שירה" בארץ ניכר ובעונת החורף כמעט ואין שומעים את צלילי קולו. בעת ריצה על פני הקרקע מגביה כחול החזה את זנבו ופורשו מעט, ואז ניתן להבחין בצבע האדמדם-חלודי של אברות הזנב".
בהתקרב החורף מכריזים ראשוני הנחליאלים הלבנים המקדימים להגיע שהנה הנה, קרבים ובאים ימות הגשמים. הנחליאלים מרבים מאוד להבליט את נוכחותם ולרוב נראה אותם אצים רצים על הכביש, מנענעים בזנבותיהם בלא הרף ואף מקפצים מעלה כדי לתפוס איזה חרק מעופף.
אלא שכחול החזה כמו גם אדום החזה, מעדיפים להצטנע, נחבאים אל הכלים, ולשהות מרבית הזמן בסבך או ממש קרוב אליו, כשהם רואים ואינם נראים.
כך הם מן הסתם מאתגרים אותנו, החפצים לראותם. אבל אם אכן נשתדל ונגלה בקרבת הסבך, באזור ביצתי או סמוך למקווה מים כלשהו כחול חזה יפה מראה, מובטח לנו שנהנה.
מעוז חביב
קיבוץ צרעה
צילומים: גיל שעני
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?