דלג לתוכן העמוד
יום חמישי, 02 בדצמבר 2021
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

לבן על כחול

שחפים בכנרת - דניאל ריינר - פיקיויקי

מרבית "גיבורי" כתבות הטבע שלי בשבועון, יש להם נגיעה כזו או אחרת לאזורנו, המשתרע למן שפלת יהודה ועד לרכסי הרי יהודה וירושלים. אך הפעם נצא מתוך "קופסת" אזורנו, ונפנה את מבטנו מערבה - אל הים. שם נפגוש את גיבורנו הכתבה הזו – השחף, או בבת מינו הקטנה יותר – השחפית. נתחיל בשחף.

לי אישית היו הזדמנויות רבות מאוד לפגוש בשחפים ולאו דווקא בחופים הנפלאים של הים התיכון. חזרתי ונתקלתי שוב ושוב בבעל הכנף המרשים הזה בימים ובאגמים שונים ברחבי העולם שבהם, כשהוא מפגין את יכולת התעופה המרשימה שלו, ואת הכושר שלו לשחות במים ואת חיבתו למשחקים קבוצתיים מעוררי השתאות מעל גלי הים או על פניהם.

נתקלתי בשחפים, בהפלגותיי מישראל לקפריסין, לאיי יוון, לחופי טורקיה ואיטליה. ראיתי אותם בהפלגה ארוכה מנמל חיפה למרסי שבצרפת, וצפיתי בהם מעופפים לרוחב תעלת למאנש, מנמל קלה שבצרפת לעבר צוקי דובר הלבנים שבאנגליה. היו שחפים גם לחופי הים השחור שבאודסה, בים מרמרה הקטן, המפריד בין טורקיה שבאסיה לטורקיה שבאירופה, בהפלגה לאורך הפיורדים המפורסמים שבנורבגיה, וגם בארץ "אלף האגמים" המפרידים בין ארצות הברית לקנדה.

את ההצגה המרשימה ביותר של השחפים ראיתי בנמל הדיג השוקק של קזבלנקה שבמרוקו.

הדייגים והשחפים

דייגי מרוקו התברכו בכך שחופי מדינתם הגדולה משופעים בדגה ולאחר מסע הדיג הנמשך בין ימים לשבועות, הם שבים לחוף כשבטן הספינה עמוסה לעייפה בשלל דגים. ולכך מחכים ומצפים המוני שחפים.

השחפים מעופפים בחדווה באוויר, נמוך נמוך מעל סוחרי הדגים שבנמל,  העוסקים בהכנת הדגים למכירה, וכאשר אלה משליכים את תכולת הפנים של הדגים, השחפים עטים על המזון, חוטפים זה מזה את שניתן לחטוף, וזוללים בהנאה רבה את המטעמים.

התמונה שנוצרת לצופה מהצד היא מרשימה מאוד. המוני שחפים בגדלים ובגוונים שונים כמו יוצאים במחול תעופתי מעל לגלי הים, "מתיישבים" להנאתם על פני המים ונהנים מטבילה מרגיעה של אחרי הארוחה.

עשרות מינים

תפוצתם הגדולה ביותר של השחפים היא במחצית הצפונית של כדור העולם. שעל כן, אירופה היא מכורתם ובה יעשו את הקיץ ושם יבנו את קניהם ויגדלו את הדורות הבאים. אלינו הם יגיעו בדרך כלל לחורף, או כחורפים או כחולפים אצלנו בדרכם דרומה.

אנו מכירים מיני שחפים רבים ואף שונים: המין הנפוץ ביותר של השחף "המצוי" מונה כ- 25 מינים, שחף הדגים – 6 מינים, השחף האמריקאי – 5 מינים, שחף שחור ראש –11 מינים, וקיימים גם שחף גמדי, שחף סיני, שחף שנהב, שחף ממוזלג זנב, שחף זנב סנונית וכן שחף המכונה – ריסה.

במגדיר פיטרסון (מגדיר הציפורים האנגלי של אירופה והמזרח התיכון שתורגם לעברית) מוזכרים שחפים רבים בשמותיהם העבריים: שחף כספי, שחף ימי, שחף עיטי, שחף שחור, שחף לבן כנף, שחף איסלנדי, שחף אמריקאי, שחף האגמים, שחף שחור ראש, שחף גמדי, שחף ורוד, שחף שנהב ושחף לבן עין. ואילו במדריך לציפורים בישראל של עוזי פז ויוסי אשבול (ממליץ עליו בכל לבי) נפגוש בשחף צר המקור, בשחף הכספי, בשחף השחור, בשחף העיטי, בסולה ובעוד חמישה סוגי שחפיות.

מה נוכל ללמוד מכך?

ראשית, בעלי הכנף הימיים והאגמיים הללו התפתחו במהלך האבולוציה לכיוונים ולהתאמות רבות. מחד, יש דמיון רב בין מין למין, סוג וסוג, ומאידך קיימים הבדלים הן בהתנהגות ובאורח החיים, הן בסוגי המזון המועדף, הן בקינון ובגידול הצאצאים והן בהעדפת אזורי המחיה השונים.

גווני לבן

ומה בכל זאת משותף לכלל השחפים?

אצל רוב רובם של השחפים בולט הצבע הלבן, בין צבעיהם השונים, וככלל, הם אינם מצטיינים בשלל גוונים וצבעים כמו, למשל, ציפורי יערות העד בדרום אמריקה.

כמעט לכל השחפים – בטן לבנה. בעת מעופם אכן בולט מאוד הצבע הלבן, וכן, לרבים מהם, הצבע האפור בחלק העליון של כנפיהם. לחלקם, ראש וצוואר לבנים, אם כי לאחרים דווקא שחורים או אפורים. לחלקם מקור צהוב ורגליים שחורות. לאחרים – להיפך, מקור שחור ורגלים צהובות או אדומות דווקא.

כמו לברווזים, גם לכל השחפים קרומי שחיה בין אצבעותיהם, מה שעושה אותם לשחיינים טובים במים. גודלם 30-80 ס"מ וניתן להגדירם כבעלי כנף גדולים מן הממוצע.

השחפים מופיעים בלהקות גדולות, מה שעושה מהם חבורה מלוכדת שלטורפים למיניהם לא כדאי להתעסק עמם. על כן אויביהם מעטים.

שחפים במים - צילום ברק ברעם - פיקיוויקי

אוכלי כל

רבים מהשחפים הם אוכלי כול, אך העדפתם הברורה היא מאכלי בשר ובאלה כלולים כמובן גם דגים או שאריות דגים. חלקם אינם בוחלים בנבלות ואחרים מוכנים לחמוס ביצי ציפורים או אף לטרוף גוזלים.

כאמור, השחפים הם עופות ים, ובעברם חיו בעיקר ליד הים. אבל משך ההיסטוריה, ייתכן עקב מציאות מקורות מזון בקרבת מגורי בני האדם, הם נפוצים כיום במקומות בהם חיים אנשים, שם קל להם יותר למצוא את סוגי המזון האהובים עליהם. על כן הם אינם חוששים מבני אדם והם אף תובעניים כלפיהם.

יצא לי לראות באחד הנמלים בהם ביקרתי, נערה שהתכוונה להציע לשחף שראתה מטעם כלשהו מכף ידה, ועד מהרה הצטערה על כך צער רב, כיוון שמיד עטו עליה עשרות שחפים שדרשו גם הם לקבל את חלקם בשלל...

כאשר מדובר באוכל אין אצל השחפים פשרות. הם מוכנים לחטוף מזון מאנשים וכן לטרוף ציפורים אחרות כמו יונים או אפרוחי ברווזים שבמים.

כדאי לשים לב למבנה המקור שלהם. אין זה מקור חזק ומעוקל כשל הדורסים, ואין זה מקור דק או עדין כשל מרבית הציפורים וגם לא מקור רחב ופחוס כמקורי הברווזים. לשחפים מקור גדול, חזק, מעובה ומרשים שאורכו כגודל ראשם ובנוסף, מיפתח לוע גדול. עם מקור שכזה אכן אין קושי רב לתפוס ביצה, לפצח ולזלול אותה. לתפוס ולבלוע את שאריות הדגים בנמלי הדיג, ולדלות אפילו מהים את שאריות המזון המושלכות ממטבחי אניות הנוסעים, שהשחפים מזנבים בעקבותיהן.

השחפיות מבקרות בקיץ

שלא כמו השחפים, השחפיות השייכות למשפחת השחפיים אך לא לסוג – שחף (בעבר קרא להם הזואולוג יהושוע מרגולין – "סנוניות הים"). השחפיות מגיעות אלינו דווקא לקיץ, וכאן אצלנו הן מגדלות את הדור הבא, בעיקר בעמק החולה ולאורך חופי הים התיכון, אך גם למוקדי מים אחרים הן תגענה.

אליעזר שמאלי מספר בספרו "ציפורים בישראל", על המעקב שביצע אחרי שחפיות באי קטן בים מול הכרמל במהלך חודש ניסן. הוא הגיע לאי בסירה, סבב את חופיו בהליכה שפופה ומתאר כיצד התקרב למושבת הדגירה שלהן: "שחפית הים אינה פחדנית מטבעה, וקרבת האדם לא תבעית אותה... בעונת הקינון, הדגירה וגידול האפרוחים היא נעשית עצבנית ותוקפנית מאוד. השטח, שנבחר על ידי המחנה לקנן בו, נהפך לרשות סגורה שאסור לחדור לתוכה. אם ניסית להתקרב (והוא אמנם ניסה) למושבה המאוכלסת כבר נקבות הדוגרות על ביצים שבקינים, מיד מודיעה אחת בקריאה נוקבת על הזר המתקרב, ועשרות פרטים מתכנסים מכל עבר בצרחות – קריאך, קריאך, מחרישות אוזניים, מסתחררות באוויר במשק כנפיים סוער, ומדי פעם תצלול אחת מהלהקה כמתכוונת להתנפל על הזר".

חיזור מרשים

אל בית הגידול נקשרת אוכלוסיית השחפיות בחודש מאי, והזוגות שנוצרו עוד קודם לכן אחרי מחול חיזור מרשים, מתחילים לבנות את קניהם יחדיו. הקן הוא דמוי קערית מוגבהת, על האדמה, ושני בני הזוג עוסקים בבנייתו, כשהם עושים שימוש בצמחי ביצה או בעשבי ים.

הנקבה מטילה בקן שלושה ביצים, ושני בני הזוג ידגרו עליהן משך שלושה שבועות. משך הדגירה על הקרקע החשופה צפויות השחפיות לסכנות רבות מצד טורפים שונים ומחקרים הראו שבממוצע, רק אפרוח אחד ישרוד ויגיע לבגרות מתוך השלושה.

סיפרתי הפעם על השחפים והשחפיות, שאולי לא נפגוש אותם באזורנו אך נראה אותם כשנבקר בבריכות הדגים, באגני מים גדולים, בחופי הים או כאשר נפליג באנייה ונבקר בנמלים שונים.

 

              הפתעה ממרום

מרומית - גיל שעני

פתחתי את הכתבה בכך שציינתי, שהפעם נצא מתוך "קופסת" אזורנו. אולם במהלך העבודה על הכתבה הופתעתי לגלות שיש קרובי משפחה של משפחת השחפים שמגיעים גם אלינו.

כאשר פניתי לגיל שעני, צלם הטבע שלנו שתמונותיו מלוות את כתבותיי, בקשר לתמונות של שחפים ושחפיות, הוא הצביע על מכלול תמונות שצילם באגמי ההשקיה שלאורך נחל שורק. לרגע היה נדמה לי שאני רואה שחפיות.

  • מה, שחפיות אצלנו? – נדהמתי.
  • אכן, אצלנו. אבל לא בדיוק שחפיות, שאינן מגיעות אלא – מרומיות! – הייתה התשובה
  • מודה ומתוודה, לא ידעתי שמרומיות מגיעות לאזורנו. 

המרומיות הן קרובות משפחה לשחפיות ובעצם הן סוג של שחפית המעדיפה לקנן באזורי ביצות. מסתבר שכאשר ימת החולה עדיין התקיימה ונפרשה על שטחים גדולים באצבע הגליל, עדיין התקיימה שם דגירה של סוג השחפיות הזה, ושמן ניתן להן אז על שם אותה ימה שנקראה גם – "מי מרום".

בארץ ידועים שלושה מיני מרומיות – מרומית שחורה, מרומית לבנת כנף ומרומית לבנת לחי. על פי השמות קל להבין שהצבעים הבולטים ביותר בהן מתקשטות המרומיות הן וריאציות של שחור ולבן שאליהם ניתן להוסיף את האפור.

שלושתן עופות בגודל בינוני, שאורך גופן 22-25 ס"מ, כאשר הגדולה ביניהן היא המרומית לבנת הלחי.

הביצות ומאגרי מי ההשקיה מהווים עבורם אזורים מועדפים שכן שם קל להן למצוא את מזונן המורכב מחרקים, דגיגים קטנים וסרטנים ירודים.

המרומית לבנת הכנף היא הנפוצה מביניהן, חולפת בשמינו בסתיו וניתן גם לראותה באביב. היא עוף חברותי מאוד ומתלהקת בלהקות של מאות ולעיתים אף אלפי פרטים. בין היתר ניתן להכירה על פי תכונתה לרפרף קלות לזמן מה בגובה לא גבוה מעל פני המים.

גם המרומית לבנת הלחי היא חולפת שכיחה בארץ ולעיתים אף נותרת לחרוף כאן. גם היא חברותית מאוד בעת הנדידה.

אם כך, אין צורך להרחיק מכאן – ניתן לראות את המרומיות ממש אצלנו ולהתרשם מהן.

מעוז חביב

קיבוץ צרעה

maozhaviv@gmail.com

 

 

 

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?