דלג לתוכן העמוד
יום חמישי, 21 בנובמבר 2019
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

לב המחלוקת

הגישה המדעית-מטריאליסטית רואה את הלב כמשאבה בלבד, לעומת זאת בתרבויות רבות הלב מכיל רגשות ונשמה. מושתלי לב המעידים על שינויים באישיות בעקבות השתלה גורמים לסערה בקרב המדענים

לב.jpg

"כמו הים, כמו הלב הים, ליבו של מרקו בוער בו"... כל בני דורי מכירים בעל פה את השיר הזה מתוך סידרת האנימציה "הלב" שהייתה משודרת כל חופש גדול מחדש. אף על פי שהמדע משייך את מקור התודעה והרגשות למח, משחר האנושות ועד ימינו הלב ממשיך להוות עבור רובנו את הסמל של מקום הרגשות.

גם בגישת ה"גוף נפש", אזור הלב ובית החזה מסמל את מיקומם של הרגשות. היה זה הרופא הרומי קלאדיוס גלנוס שהפקיע בשנת 200 לספירה את מקור המחשבות מהלב אל המח והשאיר בלב רק את מקור הרגשות, והיה זה המדע המודרני שלקח בסופו של דבר גם את תפקיד הרגשות מהלב והשאיר אותו בתפקיד הפונקציונאלי של משאבה.

עם זאת, תופעה המתרחשת אצל מושתלי לב קוראת תיגר על הגישה המדעית ונראה שיש צורך בתפיסה מחודשת של הלב ושל מושג ה'תודעה' או ה'נשמה'.

במחקר שנערך בקרב מושתלי לב התגלה שאצל שישה אחוז התגלו שינויי אישיות דרסטיים, מחקר נוסף שנערך באוניברסיטת הוואי שבדק אצל אותם אנשים את הקשר שבין מושתלי הלב לבין תורמי הלב נמצאו בין שניים לחמישה קווי דמיון אישיותיים, שינויים בטעם האוכל המועדף, בסגנון המוזיקה, במיניות ובבחירת מקצוע.

בכמה מקרים היו אף סיפורים מוזרים יותר: אצל מושתל לב שדיווח על חלומות חוזרים ונשנים של הבזקי אור מול עיניו התגלה שהתורם שלו נרצח מירייה לעבר פניו, במקרה נוסף שבו למושתל הלב היו חלומות על דמות בשם טים ל. התגלה מאוחר יותר שזה היה שמו של התורם.

לפני כשבוע התפרסמה בידיעות אחרונות כתבה על פרופסור דן ערבות, מנהל מערך ניתוחי הלב בבילינסון, שבה הוא סיפר על מספר מקרים מוזרים. "כמובן שכאנשי מדע ורופאים אנחנו רוצים לבטל את הטענה הזו משום שאין לה ראיות מדעיות”, הודה פרופ' ערבות, “אבל במהלך השנים ראיתי דברים מדהימים, שלא ידעתי להסביר אותם. יש מקרים שמושתלי לב מראים תכונות של התורם. בשנות ה־90 היה לי חולה ישראלי באנגליה, שהיה סוחר פשוט, שקיבל לב של סופר אנגלי מפורסם. אחרי ההשתלה הוא התחיל לכתוב כמעיין המתגבר".

מקרה נוסף לו היה עד פרופ' ערבות, הוא של מושתל לב, שסיפר לו לאחר שלושה חודשים על חלום נוראי שהיה לו, בו הוא מתאבד בתליה. שערותיו של הפרופסור סמרו כשהוא שמע על זה מכיוון שהוא ידע שהלב אותו הוא השתיל היה של אדם שהתאבד בתלייה.

ריבוי המקרים חייב את עולם המדע למצוא הסבר מדעי לתופעה הזו וכך נוצרה תאוריית הזיכרון התאי. על פי התאוריה הזו, הזיכרון אינו נמצא בלעדית במח אלא שכל תא ותא בגופנו מאחסן זיכרונות, הרגלים, העדפות ועוד חלקים המשפיעים על האישיות שלנו.

מספר תאוריות עלו על מנת להסביר את התופעה. תאוריה אחת סוברת שתאי הגוף מתקשרים ביניהם באמצעות מולקולות חלבוניות הנמצאות בכל אחד מתאי הגוף והם יכולים לעבור מהאיבר המושתל לאדם הנושא אותו. תומכים בתאוריה אחרת, מדברים על 'מטען אנרגטי' שעובר מתאי האיבר המושתל אל האדם. אחרים סוברים שהזיכרון התאי מקודד בקוד הגנטי של כל אחד מתאי גופנו וכך הוא עובר מהאיבר אל הגוף.

ההסבר לתופעה הוא חשוב פחות, מה שבאמת חשוב הוא עצם קיומה של התופעה וההכרה בה. יש בכוחה להחזיר עטרה ליושנה לגבי מהות הלב מעבר להיותו משאבה פשוטה ובנוסף לכך שוב חוזרת לקדמת הבמה השאלה בדבר קיומה של הנשמה.

כבר באמצע המאה ה-18, עם התפתחות המדע המודרני התחילו להתייחס אל גוף האדם כאל מכונה. הוגי דעות ואנשי רפואה המשיכו בגישה הזו בצורה שצמצמה את מהות האדם לקשרים והעברת חומרים בתוך המח ואילו הנשמה נהייתה נחלתם של המיסטיקנים בלבד.

גם זרמים מסוימים מתחום הפסיכולוגיה החלו בניסיונות להכחיד את קיומה של התודעה והנשמה. סקינר, מייסד הפסיכולוגיה ההתנהגותית, האומרת שכל התנהגותנו נובעת מהתניות, חיזוקים חיוביים וחיזוקים שליליים, ניבא שעם הזמן מושג הנשמה יעלם מהעולם "האדם הפנימי… האדם שמוגן על ידי ספרות החופש והכבוד... הכחדתו צריכה הייתה להתבצע כבר מזמן... הוא נוצר מהבערות שלנו, וככל שהבנתנו תגדל, יעלם החומר שממנו הוא עשוי"

ד"ר אבן אלכסנדר, נוירוכירורג וחוקר מח מהרווארד, שכמו רבים מעמיתיו סבר שחיי האדם מסתיימים ברגע שהמח מפסיק לפעול, נפגע בעצמו על ידי חיידק אלים וחווה מוות מוחי, בעקבות החוויות שהוא עבר, הוא כתב ספר שנהיה רב מכר בשם 'הוכחה לגן עדן'. מספקן גדול הוא הפך למאמין בקיומה של הנשמה (וגם לאדם עשיר) והבין שהתפיסה המדעית והמכניסטית של האדם לוקה בחסר.

המחלוקת בין אנשי המדע לאנשי הרוח קשורה לכך שהידע שלנו כיום על חוקי הפיזיקה הוא מוגבל ולוקה בחסר. ד"ר סטיוארט האמרוף מארצות הברית וסר רוג'ר פנרוז מאנגליה, מומחים לפיזיקה קוואנטית, עובדים בעשרים השנים האחרונות על תאוריה קוואנטית של התודעה. התאוריה החריגה הזו טוענת שהנשמה נמצאת בתוך תאי מח במבנים הנקראים 'מיקרוטובולים'. לדבריהם, כאשר אדם חווה מוות מוחי, המיקרוטובולים מאבדים את מצבם הקוואנטי אך לא את המידע הנמצא בתוכם, כלומר ה'נשמה' משתחררת מהמוח לעבר היקום וממשיכה להתקיים גם לאחר שהגוף כבר לא קיים.

ריבויי העדויות והמחקרים הנאספים עם הזמן מאלצות את המדע למצוא הסברים חדשים לתופעות המתנגשות עם ההבנה המדעית הקלאסית של גוף האדם. אם עד לפני מספר שנים התייחסו בדרך כלל בביטול לכל אותן תופעות, כיום זה כבר בלתי אפשרי.

אם כיום התפיסה של האישיות מקושרת בעיקר למח, לאיך שאנחנו חושבים ולנוירוטרנסמיטרים שבמוחנו, ייתכן שבעתיד הלב יחזור לקבל את הכבוד המגיע לו כמרכיב חשוב בנפש האדם, ואולי במקום להסתכל קדימה אפשר פשוט לחזור אחורה ולמצוא את התשובה כבר בתחילת ספר בראשית שם כבר נכתב לפני אלפי שנים על 'יצר מחשבת לב האדם'.

 

יאיר לביא

laviyair@gmail.com

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?