דלג לתוכן העמוד
יום רביעי, 17 ביולי 2019
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

לגפן היין יש מנגנון המודיע מתי כדאי ל"הצמיא" אותה

חוקרים: השקיה מרובה של גפני היין בתחילת העונה ויצירת "יובש" לקראת הבציר מסייעים בקבלת יבולים גבוהים ואיכות יין משופרת

צוות המחקר ועוזרים בבציר מחקרי, בכרמי ברקן בקיבות חולדה, 2009

חוקרים ישראליים הצליחו לפתח שיטת השקייה של כרמי יין שגורמת לרגישות גבוהה של הגפן המתבטאת ביכולת להתמודד היטב עם שלב ה"הצמאה", בשלב הרצוי לחקלאי וליינן (כחודש לפני בציר הענבים) ולהפיק יין באיכות משופרת.

המחקר נעשה על ידי חוקר מו"פ אזורי מזרח באריאל, בשיתוף עם חוקרים מאוניברסיטת אריאל ומהאוניברסיטה העברית, במטרה לשפר את היכולת לשלוט באיכות היין. המחקר המלא פורסם במגזין American Journal of Botany . (ראה בתחתית המאמר)

בתמצית, ניתן לסכם את המחקר בכך שההמלצת החוקרים היא לפנק את הגפנים בשפע מים בתחילת העונה ולהצמיא אותם בסוף העונה. במצב כזה נוצרת גפן הנושאת יבול גדול המפיק איכות יין משופרת.

 

סוד ההשקייה בגפן

 

קל יחסית לקבל יבול ענבים גבוה באיכות שנחשבת ירודה לייצור יין – פשוט משקים בהרבה מים. כורמים ותיקים בכל העולם יודעים כי כאשר הגפנים מושקות ברוחב לב, הענבים מבשילות כשהן תפוחות ממים, ומפיקות יין אדום תפל, "שטוח" ובעל צבעים וורדרדים.

כדי לקבל יין איכותי יותר, יש צורך "להצמיא" (מלשון צמא) את הגפנים, לגרום להם תעוקה (עקה). צמח שעובר עקת יובש (סטרס) מייצר חומרי צבע, טעם וריח המעניקים ליין ייחוד ואיכות. החשש בפעולה זו הוא מיצירת עקה מוגזמת. הצמאה ממושכת עשויה להתברר כפעולה הגורמת נזק לגפן וליבול הענבים.

השאלה הגדולה של הכורמים בכל העולם היא מה האיזון הנכון בין תקופת ההשקיה לבין תקופת היובש. האיזון בין פעולת "ההצמאה" ליצירת יבול טוב ואיכותי – זה סוד הצלחתו של כרם יין מעולה.

בספרות המדעית, קיים מידע מוגבל מאוד, לגבי השפעת היובש, על התפתחות מערכת העצה של גפנים בוגרות, וההשלכות שנובעות מכך על יכולת ההתמודדות של הצמח עם יובש.

על כך ביקש לענות החוקר שראל מוניץ דוקטורנט ממו"פ אזורי מזרח באריאל שביצע את המחקר בהנחייתם המשותפת של פרופ' אמנון שוורץ מהאונ' העברית, ד"ר ישי נצר וד"ר אילנה שטיין ממו"פ אזורי מזרח באריאל ואונ' אריאל.

 

זיכרון בעצת הצמח

 

במחקר הנוכחי, בחן צוות החוקרים במשך ארבע שנים את ההשפעות של מספר ממשקי השקיה על האנטומיה וההידראוליקה של מערכת העצה בזן של גפני ענבי יין "מרלו" הגדלים בכרמים של יקב ברקן בקיבוץ חולדה.

הטכנולוגיות שפותחו על ידי צוות החוקרים איפשרו מדידת כמותית מדויקת של כמות המים שהצמח צורך בכל יום ויום וכן מדידה וזיהוי של "סימני הדרך" לעקת היובש הרצויה - כאשר הצמח בעצם "אומר" לנו מה הם צרכיו ליצירת יין איכותי ולמניעת נזק משמעותי.

החוקרים מצאו כי לצמחים יש "זיכרון", כלומר צמחים "זוכרים" מה שהוטבע בתוך האנטומיה שלהם. מנגנון הזיכרון מוטבע עמוק בקוטר הצינורות העצה, שהם בעצם צינורות המורכבים מתאים מתים, המעבירים את המים מהשורשים אל עלים.

הצמח למעשה מפזר סיכונים: הוא מייצר צינורות רחבים המאפשרים הובלת כמויות מים גדולות, אך הנמצאות בסיכון לכניסה של בועות אוויר שסותמות אותם, ובמקביל מייצר מעין "תעודת ביטוח" - מערכת של צינורות צרים המובילים הרבה פחות מים אך עמידים לפריצות אוויר אפילו בתנאי יובש קשים.

החוקרים מצאו כי באמצעות תכנון נכון של ה"הצמאה" ניתן להטות את קטרי הצינורות שהצמח מייצר. למשל, צמח שהושקה בעודף מים נוטה לייצר צינורות רחבים יותר, ואילו צמח שנחשף לעקה מתמשכת ייטה לייצור של צינורות צרים יותר. בשיטת ההשקיה שהחוקרים פיתחו, הצנרת שמפתחת הגפן היא רחבה יחסית, דבר שמאפשר לצמח רגישות גבוהה ומחזק את יכולתו להתמודד עם "עקת מים" בזמן הרצוי לחקלאי וליינן, כחודש לפני בציר הענבים.

לדברי החוקרים, ממשק השקיה משופר בתחילת העונה ומופחת בסוף העונה, מובילה לקבלת יבולי ענבים גבוהים (כמעט כמו צמח המושקה היטב כל העונה) המפיקים איכות יין משופרת (אפילו ביחס לצמח שחווה עקה כל העונה), וזאת מכיוון שיצירת "עקת יובש" בתקופת ההבשלה היא חיונית לאיכות העינב.

 

(שם המחקר: Water availability dynamics have long‐term effects on mature stem structure in Vitis vinifera )

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?