"להרתיע בפני כל ניסיון של שואה נוספת"

אבישי כהן עם שורד השואה  ישראל דגן. צילום: יחצ

כ-150 שורדות ושורדי שואה חיים כיום, ערב יום השואה תשפ"ד, במטה יהודה. בתחילת השבוע (5.5) יצא ראש המועצה האזורית, אבישי כהן, לבקר את שורד השואה ותושב המועצה ד"ר ישראל דגן. לראש המועצה נלוו רכזת תחום שורדי השואה במועצה, אסתי גלברג ומנהלת אגף הרווחה, הדס דוד.

הביקור הוא חלק ממבצע מיוחד המתקיים מדי שנה ביום השואה במטה יהודה ובו המועצה בשיתוף אגף הרווחה והביטחון החברתי ואיתם שוטרי מג"ב מתחנת מטה יהודה יוצאים לבתי השורדים והשורדות השואה ואיתם עציצי תבלין, סמל לחיים ולצמיחה.

המשתתפים במבצע התרגשו לפגוש פנים אל פנים את שורדי השואה וציינו כי המפגש הוא חשוב ומשמעותי עבורם במיוחד בתקופה המורכבת הזו.

ביום שני ( 6.5) נערך טקס יום השואה המועצתי באנדרטה בקיבוץ מעלה החמישה, בהשתתפות שורדי שואה ובני משפחותיהם, תושבי מועצה, עובדי המועצה הנהלת המועצה, תלמידי המועצה ואורחים. את נרות הזיכרון הדליקו שורדי השואה שסיפור את סיפורם.

שורדת השואה סוזנה בראון שהשיאה משואה, ולוותה ע"י נכדתה איילת לפידות, ריגשה את הקהל בסיפור חייה.

ז'וזי -סוזנה וייס נולדה בשנת 1928 בקושיצה שבצ'כוסלובקיה, האחות הקטנה של  אגי-אגנס וייס. היא הייתה בת 16 כאשר נכלאה בשנת 1944 יחד עם הוריה ואחותה בגטו שבקושיצה. כמה שבועות לאחר מכן, נשלחה המשפחה בטרנספורט האחרון למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו.
בכניסה למחנה ההשמדה היא פגשה את "מלאך המוות של אושוויץ", יוזף מנגלה, שהורה ביד עטויה בכפפה לבנה, לימין ולשמאל, מי לחיים ומי למוות. עם הגיע המשפחה לאושוויץ אבדו עקבותיו של אביה שככל הנראה נרצח.

ז'וזי אגי ואמן, ילדות ונשים נוספות, הוכנסו לבריכת מים עמוקה, שבה כלבים וסוסים ושהו שם שעות ארוכות. חלקן לא שרדו זאת.
מספר ימים לאחר-מכן, נשלחו שלושתן יחד עם נשים נוספות לתא הגזים, אך בדרך נס, הן חולצו ממנו, אולי בשל תקלה. הקבוצה הועלתה בחטף על משאיות שהסיעו אותן צפונה במשך יומיים לאסטוניה. משם הורו להם הנאצים לצעוד כדבוקה אחת, דרומה ב"צעדת המוות" שארכה כ-800 ק"מ, במהלכה נורתה למוות האם.

שתי האחיות נותרו יחד, ומאז לא נפרדו במסען הארוך שכלל עבודות פרך קשות, צעדות מוות ללא מים ואוכל, בקור העז של חורף אירופאי, חציית נהר סוער בשעה שהגרמנים יורים עליהן, מעשי התעללות ועצב עמוק על מות הוריהן.

נאצים ביקשו לחסל את החולים בקבוצה, בהן אגי ואשה נוספת, והזריקו לכולם זריקת מוות. ז'וז'י חפרה בבשרן החי, מצצה וירקה את הרעל מגופן והצילה אותן.
רגליה של אגי קפאו ונאלצו לכרות אותן, ז'וז'י טיפלה בה המסירות ולא משה ממיטתה. חצי שנה אחרי סיום המלחמה וכשמצבה הרפואי של אחותה השתפר מעט, יצאו ז'וז'י ואגי הנכה, במסע ללא כסף וללא מסמכים, והצליחו להגיע לביתם הריק בקושיצה. כעבור שלוש שנים עלו לישראל.

ז'וזי נישאה לבנימין בראון, עימו הביאה לעולם את בתם היחידה וזכתה לגדל שני נכדים. היא עבדה כגננת במשך שנים רבות ועם פרישתה מעבודתה ניהלה מרכז יום לקשישים. לאחר פטירתו של בעלה בנימין בראון ז"ל, חיה עם בן זוגה אברהם ברקת ז"ל. אגי נפטרה בגיל 88. לז'וז'י ימלאו בחודש הבא 96 שנים, והיא מתגוררת מזה תשע שנים בפרוטיאה בהר, בשורש.

ראש המועצה, אבישי כהן, אמר בטקס: "מדינת ישראל אינה רק המצבה החיה לאותם יהודים שנספו, היא גם ההרתעה בפני כל ניסיון של שואה נוספת, והיא היא התשובה לאנטישמיות. אך היא אינה פוטרת עמים אחרים, מלמנוע שוב את האפשרות שההיסטוריה תחזור על עצמה, גם בימינו. לכם ולכן, דור העתיד של מטה יהודה ומדינת ישראל, חשובה העמידה האיתנה שלנו יחד  כעם וכחברה, מול כל אויב שיקום לנו. היום יותר מאי פעם. חובתנו לבחור בשירות משמעותי ובעל ערך, ולשאת בנטל של המשך קיומה של מדינת ישראל, כדי להבטיח את המשך חיינו פה. יחד נבטיח, שלעולם לא יתחבאו ילדים בארון חשוך מפני מבקשי נפשם, לעולם לא יקרעו הורים מילדיהם וישלחו לדרכם האחרונה, ולעולם, לעולם לא יעמדו רוצחים נתעבים מול משפחות וקהילות שלמות ויאיימו על חייהם, ביטחונם ושלמותם .לעולם לא עוד!"