לפסל את הזיכרון

טל חזן היה ארכיאולוג, ולאחר מכן עבד במשך תקופה ארוכה כמנהל יישובים, בהם גם צור הדסה. אך אהבתו לפיסול באבן הביאה אותו לשנות כיוון וכיום הוא מתמחה בלהפוך אבנים למצבות זכרון יפות ומיוחדות.

פגשנו את טל במשרדו הקטן והממוזג בבית המלאכה בנחם - הר טוב. בית המלאכה שלו פעיל ויצרני, ובמקום יש תצוגה גדולה של אבנים טבעיות ומצבות מיוחדות. מסתבר שחוץ ממסחר ושירותים יש גם תעשיה באזור התעשייה הר טוב...

טל חזן, 48, נולד וגדל במושב גבעת יערים. בצבא שירת בשריון והשתחרר כקצין. לאחר השחרור הוא למד ארכיאולוגיה ועבד כארכיאולוג ברשות העתיקות. במקביל חרש את שירות המילואים שבו התקדם עד לתפקיד מפקד גדוד שריון בדרגת סגן אלוף.

- איך הגעת ללמוד ארכיאולוגיה ?

"כארכיאולוג סקרן אותי להבין את הדרך בה נוצרו עתיקות. איך בנו. באיזה כלי עבודה פיסלו. אהבתי גם לראות את עבודת עובדי מחלקת השימור של רשות העתיקות. והם אהבו את הסקרנות שלי ולימדו אותי. באותם ימים קניתי את סט האיזמלים הראשון שלי”.

- האהבה לפיסול באבן הייתה שם תמיד ?

"אני בעצם מפסל ועובד באבן, כתחביב, משנת 1999. למדתי פיסול אצל שני אומנים שונים. אני אוהב את היצירות שלי מהתקופה הראשונה. הן נראות כאילו נגנבו מאתר עתיקות...מכרתי כמה יצירות שלי".

- ולמרות זאת בחרת לעבוד בניהול של יישובים ?

"העבודה כארכיאולוג ביהודה ושומרון הייתה כמעט בלתי אפשרית במהלך האינתיפאדה השניה ומצד שני רציתי לנהל. את התואר השני בניהול למדתי באוניברסיטה העברית. כולם רוצים להיות מנהלים. (הוא צוחק...). ניהלתי יישובים. אהבתי את התפקיד ואהבו אותי. שאבתי סיפוק גדול מחיזוק הקהילה. אבל ההחלטה לפתוח עסק למצבות כבר נפלה וזאת הייתה רק שאלה של זמן”.

- ניהלת את הוועד המקומי בצור הדסה, יישוב לא פשוט לניהול.
"בקורות החיים שהגשתי לניהול צור הדסה כתבתי באותיות הקטנות, שהחלום שלי הוא לפתוח עסק לבניית מצבות. בוועדת הקבלה הייתה מראיינת אחת חדת עין ששמה לב לכך, ווידאה שאני לא מתכוון לברוח באמצע הקדנציה...”.

- ומשם למצבות, שינוי די מהפכני, לא?

"בעבר עיטרתי כמה מצבות לקבלן מצבות. אבל לאט לאט הבנתי שפרנסה מאמנות לא תהיה לי. הבנתי שתחום המצבות יכול לשלב בין האמנות לפרנסה. לאחר שניהלתי את צור הדסה, פתחתי את העסק”.

- החברים שלך הופתעו מהמעבר החד?

"המעבר מתפקיד ניהולי עם חולצות לבנות מכופתרות ורכב צמוד, לטנדר ובגדי עבודה מאובקים, הפתיע רק את מי שלא הכיר אותי היטב. אני משלב בעסק את האהבה שלי לאבן ויכולת ניהול".

- איך אתה מרוצה מההתפתחות של העסק?

"בפברואר 2012 בניתי את המצבה הראשונה כעצמאי. אני בונה מצבות פשוטות או מיוחדות. בעסק יש היום שבעה עובדים. אני מעסיק אומן אבן במשרה מלאה. בנאים ועובדים פשוטים. זה סיפוק גדול. אבל הסיפוק הכי גדול הוא מלקוחות מרוצים. מרגע שנסגרה עסקה הכסף הופך להיות פחות חשוב. אני אעשה הכל עבור הלקוח. העובדים בעסק מכירים את השגעון שלי לשביעות רצון גבוהה”.

- מה זאת מצבה מיוחדת ?
"כל מצבה היא מיוחדת. גם המצבות הפשוטות שאני בונה הן מיוחדות עבור המזמינים והיקרים להם שנפטרו. מצבה יכולה להיות מיוחדת בעיטור פיסולי, שימוש בחומרים מגוונים כמו ברזל או זכוכית, סוג האבן. את העיטור אנו יכולים להתאים גם לאופיו של הנפטר. האהבות או התחביבים שלו”.

- זה מקצוע שיש בו רגישות מיוחדת למזמיני העבודה ?
"העיסוק הזה הוא ממש דיני נפשות. זה תמיד מרגש לשמוע תגובות ממשפחות כמו: זה ממש הוא.. או המצבה ממש משקפת אותה..".

- יש בתחום הזה תחרות ?
"לא פעם ראיתי חיקויים של מצבות שעיצבתי ובניתי. זה לרוב מחמיא. אבל כשהחיקוי באיכות ירודה, אותי זה מרגיז. למזלי, אני מחזיק בעלי מקצוע מעולים בעסק. במצבות המיוחדות אני הרבה פעמים משתף אומנים נוספים כמו נפח, אמנית פסיפס, קרמיקאית, אמן זכוכית ועוד".
- מדוע בחרת להקים את העסק באזור התעשייה בהר טוב?
"אני יליד האזור ומחובר אליו מאוד. אמא שלי, ימימה, עבדה בבית הספר בצלפון שנים רבות. אבא שלי, חיים, היה מזכיר המועצה. יש לי בני משפחה בשריגים ובעוד כמה מושבים. אני מעוניין להתפתח כבונה מצבות מקומי. בניתי בהרבה מושבים וקיבוצים במועצה. כרגע אנחנו בונים מצבות בכל הארץ, מבאר שבע עד נתניה. אבל בשבילי זה נכון יותר להקים מצבה בנס הרים מאשר לנסוע לרעננה”.
- מה התוכניות שלך לפיתוח העסק?
"אני לא משתעמם לרגע. יש מכונות ואמצעי ייצור מעניינים שיכולים לשפר יכולת. אני בודק אפשרות להיכנס לתחומים חדשים כמו ארונות קודש, ייצוא מצבות לקהילות יהודיות בחו"ל, ייבוא אבן. בכל מקרה כרגע אני מייצב את העסק ואלו דברים שאני מניח שיבשיל בהמשך".