מאסר עולם לחברי חוליית הרצח מצוריף

חברי החוליה פעלו בבית שמש ובאזור מטה יהודה במשך למעלה משנתיים וביצעו אונס, דקירות, ירי, ארבעה ניסיונות רצח ושני מעשי רצח. בית המשפט: "היה ראוי שהנאשמים יפצו את קורבנותיהם"

שניים מחברי חוליית הרצח והטרור שפעלה במרחב שבין בית שמש לבין צור הדסה, נשפטו השבוע למאסרי עולם. בית המשפט הביע זעזוע ממעשיהם וכינה אותם " רוע לשמו, אכזריות, אדישות לזולת ורשעות אין סוף".

מגזר הדין עולה כי ראש החוליה, כיפאח גנימאת, הפעיל דוכן פירות בשוק של בית שמש. הוא הכיר במשך מספר שנים את הנערה א.מ.מבית שמש, שנהגה לקנות פירות בדוכן שלו. ביום 27.7.2009 הוא שידל אותה להגיע לאזור מנזר בית ג'מאל, שם קשר את ידיה והוביל אותה למערה חשוכה, והותירה לבד. לאחר זמן מה חזר, ותוך שהוא מצמיד סכין לצווארה, הפשיטה ואנס אותה.

כמה חודשים לאחר מכן, ביום 1.1.2010 , הוא ואדם נוסף פרצו לבית במושב זכריה, נטלו מהכספת אקדח, מחסניות וכסף. לאחר מספר ימים ירה הנאשם באקדח לעבר רכב של יהודים, ממרחק של 40 מטר . הרכב לא נפגע. מאוחר יותר שוב ירה הנאשם לעבר ג'יפ צבאי, ממרחק 100 מטר , ואחרי מספר ימים מכר את האקדח.

מסע רצח

בחודש פברואר 2010 החליט כיפאח גנימאת לרצוח יהודים. הוא הצטייד בסכין, הגיע לבית שמש ודקר בבטן בחורה בשם א.ה. ונער בשם ד.ט.

ביום 23.2.2010 נכנס כיפאח גנימאת ביחד עם, אברהים גנימאת, לבית שמש, במטרה לגנוב רכב. כיפאח פרץ לבית מגורים וגנב מפתחות רכב, פלאפונים ומסמכים, כאשר אברהים ממתין בחוץ. השניים נסעו לאזור מנזר בית ג'מאל ובסמוך לשעה 17:00 , הבחינו בנטע שורק ז"ל , ילידת 1957 , שטיילה לתומה באזור.

השניים החליטו לרצוח אותה, כנקמה על מצב הפלסטינאים. הם תפסו את האישה המבוהלת, איימו עליה בסכין והובילוה למקום מוסתר ביער. בשלב זה אברהים חסם את פיה, כיפאח דקר אותה שתי דקירות בבית החזה משמאל, לאחר מכן נטלו השניים חוט, ליפפוהו על צווארה וחנקוהּ עד מוות. השניים נמלטו עם הרכב הגנוב ומכרו אותו בחברון.

ביום 17.12.2010 נכנסו כיפאח ואדם נוסף לתחומי ישראל כדי לרצוח יהודים ולשם כך הצטיידו השניים בסכינים. למחרת, בסמוך למושב מטע, הבחינו בשתי נשים שטיילו באזור, כריסטין לוקן ילידת 1966 וקיי ווילסון ילידת 1964 והחליטו לרצוח אותן.

כיפאח תפס את כריסטין והאחר תפס את קיי, בעוד השתיים מתחננות על נפשן השניים קשרו את ידיהן מאחורי גבן ואת עיניהן. כיפאח דקר את כריסטין מספר דקירות עד שמתה. האחר דקר את קיי דקירות רבות, עד שהעמידה פני מתה, וכך נותרה פצועה קשה אך ניצלה.

הלם האובדן

השופטים התייחסו לתסקירים שנערכו לקורבנות שנותרו בחיים, לאחר מעשי הטרור של כיפאח. א', כיום בת 22 , חוותה עם משפחתה משבר הגירה עם עלייתה לישראל. טרם האירוע הייתה בקשרי ידידות עם כיפאח ולפיכך נאותה להיפגש עמו. מאז האירוע היא סובלת מפחדים ופוסט-טראומה, היא קיבלה סיוע נפשי לשיקום ואיבדה אמון באנשים. כיום היא בהריון, אך מסתירה את האונס מבן זוגה.

ט', ילידת 1991 , עולה חדשה מאתיופיה, נאלצה לעבור אשפוזים וניתוחים ומצבה הבריאותי רעוע, זאת בנוסף לטראומה נפשית, ערעור ביטחון ופחדים חוזרים ונשנים. כל אלה גרמו לעיכוב התפתחותה האישית והחברתית והליכי השיקום שלה ארוכים ומתמשכים.

ד' בן 19 , עולה חדש מאתיופיה, תלמיד בפנימייה הסובל מאז האירוע הקשה מפוסט-טראומה, חרדות ופחדים, אשר אפשר שישפיעו עליו לאורך ימים.

התסקיר הרביעי נסוב על בני משפחתה של כריסטין לוקן, הוריה ואחיה, שהם תושבי ואזרחי ארה"ב, שחוו כאב רב על האובדן והלם עקב הרצח.

נטע שורק הייתה בת 53 במותה. ב- 13 השנים האחרונות לחייה, הייתה מורה לאנגלית, נטלה חלק במעגלי נשים לשלום והשתתפה בפעילויות שונות הקשורות לדו-קיום בין יהודים לערבים. היא הותירה הורים, בעל ובת יחידה. התסקיר מתאר את ההלם, הכאב, היגון, הקשיים של בני משפחתה, האבל הכבד של ההורים, האובדן שחווה הבעל, תחושותיו שחייו נעצרו ונבלמו, השכול והמצוקה שסובלת הבת בת ה- 12 , שכולם חוו העלמות פתאומית, טרגדיה, קשיי התמודדות וקשיים רגשיים, טראומה והצורך בתמיכה לאורך ימים ושנים.

רוע לשמו

השופטים קבעו כי בהתייחס למעשיהם של שני הנאשמים, היה ראוי כי יפצו את קרבנותיהם ומשפחותיהם פיצוי כספי, אולם "נוכח המאסר הצפוי ומקום מגוריהם של הנאשמים (צוריף) – אין תכלית מעשית כלשהי לפסיקה כזו".

בהתייחסם למעשיו של כיפאח גנימאת, קבעו השופטים כי מעשיו קשים ואכזריים. "מילים אלה אין בהן כדי לבטא את הרוע והאכזריות של נאשם זה, שלא בא לחפש פרנסה וספק אם בא לבקש נקמה, אלא ביטא רוע לשמו, אכזריות, אדישות לזולת ורשעות אין סוף, כאשר דקר למוות נשים חסרות ישע, ביצע שחיטה עם סכין גדולה, חתך אנשים אחרים ועשה כן לאורך חודשים...הזעקות של הקורבנות מהדהדים לא רק בדמיון, אלא עולים מכאב עצום של בני המשפחה". לאור האמור, הוא נשפט לשני מאסרי עולם מצטברים ועוד 60 שנות מאסר במצטבר.

על איברהים גנמיאת קבעו השופטים, כי ביצע את מעשיו האכזריים, תוך אטימת אוזניים לתחנונים של אישה חסרת ישע. "התנהגותו רעה, אכזרית, חסרת מצפון ובהעדר נסיבות מיוחדות, ראויה לענישה מצטברת". הוא נשפט למאסר עולם ועוד 16 שנות מאסר במצטבר.