דלג לתוכן העמוד
יום שלישי, 21 במאי 2019
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

"סבא התגאה בי רבות על יציאתי לקצונה"

משפחת גודלנטל ממבוא ביתר. מימין לשמאל: האב דוד, האם מלי, הבת מור והסב אליעזר ז"ל

סרן מור גולדנטל, 25, תושבת מבוא ביתר ומפקדת השלמה חיילית של קצינות ת"ש בבה"ד 11, היא נכדתו של אליעזר גולדנטל ז"ל, ניצול שואה תושב צור הדסה, אשר נפטר לפני כחודש בגיל 84.

סיפורו של אליעזר ז"ל מתחיל במלחמת העולם השנייה כאשר היה בן 8, בעיר יאשי אשר נמצאת ברומניה. הוא הופרד מאימו ואחיותיו והובא לגטו בעיר בה גר יחד עם אביו ואחיו. לקראת סוף המלחמה הגיעו מטוסים בריטים אשר חשבו שהאנשים שעומדים בתור ללחם הם גרמנים והפציצו את המקום, כתוצאה מפעולה זו אחיו נהרג. לאחר מספר חודשים הוא ואביו הופרדו כאשר אביו נשלח ל"רכבת המוות" אך הוא העמיד פני מת וניצל.

בתום המלחמה אליעזר ז"ל עלה ארצה לבד עם מזוודה קטנה באניית מעפילים, אך לא הכניסו אותו לארץ והוא הובל למחנה פליטים בקפריסין. לאחר זמן מה הוא הגיע לארץ, שם התאחד עם בני משפחתו אשר שרדו את השואה ובנוסף התגייס לצה"ל. הוא שירת בחיל התותחנים והשתתף במלחמת סיני, מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים. לאחר זמן מה התחתן עם רוזט ז"ל, נולדו להם שישה ילדים ו-35 נכדים ונינים.

מור התגייסה בנובמבר 2012 לקורס מש"קיות ת"ש (תנאי שירות) ומשם נשלחה לשרת כמש"קית ת"ש בגדוד שחר של פיקוד העורף. היא יצאה לקצונה ביולי2013, שירתה כקצינת ת"ש בבה"ד 20, ולאחר מכן כמפקדת צוות בהשלמה החילית בבה"ד 11. מאוחר יותר הוצבה כקצינת הת"ש של חטיבת "גבעתי", וכעת היא מפקדת ההשלמה החילית בקורס הקצינות. "מההתחלה זה היה החלום שלי. אמרתי למפקדת ההשלמה שלי שאני עוד אשב בכיסא שלה", היא אומרת בגאווה.

מור מספרת על סיבות יציאתה לקצונה: "מגיל קטן אני שומעת על מלחמת העולם השניה ומלחמות ישראל. גדלתי על ערכי הציונות והנתינה לכן היה לי חשוב להשפיע על חיילים, לעזור להם ולעשות הכל מתוך תחושת שליחות ונתינה".

ביום השואה מור נוהגת ללכת לטקס בצבא ולאחר מכן הייתה נוהגת ללכת לסבה כדי לשמוע עוד על סיפורו המרתק. "בשנה שעברה סבי השתתף ב"זיכרון בסלון", הוא לא מרבה לדבר על סיפורו מול אנשים רבים אך הבין את החשיבות, עזר אומץ ועשה זאת", היא מספרת, "אני שמחה מאוד שהוא עשה זאת מכיוון שזו הפעם האחרונה בה הוא חשף את סיפורו בפני קהל כה רחב. בהמשך לכך, הוא גם מסר עדות ליד ושם".

בין מור לסבה היה קשר מאוד מיוחד, "הקפדתי ללכת לסבי כל שבוע גם בזמנים שהוא לא גר אצלנו בעיקר על מדים מכיוון שזה גרם לו לחייך ולשמוח". כשיצאה לקורס קצינים היא חשה שהיא ממשיכה את דרכו. "סבי גר אצלנו בבית שנים רבות וכך התקרבנו. כאשר התגייסתי ויצאתי לקצונה הקשר התהדק יותר. סבי לחם בשלוש ממלחמות ישראל והצבא היה דבר משמעותי וחשוב בחייו, לכן התגאה בי רבות על יציאתי לקצונה. לפני ארבעה וחצי שנים הוא הגיע עד לבסיס סיירים אשר נמצא ליד אילת והעניק לי את דרגת הסגן ולפני שנתיים את דרגת הסרן, הוא התרגש מאוד ואף נאם במעמד זה".

מור מספרת על חוויה מיוחדת הקשורה לשואה. "במסגרת התיכון טסתי במשלחת לפולין ולפני כארבע שנים זכיתי להיות במשלחת של צה"ל "עדים במדים". זו הייתה חוויה עוצמתית מאוד, לטוס על מדים, לצעוד במקומות שאני יודעת שסבי או משפחתו היו בהם ולשיר את ההמנון על אדמת פולין זו תחושה מצמררת".

לאחר פטירתו של סבה האהוב בתאריך 27.3.2019, החליטה מור להתנדב לעמותה "עכשיו זה הזמן", שבמסגרתה הולכים לביתם של ניצולי שואה פעם בשבוע ומקשיבים לסיפור שלהם. בשבוע הבא תהיה זו הפעם הראשונה שבה היא תבקר ניצולת שואה, "זו חוויה מאוד מרגשת ואני שמחה שניתנה לי ההזדמנות להקשיב לסיפור נוסף", היא מסכמת.

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?