דלג לתוכן העמוד
יום שלישי, 26 במרץ 2019
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

תושבי ההרחבה במבוא ביתר בתביעת ענק נגד המועצה, רמ"י וועד המושב: 28 מיליון שקל להשלמת עבודות הפיתוח

שכונת ההרחבה במבוא ביתר מצטרפת לסדרת הכישלונות בשכונות ההרחבה ביישובים רבים אחרים. נציגי התושבים: "אנחנו מקווים שכל הגופים יסכימו להיכנס למשא ומתן מהיר, כדי שנוכל לחיות אנחנו וילדינו במקום שראוי לגור בו"

לתושבי ההרחבה במבוא ביתר נמאס לצאת מדי יום מבית החלומות שלהם ולגלות כי עבודות הפיתוח שהובטחו להם לפני יותר מעשר שנים לא מתקדמות. בשבוע שעבר הם הגישו תביעת ענק בהיקף של 28 מיליון שקל כנגד ששה גורמים שלטענתם אחראים לכישלון החמור, ובמרכזו התמיהה הגדולה: להיכן נעלמו כספי הפיתוח ששילמו רוכשי המגרשים בהרחבה והופקדו בחשבון נאמנות. יש לציין כי ביישובים רבים אחרים במטה יהודה התגלו כשלים חמורים בהקמת שכונות ההרחבה, ובחלק מהמקרים השכונות כלל לא הוקמו.

קרקע תמורת חובות

 

פרשת עבודות הפיתוח במושב מבוא ביתר היא סבוכה ומתחילה כבר לפני יותר מ-25 שנה, בהחלטת מינהל מקרקעי ישראל לשווק את משבצת הקרקע החקלאית של מושב מבוא ביתר במסגרת מכרז קרקע בלתי מתוכננת (מקב"ת).

באוקטובר 1994, חתמה חברת "אור מבואות ירושלים" בשליטתם של היזם החרדי אהרון בלום ושל מנכ"ל תנועת הליכוד דאז, אשר קדוש (להלן "החברה”) על הסכם עם ועד האגודה במושב מבוא ביתר (להלן “הוועד”), לפיו היא תשלם את חובותיו, בסך 20 מיליון שקל, ובתמורה תקבל את זכויות המושב בקרקעות שונות שבתוך המשבצת.

ב-1996 פרסמה רשות מקרקעי ישראל (המינהל) תכנית מתאר מקומית למושב מבוא ביתר ובו הוגדלה המשבצת של המושב ב-297 דונם ונקבע כי שכונת ההרחבה תמנה 170 מגרשים.

בהסכם נוסף שנחתם בין החברה לבין הוועד ב-1997, נקבע כי מתוך כלל המגרשים בשכונת ההרחבה, החברה תקצה 55 מגרשים לבנים ממשיכים של המושב ותבנה על כל אחד מהם שלד בניין בגודל של 140 מ"ר. במקביל שיווקה החברה 13 מגרשים.

בשנת 2000, פנה המושב לרמ"י והודיע כי הוא מבקש שזו תשווק את יתרת המגרשים שנותרו פנויים בהרחבה (102 מגרשים) לפי החלטה 727 שבה למושב יש זכות לשווק 28 מגרשים ולרמ"י יש זכות לשווק 74 מגרשים. בפנייה זו ביקש המושב כי דמי הפיתוח למגרש יושוו לדמי הפיתוח ששילמו רוכשי המגרשים לבנייה צמודת קרקע בצור הדסה.

בשנת 2001, על רקע החלטת בג"ץ בעתירת "הקשת המזרחית", ביטלה רמ"י את ההסכם שנחתם בין המושב לבין החברה והורה לחתום על הסכם חדש.

בהסכם החדש נקבע כי כנגד תשלום חובות המושב לנושים ולהמשך עבודות הפיתוח בשכונת ההרחבה החברה תקבל את הזכויות ב-28 המגרשים להם זכאי המושב במסגרת שכונת ההרחבה. זאת בנוסף ל-13 המגרשים שכבר נמכרו.

 

המועצה לוקחת אחריות

 

בינואר 2002 קבעה רמ"י כי דמי הפיתוח עבור המגרשים שנותרו לשיווק חופשי בהרחבה יעמדו על 137 אלף שקל.

בסוף אותה שנה, אישר ראש המועצה האזורית מטה יהודה דאז, מאירק'ה ויזל, כי המועצה עומדת מאחורי ההסכמים לפיתוח שכונת ההרחבה וכי "המועצה אחראית על עבודות הפיתוח שבוצעו ו/או שיבוצעו, בכלל זה פיקוח על תקינות ושלמות עבודות הפיתוח, קבלתן לאחריותה לאחר מועד השלמת ביצוען, הכל כפי שייקבע בין האגודה לבין המועצה ובכפוף לכל דין".

עם קבלת מכתב האחריות מהמועצה, נאותה רמ"י לאשר כי כנגד ויתור של המושב על כל זכויותיו בשכונת הרחבה הוא יקבל 28 מגרשים, שכאמור, הועברו לבעלותה של חברת "אור מבואות ירושלים". במקביל, נחתם הסכם בין רמ"י לבין החברה כי 28 המגרשים מועברים לבעלותה וכי דמי הפיתוח שהיא רשאית לגבות הם בהתאם להערכת השמאי של רמ"י.

בשנת 2004 נחתם בין החברה לבין רמ"י הסכם מעודכן לגביית דמי פיתוח מרוכשי המגרשים ובו נקבע הסכום על 183 אלף שקל, צמוד למדד מרץ 2004.

יש לציין כי על פי ההסכם, הייתה החברה אמורה להפקיד ברמ"י ערבות בנקאית ע"ס מיליון שקל. מטה יהודה ביקשה שסכום הערבות יופקד אצלה, אך ברמ"י סירבו, וקבעו כי הערבות תהיה אצל רמ"י והמועצה תוכל לבקש חילוט של הסכום במידה והחברה לא תעמוד בהתחייבותה לעבודות הפיתוח.

ב-2006 נחתם הסכם משולש בין המועצה האזורית מטה יהודה, לבין ועד האגודה של מבוא ביתר וחברת "אור מבואות ירושלים", בו נקבע כי המועצה תפקח על ביצוע עבודות הפיתוח וכי דמי הפיתוח שישלמו רוכשי המגרשים יופקדו בחשבון הפרויקט שייפתח בבנק המלווה. המושב ערב למועצה כי החברה תפקיד את דמי הפיתוח אך ורק בחשבון הפרוייקט.

עוד נקבע בהסכם, כי במידה והחברה תיכשל בביצוע עבודות הפיתוח תהיה המועצה רשאית לבצע את העבודות בעצמה ולגבות את הכספים מהחברה או מהכספים המגיעים לה.

ב-2006 הודיעה החברה לרמ"י כי היא תגבה מרוכשי המגרשים דמי פיתוח בסך של 190 אלף שקל והכספים יופקדו בחשבון נאמנות שייפתח בבנק לאומי, סניף בית שמש. במכתב הובהר כי ניתן יהיה להחליף את חשבון הבנק וזאת כנגד אישור בכתב של המועצה ואישור בכתב של רמ"י.

במכתב זה הצהירה החברה כי היא מפקידה ערבות בנקאית ע"ס מיליון שקל בידי המועצה האזורית מטה יהודה, והיא מתחייבת להאריך את תוקף הערבות עד סיום עבודות הפיתוח בשכונת ההרחבה.

הכבישים נסללו באופן לקוי. כביש שכונת ההרחבה מבוא ביתר

העסק הולך ומסתבך

 

על יסוד ההתחייבויות שנטלו על עצמן המועצה האזורית, ועד המושב וחברת "אור מבואות ירושלים" שיווקה רמ"י במהלך השנים 2008-2010 את 74 המגרשים בהרחבה של מבוא ביתר. רוכשי המגרשים הפקידו את דמי הפיתוח בסך 208-221 אלף שקל בחשבון הנאמנות שנפתח בבנק דיסקונט (כזכור, חשבון הנאמנות במכתב של החברה לרמ”י היה בבנק לאומי). מורשי החתימה בחשבון הנאמנות הזה היו ראש המועצה האזורית מטה יהודה ומנכ"ל חברת אור מבואות ירושלים.

בספטמבר 2009 זומנו רוכשי המגרשים ללשכת ראש המועצה האזורית מטה יהודה, נטען כי עבודות הפיתוח החלו והוצהר כי כל הכספים של דמי הפיתוח נמצאים בחשבון הנאמנות, וכי המועצה משחררת את הכספים לחברת הפיתוח בהתאם להתקדמות העבודות ותחת אישור גורמי הפיקוח.

מכתב התביעה עולה, כי לטענת הנוכחים בפגישה, מ"מ ראש מועצה דאז, נימי יפה, הדגיש בפגישה כי יש צוות פיקוח של המועצה הבודק את טיב העבודות בשטח ההרחבה ומוודא כי הכסף יספיק עד לשלב הסופי. לדברי יפה, שלב א' של עבודות הפיתוח צפוי להסתיים עד נובמבר 2009.

חודשיים לאחר מכן, שב יפה והצהיר כי עבודות הפיתוח מתקדמות כסדרן וכי יש תיאום טוב עם הבעלים של חברת אור מבואות ירושלים, אהרון בלום, אך דחה את סיום העבודות לדצמבר 2009.

בפברואר 2010 התקיימה ישיבה נוספת במשרדי החברה במבוא ביתר, בנוכחות מ"מ ראש המועצה, חברת הפיקוח, נציגי החברה, נציגי ועד המושב ונציגי רוכשי המגרשים. החברה טענה כי "עבודות הפיתוח לקראת סיום", אך דברים אלה לא קיבלו את אישור חברת הפיקוח.

לאור הטענות של רוכשי המגרשים בהרחבה כי עבודות הפיתוח אינן מתקדמות, התקיימו בחודשים פברואר-מרץ 2010 פגישות תכופות עם נציגי המועצה והחברה. לטענת עמותת התושבים, בפגישות אלה הבהיר נימי יפה כי הוא אחראי לשחרור הכספים לקבלן, וכי טרם הגיע הזמן לתשלום עבור סיום חלק א' של עבודות הפיתוח.

 

דמי פיתוח חסרים

 

אך המציאות בשטח הייתה רחוקה מאוד מהתחזיות האופטימיות של סגן ראש המועצה. בפועל, החל מחודש אוקטובר 2009 פעלה חברת אור מבואות ירושלים בעצלתיים, כשהיא משתמשת בתירוצים שונים, וביצעה באופן איטי מאוד את העבודות.

ביולי 2010, שלחו רוכשי המגרשים המודאגים מכתב לרמ"י ובו קבלו על כך ש"סיום עבודות הפיתוח בכלל ובשלב א' בפרט רחוקים מאוד".

באוגוסט 2010 קיימו ראש המועצה דאז, משה דדון, וסגנו, נימי יפה, פגישה עם רוכשי המגרשים ובה שבו והבטיחו כי כספי הפיתוח נמצאים בידיהם הנאמנות וכי שחרור הכספים יבוצע רק אחרי קבלת אישור של החברה המפקחת על עבודות הפיתוח.

עמותת התושבים טוענת כי הבטחות הנהלת המועצה היו ריקות מתוכן. בפועל, דבר לא התקדם בעבודות הפיתוח. ביולי 2011 פנו 49 מבעלי המגרשים בשכונת ההרחבה למועצה ולרמ"י ודרשו לקבל מסמכים ונתונים בדבר מצבו הכספי של הפרויקט ויתרת הכספים בחשבון הנאמנות, אך מסמכים כאלה לא התקבלו.

בדיקה של בא כוח רוכשי המגרשים, עו"ד אמיר זהר, העלתה את היקף הכשלון של הגורמים שאישרו את שכונת ההרחבה: בעוד שרמ"י חישבה את תשלום דמי הפיתוח עבור כל 170 המגרשים בהרחבה בפועל ניגבו דמי פיתוח רק מ-74 מגרשים. כלומר, היקף דמי הפיתוח שנגבה בפועל עמד על פחות ממחצית דמי הפיתוח שאושרו על רמ"י !!!

במרץ 2014 שלחה רמ"י מכתב לעו"ד זהר ובו הצהירה כי לא הייתה מודעת כלל על ההסכם המשולש משנת 2006 (המועצה – המושב – חברת הפיתוח).

במקביל, במהלך 2013 הפסיקה חברת הפיתוח לבצע עבודות פיתוח, ובמהלך 2015 אף סגרה את משרדיה במושב ונעלמה מהשטח.

תשתית הביוב הוקמה באופן רשלני. שכונת ההרחבה מבוא ביתר

הפתעה: המסמכים נעלמו

 

תושבי ההרחבה של מבוא ביתר, שהבינו כי ייתכן ונפלו קורבן לכשלים חמורים בניהול עבודות הפיתוח, התארגנו והקימו עמותה שדרשה לקבל את המסמכים הנוגעים לעבודות הפיתוח בהרחבה מהמועצה האזורית מטה יהודה ומרשות מקרקעי ישראל וזאת לפי חוק חופש המידע.

בעתירה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים בשנת 2017 טענו נציגי העמותה באמצעות בא כוחם, עו"ד איתן להמן, כי נדהמו לגלות שבתגובה לבקשה שלהם לגילוי מסמכים ניסתה המועצה האזורית מטה יהודה בכול דרך למנוע העברת המידע המבוקש. הם ביקשו מבית המשפט להורות למועצה למסור להם את החומר כמבוקש, כפי שמחייב אותה חוק חופש המידע התשנ"ח- 1998.

השופט, ארנון דראל, קיבל את העתירה וקבע כי המועצה האזורית מטה יהודה לא קיימה את הוראות החוק ולא עשתה כל תהליך על מנת לספק לעמותה את המידע המבוקש. בפסק הדין קבע השופט כי המועצה מנעה חשיפת מסמכים אודות עבודות הפיתוח במושב מבוא ביתר, הוא חייב את המועצה לספק את המידע המבוקש תוך 30 יום, קרי עד ה-19.10.17. בנוסף חוייבה המועצה לשלם לעמותה שכר טרחת עורך דין בגובה של 11,700 שקל וכן להשיב את האגרה ששולמה, בהיקף של אלפי שקלים נוספים.

בעמותת התושבים טוענים כי למרות הנחיית בית המשפט המועצה לא העמידה לרשותם עד היום את המסמכים הנדרשים.

במהלך הדיון בעתירה התברר כי ברמ"י איבדו או השמידו את התיק הנוגע להרחבה, ואף טענו כי לא שמרו אף העתק באמצעים מגנטיים אחרים. כמו כן, התברר כי ברמ"י אין זכר לערבות הבנקאית על סך מיליון שקל שהחברה נדרשה להפקיד עד סיום עבודות הפיתוח.

 

תעלומת חשבון הבנק

 

מכתב התביעה עולה, כי אין כל אפשרות לעקוב אחר התנהלות חשבון הנאמנות בבנק דיסקונט שבו הופקדו לפי המשוער כ-16 מיליון שקל מדמי הפיתוח של רוכשי המגרשים.

התובעים מצביעים על כך שלמרות שבהסכם הראשוני נקבע כי חשבון הנאמנות ייפתח בבנק לאומי, בפועל התנהל חשבון הנאמנות בבנק דיסקונט, וזאת למרות שכל שינוי בחשבון היה אמור לקבל את אישור רמ"י, אשר אין אפשרות לדעת אם ניתן.

"חשבון הבנק רוקן, כנראה", נטען בכתב התביעה, “...למרות שהוצאת הכספים מהחשבון, הותנתה באישור מ"מ ראש המועצה (נימי יפה, י.ר.), החשבון שהכיל בוודאי מיליוני שקלים, התרוקן".

לטענת העותרים, בפגישה שהתקיימה בפברואר 2017 במועצה האזורית מטה יהודה, טען מ"מ ראש המועצה דאז, ניב ויזל, כי בחשבון הנאמנות לא נותרו כספים.

אין מדרכות. שכונת ההרחבה מבוא ביתר

28 מיליון שקל

 

בעמותת התושבים השקיעו באומדן של עבודות הפיתוח שנותרו לביצוע כדי להשלים את תכנית הפיתוח המקורית של שכונת ההרחבה ולטענתם הוא עומד על 28 מיליון שקל.

נציג התושבים, משה לולו, טוען כי במועצה ובוועד המושב מנסים להמעיט בהיקף עבודות הפיתוח שנותרו. “ישבנו עם המועצה ועם האגודה בניסיון להגיע להסכמה. הם טענו שעלות הפיתוח עומדת על 5 מיליון שקל, והציעו למכור מגרשים נוספים ולהשתמש בדמי הפיתוח למימון השלמת העבודות בשכונת ההרחבה. זה לא מקובל עלינו. אין לנו נכונות לתת למי שכשלו לנהל שוב את עבודות הפיתוח".

המצב של שכונת ההרחבה במבוא ביתר היום הוא בכי רע. החיבור לביוב לקוי בחסר, ותושבים טוענים כי מדובר בבעיות תכנון ובחיבור רשלני. בשכונה אין מדרכות, הכביש הראשי בוצע באופן חלקי, אין ניקוז ותיעול של המים, מעברים שהיו אמורים להיסלל בין הבתים לא בוצעו, אין שטחי ציבור ואין גני משחקים.

"אנחנו משלמים ארנונה מלאה אבל במועצה מתעלמים מבעיות בטיחות חמורות שיש בשכונה. ילדים לא יכולים לשחק בחוץ, אין תמרורים. הרגע שיקרה אסון קרוב מתמיד. במועצה לא מוכנים להחליף לנו אפילו נורה בפנסי הרחוב", קובל לולו, “מכיוון שהמועצה לא קיבלה עד היום את שכונת ההרחבה, ולכן לא נותנת לה שירותים. בכל פעם שנשרפת מנורה באחד מפנסי הרחוב שהותקנו, אנחנו צריכים להזמין מנוף בעלות 2500 שקל כדי להחליף אותה".

לדברי לולו, עד היום הם אספו מחברי העמותה קרוב לחצי מיליון שקל וכי הגשת כתב התביעה עלה לעמותת התושבים כספים רבים. "עלות אגרת בית משפט לתביעה 28 מיליון שקל היא 700 אלף שקל. מחצית מהסכום הופקד עם הגשת התביעה ומחצית אנו צריכים להפקיד לפני שלב ההוכחות".

 

"שייקחו אחריות"

 

לולו מדגיש כי התושבים לא מאשימים בשלב זה אף גורם, וכי הגופים שנתבעו במסגרת התביעה (כולל שני הבנקים וחברת הפיקוח) מתבקשים להסביר מדוע התרחש הכשלון החמור בעבודות הפיתוח בהרחבה, ולקחת אחריות על התוצאה העגומה.

"אין לנו מלחמה עם ועד האגודה במושב. גם הם לא יודעים איך זה קרה והם לא יכולים להיות אחראים על חשבון נאמנות שלא מנוהל על ידם. הם חברים שלנו, שכנים שלנו, מבחינתם הם נתנו קרקעות תמורת סגירת חובות וקרה מה שקרה. את התביעה הגשנו בהמלצת גורמים במועצה, ואנחנו מקווים שכל הגופים יסכימו להיכנס למשא ומתן מהיר, כדי שנוכל לחיות אנחנו וילדינו במקום שראוי לגור בו".

“המצב הנוכחי הוא סכנה בטיחותית". משה לולו

איך אתה מגיב לוותיקים במבוא ביתר, שטוענים כי עמותת התושבים והוועד המקומי משתמשים בכספי הציבור כדי לתבוע את ועד האגודה ?

"אני מציע למתלוננים שיבדקו האם הם מוכנים לגור במושב לא בטיחותי ללא, מדרכות, עם בורות בכביש הגורמים נזקים לכלי רכב, ושפע סכנות לילדים. אם בזה שאני מתאמץ להשלים את הפיתוח עושה להם רע, אני חושב ששיקול הדעת שלהם מוטעה. וחוץ מזה יש כאלה שרק יודעים להתלונן".

מן המועצה האזורית מטה יהודה נמסר בתגובה: "מדובר בתביעה שהגיעה למועצה באחרונה. המועצה לומדת את פרטיה והיא תבחן על ידי גורמי המקצוע הרלוונטיים, כתב ההגנה יוגש כקבוע בדין"

לא התקבלה תגובה לדברים מרמ"י.

ניסיונות להשיג את סגן ראש המועצה לשעבר, נימי יפה, עלו בתוהו.

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?