מבשרת ציון: מאסר למטפלת ממעון "ויצו" שהתעללה בפעוטות

 אילוסטרציה - תמונה בעיבוד AI

בית המשפט המחוזי בירושלים הטיל השבוע עונש מאסר על המטפלת ניהל אבו הייכל (33), שהורשעה ב-25 עבירות התעללות ב-9 פעוטות חסרי ישע, במסגרת עבודתה במעון "ויצו" במבשרת ציון. למרות שמעשיה הוגדרו כ"רף נמוך יחסית" מבחינת אלימות פיזית, הדגיש בית המשפט את הפגיעה העמוקה באמון הציבור, הנזקים הנפשיים לפעוטות ולהוריהם, ואת הצורך בהרתעה משמעותית בתופעה המדאיגה של אלימות במסגרות חינוכיות.

בחודש מרץ 2022 עצרו שוטרי משטרת הראל שתי עובדות מעון יום של רשת 'ויצ"ו' שפועל בשכונת נופי החורש במבשרת ציון, בחשד לפגיעה בקטינים חסרי ישע. מהמשטרה נמסר כי בעקבות תלונה מקוונת שהוגשה לאחרונה, התנהלה חקירה סמויה במהלכה נאספו ראיות ועדויות כנגד שתי החשודות והן נעצרו לחקירה והובאו לפני שופט לצורך הארכת מעצרן.

תוך כדי ההליכים המשפטיים נקבע כי אחת משתי המטפלות אינה כשירה לעמוד לדין והיא אושפזה בבית חולים פסיכיאטרי בתנאי מאסר לשבע שנים. לאור זאת, גזר הדין ניתן רק עבור המטפלת שנמצאה כשירה לעמוד לדין.

מעשים מזעזעים

על פי כתב האישום, שהוגש נגד אבו הייכל, היא ביצעה כ-30 מקרי התעללות גופנית או נפשית בתשעה פעוטות בגילאי שנתיים עד שלוש שנים. המעשים המזעזעים אירעו בתקופה קצרה של כשבועיים, בין התאריכים 1 ל-14 בפברואר 2022, בעת שהנאשמת שימשה כמטפלת במעון והייתה אחראית על ביטחונם ורווחתם של הפעוטות הרכים.

בין המעשים המפורטים בהם הורשעה הנאשמת, על בסיס תיעוד מצלמות המעון, ניתן למנות: דחיפת פעוטות והכאתם' הנפת פעוטות באוויר תוך אחיזה בידיהם בלבד והטחתם במזרנים או ברצפה, התנהלות אגרסיבית במיוחד בשעת שנת הצהריים, שכללה משיכת פעוטות בחוזקה, ניעור גופם והטחתם במזרנים תוך דחיפת ראשיהם, וכן, כיסוי גופם וראשיהם של פעוטות בשמיכה, פעולה שגרמה לפעוטות בכי ומכאוב.

בית המשפט הדגיש כי ההתעללות באה לידי ביטוי לא רק בטיב האירועים, אלא גם בריבויים, בתדירותם, ובעובדה שהתרחשו כלפי פעוטות רכים וחסרי ישע שהיו תלויים לחלוטין בנאשמת, שהייתה אמונה על שלומם.

חוסר אמפתיה

תסקירי שירות המבחן שצירפו לתיק, הציגו תמונה מורכבת של הנאשמת. אבו הייכל, נשואה ואם לשלושה ילדים קטנים, נעדרת עבר פלילי וניהלה אורח חיים נורמטיבי.

היא טענה כי בחרה במקצוע מתוך אהבה לילדים. עם זאת, ועל אף שהביעה הכרה ברוב מעשיה (למעט מקרים בודדים כמו משיכות שיער), היא התקשתה להכיר בהם כמעשי אלימות מובהקים וטענה שלא הייתה לה כל כוונה פוגענית. היא אף ציינה שלא הבחינה בסימני קושי או כאב מצד הילדים באותה עת.

שירות המבחן התרשם כי קיים פער ניכר בין חומרת המעשים לבין תפיסתה העצמית של הנאשמת, וכי היא חסרה תובנה מספקת לגבי אופיים האלים של מעשיה.

התסקירים ציינו חוסר אמפתיה כלפי הילדים ומשפחותיהם, והתמקדות בקשייה האישיים של הנאשמת עקב ההליך הפלילי. למרות שהיא ניהלה אורח חיים תקין, שירות המבחן זיהה גורמי סיכון כמו התייחסות מינימלית לעבירות וקשיים בהתגמשות מחשבתית, ולכן לא המליץ על תהליך טיפולי בשלב זה, אלא על ענישה מוחשית שתשמש כגורם מרתיע.

פגיעה קשה

הפרקליטות, באמצעות ב"כ המאשימה, עו"ד שגיא אופיר, הדגישה את חומרת האירועים ואת הפגיעה בערכים חברתיים בסיסיים. נטען כי "ציפור נפשה של החברה היא ההגנה על שלמות גופם, בריאותם וכבודם של פעוטות", וכי אלימות כלפי ילדים מזעזעת את תהליך גדילתם הבריא. התביעה ציינה שלושה מעגלי פגיעה: הפעוטות עצמם, הוריהם שנאלצו לגלות כי האמון שנתנו במערכת הופר, והציבור הרחב שחשש לשלוח את ילדיו למסגרות.

התביעה אף דחתה את טענות ההגנה שהטילו אחריות על "המערכת" או טענו למניעים של קוצר רוח. נטען כי גם מניעים אלה אינם יכולים להצדיק אלימות כלפי ילדים, וכי מעשים אלו אינם דורשים הכשרה מיוחדת כדי להבין שהם אסורים.

הפרקליטות הדגישה את הנזקים הנפשיים שנגרמו לפעוטות, המלווים אותם גם שנים לאחר המעשים, ואת העלות הרגשית והכלכלית הכבדה להורים. בהתאם למגמה של החמרת הענישה בתיקים דומים, עתרה הפרקליטות למתחם ענישה שנע בין 3 ל-6 שנות מאסר, וביקשה להטיל על הנאשמת 45 חודשי מאסר בפועל.

מנגד, בא כוח הנאשמת, עו"ד דוד ברהום, טען כי המעשים נעשו בתקופה מוגבלת, במקום ספציפי ובפעולות דומות. הוא חזר על קביעת בית המשפט כי המעשים היו "ברף נמוך יחסית" ולא גרמו חבלות של ממש. הוא ביקש לקבוע מתחם עונש הולם שנע בין עבודות שירות ועד שנת מאסר אחת.

עונש ברף הנמוך

לאחר ששמע את טיעוני הצדדים ובחן את כלל הנסיבות, קבע בית המשפט כי הפגיעה בערכים המוגנים במקרה זה היא במידה בינונית-נמוכה, בהתחשב בסוג ומידת האלימות, ריבוי המעשים, משכם, היעדר נזקים פיזיים, אך נוכחות נזקים נפשיים משמעותיים.

לקולא, נשקלו גילה של הנאשמת, היעדר עבר פלילי, חייה הנורמטיביים והיותה אם לילדים. לחומרה, נשקלה העובדה שתסקירי שירות המבחן הציגו חוסר תובנה משמעותי שלה לגבי אופי מעשיה וחומרתם, והיעדר חרטה אמיתית. בנוסף, בחירתה לנהל הליך הוכחות ולא להודות במעשים, מנעה ממנה הקלה שניתנת בדרך כלל למי שלוקח אחריות וחוסך זמן שיפוטי.

בסופו של דבר, בהתחשב במכלול השיקולים והצורך בהרתעה, מיקם בית המשפט את עונשה של הנאשמת בחלק העליון של השליש התחתון של מתחם העונש ההולם.

גזר הדין המלא שנגזר על ניהל אבו הייכל כולל: 28 חודשי מאסר בפועל, 12  חודשי מאסר על תנאי – על עבירת אלימות מסוג פשע בתוך 3 שנים מיום שחרורה מהמאסר' פיצוי בסך כולל של 85,000 שקל אשר יחולק בין הורי תשעת הפעוטות שנפגעו. הפיצוי ישולם ב-10 תשלומים שווים וחודשיים החל מ-1 בספטמבר 2025.

גזר הדין מדגיש את המסר הברור של מערכת המשפט נגד אלימות כלפי חסרי ישע, ובמיוחד במסגרות המיועדות להגן עליהם.