דלג לתוכן העמוד
יום שני, 10 במאי 2021
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

מדורת זכרון למרד ולחורבן

מדורות ל"ג בעומר מזכירות לנו את מרד בר כוכבא, שפתח בהישגים משמעותיים אך הסתיים באסון רבתי שבו נהרגו מאות אלפים על ידי הרומאים, וסימני החורבן חקוקים עד היום ברחבי מטה יהודה

פארק עדולם-קקל

את מדורות ל"ג בעומר אנו מציתים בערבו של היום ה-33 לספירת העומר ולאור המדורה אנו יכולים להיזכר בכמה דברים הקשורים לעם ישראל. ראשית, החג הזה, שאינו חג דתי, מוכיח שגם היהדות האורתודוכסית אינה מוסד אטום שמקדש רק את המסורת אלא גם היא מחדשת חידושים שונים בתקופות מאוחרות. שנית, האירוע הזה מזכיר לנו גם את הקשר ההיסטורי של עם ישראל לארצו ואת האופן שבו אבדו לעמנו את מאות אלפי קורבנות, חבל יהודה הפך לשממה וכל זאת באחת המרידות הגדולות והמרות שידעה האימפריה הרומית.

ספירת העומר מתחילה בסיום חג הפסח ומסתיימת לאחר 49 ימים, שבעה שבועות בדיוק, ואז אנו מציינים את חג מתן תורה "שבועות”. שני החגים הללו הם חגים דתיים אותם אנו מצווים לקיים מן התורה ושניהם מהווים מועד עלייה לרגל לירושלים.

עם השנים התווספו לימי ספירת העומר גם מנהגי האבלות כגון המנהג להימנע מטקסי חתונה בין פסח לעצרת, איסור תספורת, איסור על עבודה מצאת החמה ועד הזריחה ועוד, אלה מנהגים שבאו לזכר הטבח שערכו הרומאים בתלמידיו של רבי עקיבא, שלפי המסורת מנו 12 אלף זוגות תלמידים. יש לציין כי מנהג האבלות המקובל היה הימנעות מטקסי נישואין ואחריו התווספו מנהגים נוספים, כנראה על רקע אירועי טבח שהיו בקהילות אירופה במהלך מסעות הצלב, בתחילת המאה ה-11, במהלך פרעות חמלניצקי בפולין באמצע המאה ה-17. אם כן, כיצד הופיעו בעצם ימי האבל הללו חגיגות ל"ג בעומר? 

משואות המרד

מסתבר שחגיגות ל"ג בעומר החלו במאה ה-12, בגלות צרפת (אשכנז), שם החליטו להפסיק את ימי האבלות בתום 32 ימים הראשונים של ספירת העומר שבמהלכם, על פי החישוב המקובל, נהרגו תלמידיו של רבי עקיבא. משהסתיים האבל על מות התלמידים, צוין היום ה-33 (ל"ג) כיום של שמחה שבו מסתיימים מנהגי האבלות. מכאן ניתן להבין מדוע דווקא בל"ג בעומר נהוג לחדש דווקא את שמחת הבאים בברית הנישואין. אבל מה לזה ולהדלקת המדורות?

ל"ג בעומר חל ביום י"ח באייר, ולפי המסורת יום זה הוא גם היום שבו נוהגים לעלות לקברו של רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י) במירון, אשר לו מייחסים את חיבור ספר הזוהר, המהווה את הבסיס לתורת הקבלה. המנהג להדליק משואות סביב הקבר קשור למסורת שלפיה, ביום פטירתו ציווה רשב"י את תלמידיו לשמוח מדי שנה ביום מותו. מכאן, ככל הנראה, החל המנהג של הדלקת המשואות במירון ליד קברו, ועריכת "הילולה", אשר בה חוגגים מאות אלפים חסידים בשירה, ריקודים, אוכל ומדורות. אך היכן הקשר למרד בר כוכבא?

ובכן, בתחילת המאה ה-20 פיתחה התנועה הציונית את חגיגות ל"ג בעומר, וזאת כחלק מטיפוח האתוס של המאבק לחירות לאומית. הטראומה הלאומית של מרד בר כוכבא הפכה למושא געגועים למורדים שלקחו את גורלם בידם והתקוממו אל מול השיעבוד, וזאת כחלק מהרצון לחזק את תחושת העצמאות בקרב העם השרוי בגלות, שחוזר לארצו לאחר קרוב ל-200 שנות גלות.

כך חיזקו מוסדות התנועה הציונית את מנהג הדלקת המדורות ואת המנהג לירות בקשת וחץ, וזאת כזכר למורדים שהדליקו משואות אש על ראשי ההרים כדי להעביר את ההודעה על פרוץ המרד ופגעו בלגיונות הרומאיים בעזרת קשתות וחצים.

חורבות עיתרי

מרכז יהודי תוסס

כידוע, מרד בר כוכבא, שפצח בשנת 132 לספירה בסדרת ניצחונות מפתיעה של המורדים על הכוחות הרומאיים, הסתיים בשנת 135, לאחר כשלוש שנות מלחמה קשה, בחורבן נורא לעם היהודי בארצו. את מוראות החורבן הזה ניתן לגלות עד היום באחד הריכוזים היהודיים המיושבים הגדולים ביותר של אותה תקופה, השוכן באזורנו, הלא הוא חבל עדולם שבמטה יהודה.

חבל עדולם הנושא כיום את השם – "פארק עדולם", הוא אזור רחב ידיים המשתרע על פני 50 אלף דונם, למן נחל האלה (כביש 375) בצפון ועד נחל גוברין (כביש 35) בדרום, ולמן כביש 38, מצומת בית גוברין ועד צומת האלה, ועד לקו "הירוק”, המפריד בינינו לבין הרשות הפלסטינית.

בתקופת הבית השני היה חבל עדולם אזור יהודי תוסס, מרושת בעשרות כפרים שנבנו על ראשי הגבעות ולצידן, הללו ששיאיהן מגיעים לגובה של כ-400 מטר. חפירות ארכאולוגיות שנערכו באזור זה מגלות את השרידים, הן אלה שמעל פני הקרקע והן הללו שמתחת לו, ומספרות את הסיפור של החיים היהודיים שהתקיימו כאן לפני כ-2000 שנה ויותר, ואת סיפור מרד בר כוכבא ותוצאותיו הקשות.

על מרד בר כוכבא אין לנו הרבה מידע, וזאת בניגוד לסיפור "המרד הגדול" אותו תיאר בפרוטרוט ההיסטוריון יוספוס פלביוס, (יוסף בן מתיתיהו) מי שנשלח על ידי ההנהגה היהודית המתונה לפקד על אזור הגליל בניסיון להרגיע את הרוחות הסוערות ולמנוע החרפה של מהלכי המרד ברומאים, וסופו שהסגיר את עצמו לרומאים ולאחר גלגולים שונים כשבוי זכה בחירותו.

על מרד בר כוכבא אנו לומדים משברירי מידע המופיעים, בתלמוד, שבחלקם מתארים תיאורים קשים עד מאוד של המרד ואשר קרה בו ליהודים, ובתיאוריו של ההיסטוריון הרומאי דה-קסיוס, שחי עשרות שנים בודדות לאחר המרד.

מתוך המידע הקיים ניתן ללמוד כי לאחר הניצחון הרומי ב"מרד הגדול" והחרבת ירושלים בשנת 70 לספירה, התחזקה מאוד ההתיישבות היהודית מסביב לה, באזור הרי ירושלים ושפלת יהודה. התיישבות זו פרחה במשך כ-60 שנה, כשהיא ניזונה מהמיתוסים של המרד הגדול, חורבן בית המקדש וירושלים. המנהיגים היהודיים הבולטים באזור הכינו את התושבים לרגע שבו ימרדו באימפריה הרומית, בית המקדש יתחדש, הפולחן המסורתי יחזור ולצידו יוקם שלטון יהודי.

הייתה זו אוכלוסייה שקיימה את המצוות היהודיות וטיפחה את המסורות שהחלו להתקבע לאחר חורבן בית המקדש. כך ניתן לראות בכפרים היהודיים בתי כנסת ומקוואות רבים, סמלי מקדש ובהם מנורת שבעת הקנים חרוטים בפתחי הבתים ועוד.

על הסיבות לפרוץ המרד כותב דה-קסיוס: "בירושלים יסד אדריאנוס (קיסר רומי) עיר במקום זו שהוחרבה עד היסוד וקרא לה "איליה קפיטולינה" ובמקום מקדש האל הקים בה מקדש חדש ליופיטר... היהודים לא יכלו לשאת את העובדה שנוכרים נוחלים את עירם ופולחנות זרים קונים בה שבות". כלומר, על הרקע של חוסר היכולת לחדש את הפולחן בבית המקדש והדיכוי הדתי והכלכלי, צומחים התהליכים שבסופם יתפרץ זעמם של היהודים כנגד השלטון הזר.

מחילות מסתור

את מרד בר כוכבא הנהיג שמעון בר כוכבא שזכה לתמיכתו של האישיות הרבנית הבולטת ביותר באותה תקופה – רבי עקיבא. תוצאות המרד גרמו לחכמי התלמוד לכנות את בר כוכבא בשם ה"בר כוזיבא”, ורבי עקיבא הפך להיות דמות שנויה במחלוקת.

היהודים התכוננו למרד במשך שנים מספר. הם צברו כלי נשק והכינו את הכפרים להתמודד עם תקופות מצור. על המרד עצמו כותב דה-קסיוס: "הם (היהודים) לא העזו לצאת כנגד הרומאים במערכה גלויה בשדה הקרב, אך תפסו את העמדות בעלות היתרון במדינה וביצרום במחילות ובחומות... כדי שיוכלו להתאגד בהסתר מתחת לפני האדמה במחילות תת קרקעיות בהן נקבו במרחקים שונים פירים על פני האדמה כדי שיחדרו בעדם האוויר והאור".

ואכן, עד עתה התגלו למעלה מ-280 מערכות של מחילות מסתור בקרבת כמאה ישובים ביהודה, חלק לא מבוטל מהם בחבל עדולם, ובעשרים ישובים בגליל.

בתקופה הראשונה למרד הופתעו הרומאים מעוצמת המכות שהוכה צבאם ויד המורדים היהודים הייתה על העליונה. הלגיון הרומאי העשירי שישב בירושלים – נוטרל. הלגיון ה-22 שהוזעק ממצרים, עלה על מארבים יהודיים ככל הנראה באזור עדולם בדרכו מעזה לכיוון ירושלים והושמד כולו.

המורדים היהודים בראשותו של בר כוכבא חגגו את ניצחונותיהם והנהיגו שלטון יהודי חלופי שהתבסס על כלכלה חלופית שכללה מטבע חדש שעליו התנוססו כיתובים המציינים את שנת המרד ואת השלטון היהודי המתחדש.

כניסה למחילות בחרבת מדרס

חששות מתקדים

אך הרומאים לא התכוונו להניח למרד היהודי להביס אותם, במיוחד על רקע החשש כי הצלחת המרד הזה תעודד מרידות נוספות ברחבי האימפריה. הם שלחו לארץ עוד ועוד לגיונות, למדו את תכסיסי הלוחמה של היהודים, אימצו דרכי לוחמה חדשות כנגד המורדים וגייסו את הטובים שבמצביאיהם. כותב דה-קסיוס: "...אז שלח אליהם אדריינוס את המעולים שבמצביאיו ובראשם את יוליוס סוורוס שנשלח מבריטניה שם שימש כמושל".

יוליוס סוורוס קיבל לפיקודו כוח אדיר שמנה 11-12 לגיונות, כשליש מכל הצבא הרומאי העצום שברחבי האימפריה כולה, כרבע מיליון חיילים ולוחמי עזר. הוא הפעיל את הכוח הזה באלימות ברוטאלית חסרת רחמים, כשהוא מחזיק בטקטיקה של החרבה מלאה של היישובים שהוכנעו על יושביהם. במשך שלוש שנים של מלחמה בלתי פוסקת עברו כוחותיו מכפר לכפר כשהם הולכים ומצמצמים את השטח שבו יכלו לשהות המורדים.

על תוצאות המרד כותב דה-קסיוס: "הושמדו 50 ממצודותיהם העיקריות וכ-985 מכפריהם החשובים ביותר חרבו (כיום יש בארץ בסך הכול 411 מושבים ו-270 קיבוצים, בסך הכול – כ-680 מ.ח). 580,000 איש נהרגו בהתקפות ובקרבות ואילו מספר המתים מרעב ממגפה ומשריפה אין להם מספר. אך מעטים שרדו מהמרד, דבר שנרמז להם עוד מלפני המלחמה..."

היה זה חורבן נורא. למעשה רוב האוכלוסייה היהודית של ארץ ישראל הושמדה. ברחבי חבל יהודה לא נותר כמעט שריד לאחר חורבנה הסופי של העומדת בראש המרד – העיר ביתר. רק אוכלוסייה יהודית דלילה נותרה בגליל שבצפון הארץ.

גם הרומאים שלמו על דיכוי המרד תשלום כלל לא קל. כותב על כך דה-קסיוס: "גם מן הרומאים רבים חללים נפלו במלחמה הזאת. לכן לא השתמש אדריינוס בכותבו לסנט בפתיחה המקובלת – "אם אתם ובניכם בריאים – מוטב. אני והצבא בריאים".

מאות כפרים חרבו במרד. פארק עדולם

טיול עם הסטוריה

כאמור, את שרידי החורבן של מרד בר כוכבא אנו יכולים לראות כיום בחבל עדולם. והנה הצעה לטיול שמשלב גם היסטוריה יהודית, גם טבע וגם התחדשות ציונית.

את הסיור שלנו נתחיל בחורבת מדרס, למושב צפרירים. ממגרש החניה נעלה ברגל בשביל (מסומן בכחול) עד למערכת המסתור התת-קרקעית שממנה נוכל ללמוד על ייחודן ועוצמתן של מערכות המסתור החצובות שנבנו טרם המרד ולקראתו.

המערכת בנויה מאולמות קטנים וחדרים שנחצבו תחת האדמה בסלע הקירטון והם מקושרים אלה לאלה במחילות צרות ומתעקלות שניתן לזחול בהן (ללא עזרים – תרמילי גב, תרמילי צד), המערכת חשוכה לגמרי ולכן לנכנסים לתוכה חובה להצטייד בפנסים טובים.

מערכת המסתור בחורבת מדרס מתפתלת ומתעקלת, יורדת ועולה כדי להטעות ולהקשות על כל אויב ומפגע שינסה לחדור לתוכה. אורכה הכולל כמאה מטר (!) את מסלול ההתקדמות סימנה רשות שמורות הטבע במחזירי אור המסמנים את המסלול שהוא חד סטרי.

הזחילה במערכת המסתור הזו שבמדרס מעניקה את התחושה והטעם של חיי המורדים ומשפחותיהם במשך שנות המרד תחת האדמה, והמחשבה כיצד התקיימו הלוחמים, נשותיהם וילדיהם לא תוכל להרפות מאיתנו בהמשך ביקורינו בשרידי הכפרים והישובים שבאזור.

בפסגת חורבת מדרס הוקם מבנה פירמידה, זהו מבנה הפירמידה היחיד שנבנה וקיים בכל רחבי הארץ. המבנה בנוי מאבני גזית ובעבר הגיע גובהו לחמישה מטר. הפירמידה נבנתה ככל הנראה כמצבת קבורה לזכר מי שנהרגו במערה שתחתיה ואשר עליהם איננו יודעים דבר, אך יש לשער שהייתה סיבה חשובה דיה כדי לציין את קברם באופן זה.

הקולומבריום בחרבת מדרס צילום אודי שטיינוול פיקיוויקי

בקרבת מקום נגלה את שרידיו המושקעים של מבנה בית כנסת, ככל הנראה מתקופת התלמוד. נמשיך משם בירידה בשביל בחורש ים תיכוני נמוך טיפוסי, על פי סימון השביל הכחול ונגיע למערת קבורה מושקעת מאוד שבפתחה הייתה אבן גולל גדולת מידות ובתוכה חללים וגומחות לנקברים. מערת הקבורה הזו נהרסה בחלקה במזיד על ידי חרדים פורעי חוק מסיבותיהם שלהם.

משם נמשיך עם השביל המסומן מעתה ירוק לכיוון מערת קולומבריום חצובה בסלע הקירטון, אחת ממאות רבות של מערות שבאזור בית גוברין ששימשו כלול לגידול יונים. ואכן, ידוע שתושבי האזור עסקו בין היתר בגידול יונים ששימשו אותם הן כמזון, הן לטיוב האדמה בתוצר הלשלשת שלהן והן לצרכים פולחניים.

חורבות עתרי ובורגין

אין ספק שהביקור במדרס עצמה משמש כאבן דרך להבנה עמוקה יותר של סיפור מרד בר כוכבא ואולי לתפיסה מחודשת של משמעות קבלת ההחלטות על ידי ההנהגה של מדינה קטנה במציאות המרחב הגלובלי.

למעוניינים להמשיך ולחוות את עוצמת השרידים המספרים את סיפור החבל, מוצע להמשיך את הסיור בחורבת עתרי ובחורבת בורגין.

חרבת עתרי

הכפר עתרי (שמו נמצא חקוק על חרס על ידי תלמיד מתיכון הר-טוב שהשתתף בחפירות במקום) מספר גם הוא על חיים יהודיים שוקקים. בכפר התגלו הרבה מקוואות שחרבו במרד בר כוכבא, ולצידו הוקם גם כפר ה"ווטרנים", משוחררי הצבא הרומאי, שזכו באדמותיו. צמוד לכפר מצויות גתות מושקעות אחדות וריבוי המקוואות לצד ריבוי הגתות מרמז ככל הנראה על ייצור יין כשר שבכשרים במקום, יש האומרים ככל הנראה לצרכי בית המקדש.

חפירות ארכיאולוגיות נוספות באזור מבוצעות בראש הרכס הסמוך, בשרידי הכפר בורגין, על ידי הקרן הקיימת, ושם נוכל להיכנס שוב למערות מסתור, מחד, ולהתרשם מתצפית מרהיבה מראש הרכס על מרחבי חבל עדולם שיש מי שהגדירם כמטרופולין היישובי של הארץ בימי הבית השני.

ולסיכום, הסיור בכפרים החרבים מעלה את השאלה – על מה אנו שמחים בחגיגות ל"ג בעומר והאם יש לשמחת ל"ג בעומר מקום ?


 

מעוז חביב

קיבוץ צרעה

maozhaviv@gmail.com


 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?