דלג לתוכן העמוד
יום ראשון, 11 באפריל 2021
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

מזון מן השמיים

כיצד צנחו השלווים ממרומים וחילצו את בני ישראל מחרפת רעב? פסח הוא הזדמנות להכיר את בעל הכנף המיוחד הזה ולהבין כיצד יכול היה להתרחש הנס המתואר ומה אכן עלה בגורל השלווים מאז ועד היום

ארבעים שנה נמשך מסעו הארוך של דור העבדים שיצא את מצרים, עד שהתחלף הדור ובמקומו הגיע דור חדש שלא ידע עבדות ודיכוי, והוא זה שלפי המסורת זכה להיכנס בשערי ארץ ישראל בהנהגת יהושוע בן נון. לאורך הדרך הארוכה והמפרכת במדבר וכל אימת שהתנאים הכבידו, לא פסק העם מלהתלונן בפני משה רבנו על הקשיים ולא חדל מלהזכיר כי במצרים, למרות העבדות, היה מזון בשפע: "...מי ייתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים בשבתנו על סיר הבשר, באכלנו לחם לשובע, כי הוצאתנו אל המדבר הזה להמית את כול הקהל הזה ברעב...." (שמות ט"ז, ב-ג).

את הפתרונים למצוקת המזון גילו בני ישראל כניסים משמיים. תחילה הגיע המן, ממנו אכלו ושבעו המתלוננים, ומאוחר יותר, השלו. וכך מציין הכתוב: "... ורוח נסע מאת ה', ויגז שלווים מן הים וייטוש על המחנה כדרך יום כה, וכדרך יום כה... ויקום העם כל היום ההוא וכל הלילה וכל יום המחרת ויאספו את השלו..." (במדבר, י"א, ל"א).

האם באמת יתכן שהשלו נפל כך לפתע פתאום על מחנה בני ישראל משמיים, והם יכלו לאסוף אותו בכמויות אדירות כאיסוף ביצים עזובות? ובכן, פסח הוא הזדמנות להכיר את בעל הכנף הזה ולנסות להבין כיצד יכול היה להתרחש הנס המתואר ומה אכן עלה בגורל השלווים מאז ועד היום.

 

חוגלה מוקטנת

 

ראשית, לפי כל העדויות, העוף בשם שלו עליו מסופר במקרא הוא אכן השלו המוכר לנו בשם זה כיום, ועל אורחות חייו המיוחדות למדו עוד קדמונינו.

השלו הוא עוף בינוני-קטן ממשפחת הפסיונים. במשך עשרות השנים, שבהן אני מבלה בתצפיות ציפורים בכול רחבי הארץ, נתקלתי בו פעמים ספורות בלבד. לכן, סביר להניח שגם אתם הקוראים, מעולם לא נתקלתם בו.

השלו דומה לחוגלה, המוכרת והנפוצה, אך הוא קטן ביחס אליה וגם מבן דודה הקטן – הקורא. למרות שהוא קטן בממדי גופו, הרי שהוא ידוע בשל משקלו הגדול ביחס לכנפיו הקטנות. יתרה מכך, לפני הנדידה דרומה אל ארצות החום, אוגר השלו בגופו כמות שומן גדולה יחסית, המגדילה את משקל גופו והופכת את בשרו טעים למאכל, עובדה שלא הועילה לו מעולם.

שליו צילום גראהאם לייט פיקסהביי.

מסע לילי

 

כמו מרבית העופות הנודדים, להקות השלווים מגיעות אלינו ממרכז ודרום אירופה. כעוף צמוד קרקע, שכנפיו קצרות וגופו כבד, השלב הראשון בנדידה הוא הליכה ולאחריה תעופה נמוכה לעבר חופיו הצפוניים של הים התיכון לאורך טורקיה ויוון. שם מתקבצים השלווים בהמוניהם לקראת "הקפיצה הגדולה", חציית הים התיכון מצפון לדרום, לאורך 700-800 קילומטרים באבחה אחת רצופה, נמוך נמוך מעל פני המים, שנעשית בלילה אחד בלבד!

בליל הסדר ניזכר בעם ישראל החוצה את ים סוף שנקרע לשניים, הרפתקה שרבים בעם חששו ממנה. אך מדי שנה, חוצות להקות השלווים את כל הים התיכון כולו, מחופי טורקיה ויוון ועד חופי מצרים, סיני ורצועת עזה, בלילה אחד בלבד בתעופה רצופה שאין בה מנוחה ולו לרגע. עבור העוף קצר הכנפיים וכבד המשקל הזה זוהי קפיצת דרך לא תאומן לאורך מאות קילומטרים.

בשל מידותיו ומשקלו, מהרגע שהחל לחצות את הים, השלו לא יכול להפסיק לחתור במהירות בכנפיו ולו לרגע קט, מחשש שיצנח לים ויטבע. זהו מאמץ עצום הדורש שרירים עוצמתיים וכמויות אנרגיה "דלק לתעופה" משמעותיות מאוד. עם בוקר יגיעו השלווים שצלחו את "קפיצת הדרך" תשושים וחסרי כוח אל החוף ויצנחו על הקרקע כמעט בלא יכולת לזוז.

 

ציד שלווים

 

מאז ימי הקדם הכירו תושבי צפון סיני, למן רפיח ואל עריש, דרך סבחת ברדוויל ועד לדלתא של הנילוס במצרים, את מנהגם של השלווים, וידעו לאמוד את מועד החציה המצופה של הים. שיטת הציד שנקטו בה כדי ליהנות מבשרו הדשן של השלו כללה מתיחת רשתות דיג ישנות בגובה 3-4 מטר לאורך החופים, שהעופות צנחו מהשמיים היישר לתוכן. המעטים ששרדו את הציד וחזרו באביב לאירופה, הביאו לעולם צאצאים שחזרו וחצו בסתיו את הים התיכון ואשר רבים מהם ניצודו. כתוצאה מהיקפי הציד העצומים החלה צניחה גוברת והולכת במספר השלווים בעולם.

ציד השלווים באמצעות רשתות דיג מופיע כבר בציורי קיר במקדשים של מצרים העתיקה. כדי שנבין את היקף הציד הזה, הרי כמה מספרים: בשנת 1885, על פי רישומים במצרים, נלכדו ברשתות 300,000 שלווים (מספרים אלה אינם כוללים את צפון סיני!). בשנת 1898, נלכדו במצרים 1,275,000 שלווים ובשנת 1920 - 3 מיליון!

בשנת 1939, הבינו השלטונות האנגלים של מצרים שאם לא יושם קץ לציד, תיכחד אוכלוסיית השלווים מן העולם, ואז הם אסרו בחוק את איסוף השלווים במצרים כולה. אבל הציד זה המשיך להתחולל באין מפריע בחופי סיני. ב-1967, לאחר מלחמת ששת הימים וכיבוש סיני, נספרו כ- 150,000 שלווים שנלכדו בחופי סיני ודרום רצועת עזה. בתגובה אסר הממשל הצבאי הישראלי על הצבת גדר רשתות רצופה לאורך החופים ואיפשר הצבת רשתות לסירוגין כך שמחצית אורכו של החוף תהיה חופשית מרשתות.

אני יכול להעיד שהמפגשים הספורים שהיו לי עם שלווים, אכן היו עם פרט בודד, שלרגע התגלה באחו ומיד חזר ונעלם בצמחיה. את רשתות הדיג הישנות התלויות לאורך חופי אל עריש בסיני זכיתי לראות בתקופת מלחמת ההתשה, בשנות 1968-1969 עת ירדתי עם היחידה שלי לקו בר-לב לאורך התעלה בסיני.

מכאן ניתן להבין כיצד זכו בני ישראל במדבר ב"מתת השמיים", ובאלפי השלווים שנפלו לרגליהם תשושים וסחוטים ממסעם הארוך מעל לים, ושימשו אותם למזון.

שליו צילום ציצו זלייקו פיקסהביי

מקנן באירופה

 

שלא כמו הנדידה דרומה, נדידת האביב של השלווים בחזרה לאירופה מתרחשת ביבשה, מסיני דרך הנגב ואז לצפון הארץ, דרך הבקעה ובמספרים קטנים הרבה יותר לאורך מישור החוף. זמן התעופה צפונה מתרחש בחודשים פברואר-אפריל והוא נעשה בקבוצות קטנות ואף כיחידים.

לאחר שעשו באביב את הדרך חזרה מאפריקה לאירופה (הפעם לאורכה של ישראל ביבשה!), תוחמים הזכרים תחום מחייה ומזמינים את הנקבות להצטרף אליהם כדי לגדל יחד את הדור הבא. זה דומה למנהג התורים והצוצלות אצלנו, כשהזכרים מהמהמים בקול רם לנקבות.

משניאותה הנקבה והזוג התחבר והתבצעה הרבייה, חופרת הנקבה גומה קטנה במסתור שיח, ומרפדת אותה בעשבים וקש. היא עשויה להטיל בגומה הזו כעשר ביצים, ביצה אחת בכול יום. רק לאחר שתשלים את הטלת כל הביצים היא תתחיל את הדגירה, שתימשך כ-18 יום, כאשר הזכר שוהה בקרבת מקום ושומר על הדוגרת, ממש כמו שנוהגות החוגלות.

למרות שההטלה היא לסירוגין האפרוחים בוקעים מן הביצים באותו הזמן. הנקבה תמשיך לחמם ולהזין אותם בלילות הראשונים ובהגיעם לגיל שבועיים הם כבר מסוגלים לעוף, אבל עדיין נותרים בחברת האם או ההורים במשך כחודש ויותר. כמו החוגלה והקורא, השלו פעיל במשך שעות היום ומתקבץ ללינת לילה.

 

עוף מוגן

 

כיום נחשב השלו בארץ לעוף מוגן. האיום העיקרי שנשקף לו אינו מרשתות הדייגים אלא מן הריסוסים כנגד מזיקים בשדות.

מה מצבה של אוכלוסיית השלווים כיום, זאת אינני יודע. אך ללא ספק, יהיה חבל מאוד אם כול מה שיישאר יהיו סיפורי המקרא על השלווים שהצילו מרעב את בני ישראל במדבר, סיפורים שככל הנראה אין זמן מתאים יותר להיזכר בהם מאשר בחג הפסח.

מעוז חביב

קיבוץ צרעה

maozhaviv@gmail.com

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?