אומנות - יודאיקה אינדיאנית

אחרי שלמד מאינדיאנים כיצד לגלף בעץ החליט גבריאל באס לעלות לישראל ולהתמחות בבניית ארונות קודש

גבריאל באס, בן ה-38, נשוי ואב לשלושה, עבר לגור במטע לפני ארבע שנים. בקצה דרך עפר בסוף המושב, נמצאת סדנת האומנות שלו המושכת מבקרים ותלמידים מכל רחבי הארץ והעולם.

גבריאל נולד בסיאטל שבצפון מערב ארצות הברית והתגלגל לעסוק בגילוף עץ כמעט במקרה. לפני כ-16 שנה הוא התגורר בדירה סמוכה לשמורת אינדיאנים בוונקובר. בעל הבית היהודי-קנדי, שאצלו התגורר באותה תקופה, היה נגר והזמין אותו לעבוד אצלו גם כן כסטאג'ר לנגרות.

הרעיון ללכת ללמוד ולהכיר את האינדיאנים צץ במוחו בעקבות חשיבה על ההיסטוריה של ארצות הברית. "אמרתי לעצמי שהאדם הלבן נמצא בסיאטל רק 200 שנה, אך לפני כן חיו האינדיאנים שם במשך אלפי שנים עם התרבות וההיסטוריה שלהם. זה הפתיע אותי שאני לא יודע עליהם כלום”.

האינדיאנים ידועים בגילוף הטוטמים שלהם, עמודי עץ טקסיים ועצומים שמגולפים בהם סמלים של השבט. בהשפעת התרבות האינדיאנית, שבה גילוף העץ הינה מסורת עתיקה, החל גבריאל ללמוד גילוף אצל אמנים אינדיאניים. הוא נשאב אל תוך התרבות והמסורת האינדיאנית ובשלב מסוים הוא אמר לעצמו שהוא רוצה להמשיך אבל בכיוון של המסורת והשורשים שלו, היהדות. די מהר הוא גילה, שהוא מתחבר ליודאיקה שמסמלת, כמו הטוטם האינדיאני, הוויה מסורתית ותרבותית.

דווקא כיהודי נוצר חיבור קרוב בינו לבין האינדיאנים, מאחר וישנם נקודות בהיסטוריה הנושקות אחת לשניה. "לנו, היהודים יש את היודאיקה, שנוצרה בתקופת הגלות וקיימת כבר אלפיים שנה. היהודים היו מפוזרים בכל העולם, בעזרת היודאיקה נעשה מאמץ לשמר את התרבות ואת המסורת בתוך תרבות גדולה וזרה. זה מה שקורה כיום עם האינדיאנים ואולי הם צריכים ללמוד מהיהודים כיצד לשמר את התרבות שלהם".

לדברי גבריאל, לא היה לאינדיאנים הזמן הדרוש להתרגל לשינוי שקרה להם, מאחר והשינוי היה כל כך גדול ומהיר, כך שהם לא הספיקו לסגל לעצמם כלים לשימור המסורת והתרבות. "בשנים האחרונות, האינדיאנים מנסים לחזור ולטפל בנושא הזה. מאחר והשפה היא רק מדוברת ולא כתובה, קשה לשמר אותה ותוך דור אחד השפה כמעט נעלמה. יש כמה אנשים זקנים מאד שעדיין מדברים את השפה והם מנסים ללמד עכשיו את הדור הצעיר".

כשגבריאל סיים את תקופת הסטאז' שלו הוא חזר לסיאטל והחל בעבודות היודאיקה. אך בעיר הגדולה הוא הרגיש בודד ותלוש מבחינה תרבותית, כתוצאה מכך הוא החליט לעלות לארץ. "עלינו כדי להיות בתוך ההקשר התרבותי היהודי וגם כי מושב מטע מזכיר לי שמורה אינדיאנית", צוחק גבריאל, "התרבות השולטת כיום בסיאטל היא תרבות ה'מייקרוסופט' , אין עברית ואין הרגשה של בית אז החלטנו שזה לא מתאים. עברנו לפה וישר התחברתי להרים".

לפני 12 שנה החל גבריאל ללמוד בבצלאל במחלקת הזכוכית והעיצוב, שם הוא רכש את רוב העברית שלו. במסגרת ההתפתחות המקצועית שלו חקר גבריאל יודאייקות מכל העולם. "אני ממשיך להשתמש בכלים ובסכינים של האינדיאנים. ביודאיקה אני רואה תמיד שתי השפעות – ההשפעה של היהדות, כמובן, וההשפעה של התרבות המקומית והשימוש בכלים המקומיים שיש בידי האומנים”. וכך הוא החל לפתח יצירות יודאיקה ייחודיות עם השפעות אינדיאניות ועם שימוש בכלים ובטכניקות אינדיאניות.

יש לו גם ביקורת על שיטת הלימוד ועל הגישה המאפיינת את האומנים בארץ. "ראיתי שבארץ החשיבה האומנותית מאד מצומצמת, בעוד שבחו"ל יש סדנאות פתוחות של אומנים, קורסים ברמה גבוהה, ומסגרות שבהם האומנים יכולים לשתף פעולה אחד עם השני, בשביל לפתח את המחשבה ואת האומנות, בארץ , לצערי, אין שיתוף פעולה בכלל בין אומנים וישנה אוירה של תחרות”.

גבריאל מספר שכשהוא מדבר לפעמים עם אומנים הוא מרגיש שאין חלוקת מידע חופשית אלא יותר חשש של האומן שיקחו ממנו את סודות הטכניקה שלו. “חבל, הגישה הזו לא נותנת את האפשרות להתפתח וללמוד אחד מהשני".

הוא מאמין בשיתוף ידע למען הכלל מספר שבאתר האינטרנט החדש שלו יש מועדון חינם לאומנים. באתר יש פורומים ושאלות על טכניקות, יש קטעי וידיאו על טכניקות ועל חידושים של הסדנא "כדי שכל אחד יוכל לבוא לראות וללמוד”.

קבוצות רבות מגיעות אל הסדנא של גבריאל, ממטה יהודה, מרחבי הארץ ואפילו מחו"ל. המבקרים באים לראות ולהתרשם מהטכניקות ומהשילוב הייחודי הקיים בעבודותיו של גבריאל. במקום ישנו ריהוט רב, מארונות קודש מגולפים ומפוארים ועד ריהוט פשוט יותר. בנוסף למבקרים מקיים המקום גם קורסים וסדנאות לקבוצות ולבודדים. בנוסף לעבודות הגילוף בעץ יש בסדנא גם ניפוחי זכוכית, עבודות בעץ ועבודות מתכת.

לתיאום ביקור, ניתן למצוא את גבריאל בטלפון – 052-6769789 או באתר basssynagoguefurniture.com

יאיר לביא

bekitzurya@gmail.com