ממלכת הטניס של רג'ואן
במגרש טניס קטן במוצא מאמנת אסנת רג'ואן את דור העתיד של טניסאי ישראל בשיטת "טניס שמח" שפיתחה בעצמה
אזור מוצא תחתית מתקשר בדרך כלל עם יין, וזאת על רקע היקב הותיק של משפחת טפרברג, או לבית החרושת לרעפים שפעל במקום לפני מלחמת השחרור, או לתכשיטים של מפעל "איבל" שהוקם במקום. אבל במוצא קיים עוד ענף, שפועל מזה עשרות שנים בהצלחה רבה – טניס.
אסנת רג'ואן, בת למשפחת רג'ואן המפורסמת, היא בעלת הסטוריה משפחתית ארוכה בתחום הטניס. כמי שהייתה כבר בילדותה אלופת הארץ וזכתה במדליות רבות בתחרויות בינלאומיות, היא רואה בטניס פילוסופיה ודרך חיים וכך גם היא מתייחסת לשיטת האימון הייחודית שפיתחה.
"טניס מלווה את משפחתנו לאורך הדורות. דודי, האחים רג'ואן, היו אלופי הארץ בזמן המנדט הבריטי, וממייסדי תרבות הטניס בארץ ישראל. אני עצמי התחלתי לאחוז מחבט בגיל ארבע. הורי היו משחקים ביניהם, ואני, הקטנה, הייתי מחקה אותם וחובטת אל מול קיר. כך במשך שעות, יום יום. באותם הזמנים לא היה נהוג להתחיל אימוני טניס סדירים לפני גיל 8, אבל אני התקבלתי בגיל 7, ובגיל 9 כבר זכיתי לראשונה באליפות ישראל”, מספרת אסנת.
במשך עשור עמדה רג'ואן הצעירה בראש של הדרוג המקומי, מקום ראשון ושני לסירוגין. "הייתי אלופת המכביה, זכיתי במדליית הארד באליפות אסיה, שיחקתי בחו"ל עם מי שלעתיד יהיו בצמרת הטניס העולמי. הורי, שהבינו כמה הטניס חשוב לי, התארגנו בהתאם. הם העתיקו את מקום מגוריהם מירושלים לרמת מוצא, ועל חלקת קרקע שהייתה עקומה למדי הכשירו מגרש צנוע. בתחילת שנות העשרים שלי עמדתי בפני הצורך להכריע – האם לקדם קריירה מקצוענית או להפוך את הטניס לאורח חיים תמידי דרך אימון של אחרים. בחרתי באפשרות השנייה".
במשך שנים רבות פיתחה אסנת את העיסוק בטניס. "בשנים הראשונות אימנתי בשעות לא שעות. משש בבוקר ועד שעות הערב המאוחרות. רק אני, בלי מאמנים לצדי. לאט לאט נוספו אנשים, שמעו עלי מפה לאוזן ובאו. המגרש הביתי הקטן שלי במוצא הפך לתופעה – ראשון בארץ מבחינת מספר המתאמנים והיקף הפעילות”.
אסנת מספרת כי הבקרים מוקדשים לאימון מבוגרים, ושעות אחר הצהרים והערב לקבוצות ילדים. "הכי מדהימה בעיני זו העובדה שמבוגרים המתאמנים בבוקר מביאים אחר הצהריים את ילדיהם, אבל גם להיפך. החיבורים האלה יוצרים אווירה משפחתית מדהימה במגרש. אני מרגישה את שמחתם, ושמחה יחד איתם, ולפעמים מארגנת טורנירים ותחרויות פנימיות בשבתות כדי להיות עוד קצת ביחד".
בעידן שבו הנטייה היא להתאמן במסגרת מרכזי טניס גדולים המגרש הקטן של אסנת הוא ייחודי. "העובדה שאני מפעילה רק מגרש אחד מעניקה לי יתרונות משמעותיים מאוד על פני מרכזי הטניס והמתנ"סים למיניהם" היא אומרת, "ראשית, אני המאמנת של השחקנים שלי לאורך שנים, מכירה אותם לפני ולפנים. שנית, אין תחלופת מאמנים ואין היעדרויות. שלישית, מערכת השעות והאימונים מותאמת לאילוצים של הילדים והוריהם. רביעית, אני בונה קבוצות הומוגניות, שוות רמה, כך שכולם באים לידי ביטוי מרבי. אבל העיקר הוא שיטת האימון שלי”.
אסנת מאמינה באימון דרך משחק "את יסודות המשחק אני מקנה להם בדרך של 'טניס שמח'. כל ילד שמצטרף למועדון זוכה בתחילה למספר אימונים אישיים, בהם אני מלמדת אותו את הצורות הבסיסיות של אחיזת המחבט והחבטות. מיד אח"כ אני מצרפת אותו לקבוצה של שחקנים, בהתאם לרמתו, וכל האימונים מתנהלים בצורה משחקית. את התוצאות אנחנו רואים מהר, בתחרויות שהילדים נרשמים אליהן."
ואכן, בעונה האחרונה הגיעו תלמידיה של אסנת להישגים מרשימים. סבב פרינס (סבב ארצי בו מתחרים בכל קטגוריה עשרות טניסאים צעירים) מהווה טבילת אש משמעותית לטניסאים צעירים. 16 הטובים ביותר בכל קטגוריה בסבב מעפילים לטורניר המאסטרס, ולמועדון של אסנת היו 14 נציגים במעמד המכובד. חלקם, בני 7-12, חזרו אוחזים בגביעים.
"עבורי זה חיים שלמים", אסנת מחייכת, "שימו אדם על המגרש ותוך חמש דקות אני יודעת עליו את הכל. לפי איך שהוא נע, ועל מה מוותר, איך הוא מגיב להצלחה ואיך הוא מגיב לכשלון. הטניס מחנך אותך, בהכרח, לסולם ערכים שמשרת אותך גם אחר כך. לעבודה קשה, לחריצות, להתמדה. שום דבר לא בא באמת בקלות, והרגשת הסיפוק כשאתה מצליח להכות נכון ולעשות נקודה היא אדירה. טניס הוא מוזיקה של הגוף, המגרש הוא במה, הילדים אצלי הם המקהלה, ואני כל כך אוהבת את זה, וחושבת שגם מדביקה את כולם באהבה למקצוע".
יאיר לביא
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?