דלג לתוכן העמוד
יום שבת, 25 במאי 2019
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

מסודרות

זה הסיפור של איילה כהן וברכה אוזן, שהקימו לפני עשר שנים את 'איילה וברכה – תכנון ורישוי בנייה', והפכו ל"כותל המערבי" של רבים מתושבי מטה יהודה בתחום ההסדרה של משקים, בתים ועסקים

“שתי נשים חזקות שיש להן יכולת להריץ ולהניע תהליכים". איילה כהן (מימין) וברכה אוזן על רקע מושב במטה יהודה

שתי נשים אמיצות, חוברות יחדיו להגשים חלום עסקי, יוצאות לדרך חדשה, מתמודדות עם הקשיים והמהמורות, מגלות תחום עיסוק חבוי מן העין, מצליחות לתת מענה מקצועי למצוקה של רבים, ובעזרת נחישות ושירותיות זוכות להפוך לגורם משמעותי בתחום התכנון והבנייה. זה הסיפור של איילה כהן ושל ברכה אוזן, שתי נשים שהקימו לפני עשר שנים את 'איילה וברכה – תכנון ורישוי בנייה', והפכו ל"כותל המערבי" של רבים מתושבי מטה יהודה בתחום ההסדרה של משקים ושל בתים בהרחבות.

הן נפגשו לפני כ-20 שנים בוועדה המקומית לתכנון ובנייה של בית שמש. איילה הייתה מזכירת הוועדה המקומית, וברכה הגיעה כמחליפה של מזכירת מהנדס העיר. "מהרגע הראשון שנפגשנו היה בינינו קליק ותמיד היה קשר חם ומיוחד", הן מחייכות, אך המתינה להם עוד כברת דרך עד שה"קליק" הפך ליצירה עסקית משותפת.

 

עיסוק לא מתוכנן

 

על האופן שבו מצאה עצמה בתחום התכנון והבנייה, מספרת איילה: “גדלתי במושב נס הרים וחלמתי להיות מורה לספורט. באיזשהו שלב הייתי צריכה להשלים בגרויות והלכתי ללמוד תולדות האומנות. נפגשתי עם חבר'ה שתכננו ללמוד הנדסאות בתחום האדריכלות. מצא חן בעיני וזרמתי עם זה. כשסיימתי את הלימודים התחלתי לעבוד בחברת חפציבה, ומשם לעיריית בית שמש כהנדסאית רישוי, ואחר כך כמזכירת ועדת בניין ערים ומנהל מדור רישוי בנייה. זה היה הבית ספר הכי טוב, עשיתי הכל: פיקוח, טופסי 4, רישוי, ועדות, פרוטוקולים".

ברכה: “במקור אני מחיפה, גדלתי בנווה דוד. למדתי והתחנכתי בכפר גלים בחיפה, התגייסתי לצה"ל, שם הכרתי את בעלי, התחתנתי והגעתי לבית שמש. עבדתי במשרד עורכי דין כתריסר שנים. כך הכרתי היטב את העיר בית שמש. משם התגלגלתי לעבוד כממלאת מקום של מזכירת מהנדס העיר, ומשם לתחום ליווי משתכנים בחברת 'רסידו' שבנתה כ-2000 יחידות דיור בבית שמש. ליוויתי דיירים במהלך שנת הבדק: ליוויי דיירים מיום חתימת הסכם ועד לאכלוס הדירה".

 

משבר והזדמנות

 

לפני עשר שנים חוותה איילה אסון משפחתי, כשאחיה, אורן כהן ז"ל, נפטר באופן פתאומי ממחלה. האסון חידד אצלה את הרצון לעשות שינוי ולצאת לדרך חדשה. “חברותיי, ביניהן ברכה, לקחו אותי לטיול בצפון. שם שיתפתי את ברכה ברצון שלי לשינוי ובכך שאני מחפשת להקים עסק עצמאי".

ברכה התלהבה והשתיים החלו להיפגש ולרקום יחדיו את העסק החדש. במשך ארבעה חודשים הן ערכו פגישות בבתי קפה ורשמו במחברת איך הן יגשימו את החלום העסקי. הן היו נחושות לצאת לדרך, למרות חוסר הוודאות. “הדבר היחידי שהיינו מוטרדות ממנו הוא התגובה של מהנדס העיר בית שמש, דני צרפתי, להודעה של איילה כי היא עוזבת. כאשר התכנית שלנו הייתה מבושלת, הזמנו אותו לפגישה, והוא דווקא קיבל את זה בהבנה", מספרת ברכה.

כבר מתחילת הדרך היה ברור להן שתחום הליכי הרישוי יהיה חלק בלתי נפרד מהשירות של המשרד. איילה: "אחד הדברים שנתקלתי בהם שוב ושוב בעבודה כמזכירת הוועדה המקומית בבית שמש היה שאדריכלים לא הבינו בהליכי רישוי. הם תכננו בתים מקסימים בלי שלמדו את התכנית המפורטת. קיבלנו אינסוף תלונות של תושבים על סחבת בהליכי רישוי מצד האדריכל".

 

חוויה של מושבניקית

 

תחילת העסק המשותף הייתה בחדר קטן בבית הוריה של איילה במושב נס הרים. "לפני שאנחנו שוכרות משרד, רצינו לראות איך זה מתפתח", מספרת איילה, “השנה הראשונה הייתה פשוט מדהימה: רבים זכרו לי חסד נעורים מעיריית בית שמש והייתה נהירה של חבר'ה שעזרתי להם בעבר. עסקנו בעיקר בתכנון של וילות חדשות והסדרות של תוספות בנייה ובליוויי יזמים לטופסי 4 והיתרים".

השהות במושב הדגישה את מצוקת ההסדרה בנחלות החקלאיות. עבור איילה היה מדובר בנושא קרוב, מוכר ומתסכל: “החיבור שלי כמושבניקית, לתחום התכנון והבנייה במושבים היה כל כך מוכר והרגשתי בזה ממש נוח. חייתי את זה: הורים שבונים תוספת כי המשפחה גדלה, בונים לבן שהתחתן, מקבלים כסף מהמדינה ובונים עוד חדר בנחלה מבלי להבין דבר וחצי דבר בנושא רישוי. אנשים מבוגרים שלא מכירים את הדרישות של הליכי הבנייה ופתאום זוכים לביקור של פקחים ולמכתבים: חריגות בנייה, שימושים חורגים, צווי הריסה ליחידות נוספות. הרגשתי שהתחום הזה מאוד מושך אותי והתחלנו להתמקצע בהסדרות של נחלות חקלאיות".

הרעיון של השתיים להתמקד בהסדרה של הנחלות החקלאיות נפל בתזמון מצוין. במועצה האזורית מטה יהודה הבינו כי מצוקת הנחלות החקלאיות משפיעה על היכולת לפתח את התיירות הכפרית באזור. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בראשותן של מהנדסת הוועדה הקודמת, חגית ישראל-טרופיאנסקי, ושל המהנדסת הנוכחית, מיכל נאור-ורניק, שידרגו באופן משמעותי את הפעילות של הוועדה והחלו מקדמות הליכים שנועדו לסייע להסדרה של השימושים החורגים.

 

תחום במהפך

 

במהלך השנים האחרונות תחום התכנון והבנייה עבר מהפך משמעותי. איך חוויתם את המהפך הזה?

איילה: "פעם היה הרבה יותר פשוט להוציא היתר בנייה, לא היה צ'ק ליסט של אינסוף דרישות, בנוסף, הוועדות התחילו להתמקצע ולהבין שהעבודה צריכה להיות יותר רצינית עם מענה לתושב ויותר כוח אדם בתחום הרישוי והפיקוח. ההבדל הכי משמעותי הוא בהתנהלות של רשות מקרקעי ישראל. כיום, אתה רואה גוף כלכלי שבעיקר מה שמעניין אותו זה כסף. הם הרבה יותר מסודרים ויש הרבה מידע זמין במינהל התכנון וברמ"י. במטה יהודה ראינו איך הוועדה נבנית. הכניסו את נושא הרישוי הזמין והעבודה המקוונת והעבודה נעשתה הרבה יותר יעילה".

תחת הסיסמה "אנחנו כאן כדי לשרת", חל מהפך בגישה של עובדי הוועדה המקומית מטה יהודה ובמקום להערים קשיים ולהתבצר מאחורי תשובות לקוניות ותקנות יבשות, הם החלו לנסות ולסייע ככל שביכולתם לתושבים שהתדפקו על דלתות הוועדה.

עבור איילה הפער בגישה שבין הוועדה המקומית מטה יהודה לבין ההתנהלות הוועדה המקומית בבית שמש היה בולט במיוחד: “במטה יהודה הכל ברור – מי מטפל ובמה, יש רצון לעזור ואתה לא נתקל בקיר. כשאני באה להסדיר משק, אם לא יהיה רצון לעזור אנשים לא יצליחו להסדיר. במטה יהודה יש בפירוש רצון לסייע. לצערי, עד היום בוועדה המקומית בבית שמש אין סדר מופתי. היום אין שם מהנדס עיר. וגם כשהיה – ההתנהלות הייתה אחרת לגמרי. אתה יכול להגיע לוועדה בבית שמש ולהיתקל בקיר. אין שם האצלת סמכויות, יש תיקים שהולכים לאיבוד. אני מקווה ובטוחה שבעקבות השינוי שחל בלשכת ראש העיר, מחלקת ההנדסה תתחיל להתנהל באופן יותר תקין, בסופו של דבר התפקיד שלהם הוא לתת מענה לציבור".

“תכנית המתאר החדשה של מטה יהודה פותחת המון אפשרויות". ברכה (מימין) ואיילה

"צריך ראש פתוח"

 

היו לכם משקים שלא האמנתם שתצליחו להסדיר אותם?

ברכה: "לא היה מקרה כזה. יש בהחלט משקים שאנו רואים שיש הרבה נושאים להסדיר אבל אנו לא נרתעות. מי שמגיע אלינו יודע שהוא יצטרך להתאים את המצב בשטח לתוכניות מפורטות, נכונות מצד הלקוח ומקצועיות שלנו מביאים לתוצאה”.

איילה: "יש משקים שאני צופה את הבעיות, בעיקר אלה שנמצאים בהליך משפטי מול רמ"י. יש דרישות תשלום גבוהות עבור השימושים החורגים ודמי שימוש. היו משקים ששילמו חצי מיליון שקל ולאחרונה גם משק ששילם מיליון שקל עבור ההסדרה”.

 

עד כמה הנושא הכספי עוצר את ההליך של ההסדרה?

איילה: "זה מאוד משמעותי. יש לקוח שמבין שאם הוא לא יסדיר מצבו יהיה חמור יותר. יש מקרים שלקוח ראה את הסכום שיידרש לשלם – ועצר. אנו מדברים לרוב על אנשים מבוגרים שרוב החריגות שנעשו בשטח היו לטובת הדור הבא ולא לטובת רווחים עסקיים”.

 

כלומר, אם היה גורם פיננסי או פתרון ממשלתי של מימון ההסדרה, אפשר היה להסדיר הרבה יותר משקים?

איילה: "בעל נחלה צריך את המימון להסדרה במזומן. אין לו אפשרות לקחת את הכסף במשכנתא, כי הוא צריך את הסכום לפני שהוא מקבל את ההיתר. המדינה הולכת במקרה הזה קצת ראש בקיר. מוסדות פיננסיים שייכנסו לנישה הזו בראש פתוח ויעמידו לבעלי הנחלות פתרון מתאים, יוכלו גם להרוויח וגם לעזור בהסדרה של מאות משקים".

 

יש עוד מקומות שבהן הממסד מתנהל באטימות ובקטנוניות?

איילה: "כמובן. אני לא מצליחה להבין למה להגביל את המטראז' המאושר לבנייה במגרש? למה על מגרש של חצי דונם מאפשרים לבנות רק 225 מ"ר?  אני יכולה להסכים שצריך להגביל את מספר יחידות הדיור במגרש, את קווי הבניין וגובה הבניין, וכל הקשור לתשתיות ציבוריות. אבל הדגש שנותנים לבנייה של מטראז' בבית המגורים הוא מוגזם וזה יוצר הפרות. למי מפריע שמישהו בנה מרתף? אם יתמקדו בנושאים הנ"ל במגרש, האכיפה תהיה יעילה וממוקדת יותר”.

 

תכנית מתאר מדהימה

 

ברכה, נשואה לגמלאי של צה"ל, אמא לארבעה ילדים וסבתא לששה נכדים, מתגוררת בבית שמש. איילה, גרושה עם שני בנים (הגדול אחרי צבא והקטן משרת בגבול הצפון) מתגוררת בצור הדסה. היא אחייניתו של ראש המועצה הראשון של מטה יהודה ומנכ”ל מרכז המועצות האזוריות במשך שנים רבות, בנימין כהן ז”ל.

מה אתן חושבות על תכנית המתאר החדשה של מטה יהודה?

איילה: “תכנית המתאר החדשה פותחת המון אפשרויות. תהיה לנו מועצה מדהימה עם תיירות מהממת. התכנית משלבת חקלאות ותיירות. נתנו אופציות לבנות כל מיני עסקים בתחום התיירות. פתחו את נושא היחידה השלישית בנחלה, דבר שיאפשר להסדיר הרבה משקים. המועצה עשתה מהלך מדהים שכולל את נושא הפיצולים במגרשים וזה יהיה בסמכות הוועדה המקומית. במקביל נפתחה דרך קלה ומהירה להסדרה של יקבים ועסקים בתחום התיירות הכפרית. אנחנו עוסקות הרבה בהסדרה של היקבים, כבר הצלחנו להסדיר רישיון יצרן לשניים ויש יקב אחד שכבר בדרך להסדרה מלאה".

 

תכנית המתאר תסייע גם לסכסוכים על רקע "הבן הממשיך" בנחלה החקלאית?

איילה: "ההליך של אישור היחידה השלישית הוא מהלך חשוב. שני ילדים יכולים להישאר במשק, וניתן לפצל מגרש ליחידת דיור נוספת. בעלי נחלות הם אנשים שמחוברים בשורשים למקום שלהם וקשה לעזוב. זה בהחלט נותן תקווה לפתרון שימנע את התופעה של הסכסוכים במשפחה".

 

מה יקרה בנחלות עם המון יחידות דיור?

ברכה: "זה ילך וייעלם בהדרגה. אנשים יגלו שזה לא כדאי להם ועדיף להסדיר את ההתנהלות מול הרשויות ולחיות בשקט".

 

חמש-עשר שנים קדימה, התכנית תתרום להתפתחות של האזור?

איילה: "תהיה פה צמיחה מטורפת אם באזור התעשייה הר-טוב ואם במושבים”.

 

איך אתן מסכמות את עשר השנים הראשונות לעסק שהקמתן?

ברכה: “אנחנו פרצנו נישה. היום אנחנו נתפסות בתודעה של הציבור כשתי נשים חזקות שיש להן יכולת להריץ ולהניע תהליכים. הלקוחות שלנו יודעים שאנחנו נלחמות עבורם. שתי נשים שמתעניינות, מגלות נוכחות, ותמיד נמצאות בשטח ומקדמות".

איילה: "הלקוח אצלנו כמעט לא מוטרד. אנחנו עושות הכל עבורו, את הלקוחות שלנו לא רואים ברשויות".

ברכה: “הדבר הכי חשוב, כשאנחנו מצליחות לסיים את הליכי הרישוי עבור הלקוחות שלנו, תחושת הסיפוק וההישג שלנו היא כל כך גדולה שזה התגמול הכי משמעותי לעבודה שלנו".

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?