מעשה אבות סימן לבנים
התורה מבהירה כי הקשר ההדוק בין הבן לאביו והשפעת פועלו של אברהם על מעשיו של בנו יצחק הם בבחינת "מעשה אבות סימן לבנים" או בשפה המקצועית "העברה בין דורית"
וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם: אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת-יִצְחָקַ" (כט,יט) - פרשת תולדות עוסקת ביצחק אבינו, ומתחילה בכפילות ובהדגשה שיצחק הוא בנו של אברהם מולידו, בכדי להדגיש כי יצחק הוא צאצא של אברהם בהיבט הפיזי וממשיך דרכו בהיבט הרוחני.
על יצחק, השני מבין אבות האומה, התורה ממעטת לספר יחסית לשאר האבות, אולם המידע שניתן עליו מאפשר למידה והעמקה. רוב סיפורי יצחק הם למעשה חלק מסיפורי אברהם; הולדתו, סיפור העקידה, נישואיו לרבקה כפי שהובאו בפרשות הקודמות וכן קורותיו בגרר והמעבר לבאר שבע המסופרים בפרשתנו.
32 הפסוקים העוסקים בו - מתארים את ירידתו לגרר בעקבות הרעב בארץ, הצגת רבקה אשתו כאחותו לבל יאונה לו רע, התגלותה על ידי אבימלך כאשתו ובשלב מאוחר יותר עזיבת גרר וחפירת הבארות – כולם סיפורים שסופרו גם על אביו אברהם.
זאת ועוד, הכתוב אף מבהיר ומדגיש זאת תוך הזכרת אברהם לאורך הטקסט, לדוגמה: "וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ, מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם; וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל-אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ-פְּלִשְׁתִּים, גְּרָרָה (כו,א). גם כאשר מתגלה האל ליצחק הוא חוזר ומבהיר כי יהיה עמו לאור בריתו עם אברהם אביו "עֵקֶב, אֲשֶׁר-שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי; וַיִּשְׁמֹר, מִשְׁמַרְתִּי, מִצְוֺתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי".
גם רצונו של יצחק לברך את בנו בכורו עשיו עשוי להעיד על דמיון לאביו שרואה בישמעאל את בכורו וממשיכו עד ששרה מתערבת ומבקשת לגרש את הגר ובנה, ובעקבותיה דרישתו של האל מאברהם לעשות כדבריה. גם אברהם וגם יצחק מקווים ששני בניהם יוכלו להיות ממשיכיהם ולפעול יחדיו להקמתו של עם. בשני המקרים האל מעביר את המסר דרך הנשים, שרה ורבקה, כי אפשרות זו לא תיתכן.
בפרשה הקודמת מוזכר כי יצחק נמצא בסמוך לבאר לחי רואי שם הוא שופך שיחו בפני האל: "וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא, בְּאֵר לַחַי רֹאִי... וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה" (כד, סב-סג). באר זו היא הבאר שהתגלתה להגר כאשר הגיע אליה מלאך ה' כדי להציל את בנה ישמעאל ממוות בצמא עם גירושם על ידי אברהם למדבר. יצחק שופך ליבו לפני האל דווקא במקום בו אחיו הבכור עמד למצוא את מותו.
בבראשית רבה נאמר: אמר לו הקב"ה לאברהם - "שב, אתה סימן לבניך". התורה מבהירה כי הקשר ההדוק בין הבן לאביו והשפעת פועלו של אברהם על מעשיו של בנו יצחק הם בבחינת "מעשה אבות סימן לבנים" או בשפה המקצועית "העברה בין דורית".
העברה בין דורית
העברה בין דורית היא תופעה פסיכולוגית, הנשמעת כמעט מיסטית, והיא מתארת דפוסי הורות המשתחזרים מדור לדור, כגון תכנים רגשיים ונפשיים, ערכים, אמונות ודפוסי התנהגות. מדובר למעשה בתהליך פסיכולוגי שמעצב במידת מה את האדם לפי מה שחוו הדורות הקודמים לו.
מחקרים מעידים כי חוויות קשות ואירועים לא מעובדים של ההורה, בעיקר מתקופת ילדותו, מועברים אל הילד באופן לא מודע, כמו בתסריט ידוע מראש, באמצעות מסרים לא מודעים. העברה בין דורית אינה רלוונטית רק במקרה של טראומות מן העבר אלא היא קיימת במערכות יחסים של הורים וילדים.
לרוב, הדפוסים והזיכרונות שנשמרו אצל האדם מבית הוריו עולים כאשר הוא מתמודד עם אתגרים. באותה המידה שהשפעתם של אירועים קשים שחווה אדם בילדותו יכולה לעבור לילדיו כך גם השפעות טובות וכוחות שיש לאדם יכולים לקבל ביטוי באופן הגידול של ילדיו. מודעות גבוהה לכוחות ולחולשות שלנו היא שיכולה להשפיע במידה מסוימת על מה שיעבור הלאה לילדנו.
מידת הגבורה
הכתוב מתאר כי הפלישתים סותמים את הבארות שחפר בזמנו אברהם ולא משתמשים בהם. בקריאה ראשונה הדבר תמוה, מדוע שיחסמו את הבארות במקום להשתלט עליהן ולהשתמש בהן. עניין זה מתבהר בהמשך כאשר הכתוב מדגיש כי יצחק קרא להן חזרה בשמות שנתן לבארות אביו אברהם.
השמות שנתן אברהם היו קשורים להפצת אל אחד כבורא עולם ואילו הפלישתים, בהיותם עובדי אלילים, ביקשו למחוק את הבארות ואת שמותיהן גם במחיר של וויתור על מים חיים. יצחק אינו מהסס והוא שב וחופר את הבארות ויותר מכך חוזר ונותן להן את שמותיהן "וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת-בְּאֵרֹת הַמַּיִם, אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו, וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים, אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם; וַיִּקְרָא לָהֶן, שֵׁמוֹת, כַּשֵּׁמֹת, אֲשֶׁר-קָרָא לָהֶן אָבִיו" (כו,יח).
יצחק ממשיך וחופר בארות נוספים, וככל שהוא מצליח למצוא מים חיים, הריבים והמלחמות פוסקים ומתחיל מהפך בתודעת הפלישתים "וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם, וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת, וְלֹא רָבוּ, עָלֶיהָ; וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, רְחֹבוֹת, וַיֹּאמֶר כִּי-עַתָּה הִרְחִיב ה' לָנוּ" (כו, כב). תהליך זה מוביל להתגלות ה' אל יצחק באותו הלילה.
בשלב הבא יצחק זוכה למבוקשו משמע הכרה באל אחד על ידי הסובבים אותו ועל ידי הפלישתים ומלכם בראשם המעידים: "וַיֹּאמְרוּ, רָאוֹ רָאִינוּ כִּי-הָיָה ה' עִמָּךְ, וַנֹּאמֶר תְּהִי נָא אָלָה בֵּינוֹתֵינוּ, בֵּינֵינוּ וּבֵינֶךָ; וְנִכְרְתָה בְרִית, עִמָּךְ (כו, כח). יצחק משיג בנחישות ובתעוזה רבה את מבוקשו וממשיך את דרכו של אביו מתוך עוצמה פנימית.
על פי הקבלה היהודית, אברהם השיג את האל מתוך ספירת החסד וכך השפיע על סובביו, וזו אכן הייתה מידתו הגדולה, לעומתו יצחק השיג את האל במדרגת הגבורה - הן בעוז רוחו ובמוכנותו להיעקד - והן גבורה מלשון התגברות על הפחד והאגו ומתוך כך גילוי הקדושה והרוחניות החבויה בעולם הגשמי. בכך מסמל יצחק את הכוחות הדרושים ליחיד ולעם להתמודד עם ניסיונות, אתגרים ומשימות.
המדור מוקדש לזכרו של אבי אלי קדושאי ז"ל
שבת שלום,
שרונה קדושאי בר-נס
M.A יעוץ חינוכי, MBA מינהל עסקים
יעוץ וליווי מנהלים, מנחה לפיתוח מקצועי, הדרכת הורים
"רימון" מרכז מומחים לטיפול
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?