מקורות שליטה תשלם לכפר אוריה

פסק דין של המוסד לבוררות עסקית, קובע כי מקורות שליטה חייבת למושב סכום של 3.6 מיליון שקל ובנוסף תשלם את הוצאות הבוררות והוצאות שכר טרחה בהיקף של 20 אלף שקל.

חברת מקורות שליטה ממשיכה להסתבך והפעם בעבודות הפיתוח להן התחייבה, במסגרת שכונת ההרחבה במושב כפר אוריה.

בשנת 2005 חתם ועד האגודה השיתופית של כפר אוריה (להלן ה"ועד"), הסכם עם חברת מקורות שליטה יועצים בע"מ (להלן "החברה") ועם בעליה, רוני בן יהודה. במסגרת ההסכם, לו היו שותפים גם כונסי הנכסים של ועד האגודה, נקבע כי מקורות שליטה תנהל את פרויקט ההרחבה של כפר אוריה ותבצע את עבודות הפיתוח של השטח הציבורי במושב. לצורך עבודות הפיתוח, חויבה החברה להפריש מכל מגרש שיימכר בהרחבה סך של 21,500 דולר, אשר יישמרו בחשבון נאמנות מיוחד ובנקאי שיוסכם על הצדדים.

הבורר שדן בתביעה של הוועד כנגד מקורות שליטה, השופט בדימוס זאב המר, קבע כי למרות הנאמר בהסכם שבין הצדדים, החברה לא פתחה חשבון נאמנות ולא הפקידה בו את הסכומים הנדרשים, כפי שנקבע בהסכם.

בסך הכל נמכרו בהרחבה של כפר אוריה 70 מגרשים, לאור זאת, היקף הכספים שהיו אמורים להיות מופקדים בחשבון הנאמנות, עומד על 1.505 מיליון דולר בערכים של אפריל 2006 , או 4.86 מליון שקל. החברה טענה כי חובה לוועד עומד על סך בשקלים השווה ל- 228 אלף דולר.

במהלך הדיון בתביעה, התברר כי חשבון הנאמנות המיוחד לא נפתח, משום שבוועד כפר אוריה חששו מהשלכות מס ומחיוב של מס ערך מוסף על כספי הפיתוח. במקורות שליטה טענו כי משמעות הסכמת המושב, שלא לפתוח את חשבון הנאמנות המיוחד, היא שהסכומים שהופרשו לצורך עבודות הפיתוח, מחושבים לפי ערך דולרי וצמודים לשער הדולר. בוועד כפר אוריה טענו כי על הסכומים שהופקדו, להיות מחושבים לפי ערך שקלי מיום הפקדתם ועליהם יש להוסיף ריבית והצמדה כנדרש.

הבורר, זאב המר, קבע כי מקורות שליטה, בעליה רוני בן יהודה ובא כוחה, עו"ד ליאור רוב, לא הצליחו להביא ראיות לכך, שוועד המושב נתן את הסכמתו המפורשת, שהכספים המיועדים לפיתוח יהיו מופקדים בחשבון דולרי. הבורר קבע כי יו"ר הוועד הקודם, רוסי סיידוף, אף התקומם כאשר שמע לראשונה כי הכספים "מופקדים בדולרים".

לבסוף, קבע הבורר כי החברה קיבלה מהמשתכנים כספים במטבע ישראלי ואף החזיקה אותן בשקלים ושילמה מתוכם לקבלנים ולספקים בשקלים ולכן אינו מקבל את טענתה, שיש לחשב את חבותה כלפי המושב בדולרים. לאור זאת קבע הבורר, כי חובה הכולל של החברה למושב עומד על 6,517,403 שקל עבור 70 מגרשים, ועליהם יש להוסיף 100 אלף שקל, כהחזר עבור הוצאות הכנת התב"ע על ידי ועד המושב.

הבורר מתח ביקורת על ועד המושב, על כך שבניגוד למוסכם בין הצדדים, לא מינה "נאמן הרחבה" לפרויקט ולא ביסס את ההבנות לגבי תשלום ריבית והצמדה על כספי הפיתוח, על פרוטוקול רשום. לאור זאת נדחתה תביעת הוועד לחייב את החברה בתשלום ריבית והצמדה על הכספים.

הבורר דחה את דרישת החברה, לחשב את היקף העבודות שכבר ביצעה באתר ההרחבה, מעבר לחישוב שבו הודה ועד המושב. הבורר קבע, כי מוטלת על החברה להוכיח את העבודות שביצעה ואין לקבל אמירות כלליות בנושא זה. כמו כן, נדחתה טענת החברה, בגין הוצאה בהיקף של כ- 1.5 מיליון שקל, בקו המאסף לביוב וזאת משום שהחברה לא הצליחה להוכיח זאת.

הבורר התייחס לטענה של החברה, כי על המועצה האזורית מטה יהודה להחזיר את כל הכסף שהושקע בקו מאסף הביוב, אך קבע כי מכיוון שהטענה לא הייתה ברורה ולא ניתן היה להבין אותה במלואה, הדיון בה ייעשה במועד מאוחר יותר.

לבסוף קבע הבורר, כי הסכום שאותו חייבת מקורות שליטה לוועד כפר אוריה בגין עבודות הפיתוח בשטח הציבורי, עומד על 3,591,589 שקל. לסכום זה תוסיף מקורות שליטה, את סכום הוצאות הבוררות ועוד שכר טרחת עורכי הדין בהיקף של 20 אלף שקל.