דלג לתוכן העמוד
יום ראשון, 08 בדצמבר 2019
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

משחק סימני דרך של הצבי הארצישראלי

תחנות המידע של הצבי הארצישראלי מבוססות על "תחנות הרחה" מהן הוא שואב את המידע היכן נמצאים חבריו לקבוצה

מי מאיתנו, המבוגרים, לא שיחק בילדותו את משחק "סימני הדרך"? קבוצה אחת מתרחקת אך מסמנת בחיצים את נתיב התקדמותה. קבוצה שניה עוקבת, והיא מתקדמת על פי החיצים בעקבות קודמתה, וסוף המשחק, על פי הכללים שנקבעו מראש. אבל למשחק הזה יכולה להיות משמעות הרבה יותר גדולה מאשר סתם משחק ילדים.

לדוגמא, בתי הספר שדה של החברה להגנת הטבע החלו לפני יובל שנים לסמן את שבילי הארץ בסימונים מוסכמים. השביל המסומן המשמעותי והארוך מכולם, זה המשתרע לאורך של כ-900 קילומטר הוא לא אחר מאשר שביל ישראל. עתה יכול כל אחד מאתנו לטייל במרחבי הארץ לדרכו בלא חשש כשהוא עוקב אחר סימון השבילים שבשטח.

צבי צעיר מדלג. צילום: עמיר בלבן

אך שימוש בסימני דרך הוא אינו נחלת בני האנוש בלבד. בעלי חיים אחרים יודעים לתת סימנים שונים בשטח ולהיעזר בהם לצרכיהם. כיצד יודעות החיות למצוא האחת את רעותה?

שמענו על חוש הריח המפותח עד מאוד של בעלי החיים, וברור שהחיות נעזרות בחוש המפותח הזה כדי למצוא זה את זה או לזהות טרף או טורף. ציפורים, למשל, משמיעות את קולותיהן "ופוצחות בזמר" לצורך הזדהותן לבני מינן, למטרות אזהרה או כדי למשוך בת זוג.

אך מעבר לזאת יש האין סימנים נוספים העוזרים לבעלי החיים השונים להתמצא במתרחש באזורי מחייתם. לדוגמא, בעל החיים העדין והענוג החי ברחבי הארץ במרחבים הפתוחים, במישורים ובגבעות – הצבי.

הצבאים חיים במשפחות ובחבורות. אמנם, לכל צבי בנפרד יש שעות של התבודדות ושהיה עם עצמו, אבל לעולם יחזור הוא לבני מינו כדי לשהות במחיצתם ואולי כך להרגיש בטוח ומוגן יותר מפני אויביו. אבל כיצד יודע צבי פלוני למצוא את דרכו לחבורת הצבאים עליה הוא נמנה?

בצאתנו לשטח שבו מצויים צבאים, נבחין בשבילים צרים שהללו כבשו בינות לצמחיה ולעשביה. אם נתקדם בשביל כזה, כמעט מובטח לנו שניתקל לפתע, דווקא באזור פתוח יותר, בערימת גללים לא קטנה. הגללים הנראים כגולות קטנטנות, הם ללא ספק רבים מדי מכדי כאמור להיות תוצר שהותיר אחריו צבי בודד כלשהו.

במבט בוחן יותר נגלה שערימת הגללים סדורה היא גדולה ומשמעותית למדי, נמצאת לעתים קרובות במרכז שביל והוטלה לאדמה בפרקי זמן שונים. וראה זה פלא – מישהו דאג לסדר את הגללים שבערימה לפי סדר: הגללים הוותיקים והיבשים יותר בשולי הערימה, והטריים יותר, קרובים למרכז הערימה, עד שבמרכזה יימצאו הגללים הטריים ביותר.

מי אלה הדואגים לסדר כך את ערימת הגללים?

מבט בוחן נוסף יגלה כי בעלי חיים שעברו כאן לפנינו התעניינו בערימת הגללים הזו ואף נברו בה, ברגליהם ואולי דווקא באפם, ו"עשו בה סדר". צורת העקבות שהם הותירו היא כשל ראש חץ, ועתה זה ברור, אלה הם צבאים.

ערימת הגללים משמשת לצבאים מעין "מרכז מידע". השם שנתנו החוקרים לערימה זו מעיד על תפקידה – "תחנת הרחה".

הערימה מסודרת במעגלים, כשבמרכזה הגללים הטריים ביותר. ערימת גללי צבי ארצישראלי

הצבי לא יפריש את פרשו סתם כך בכל פינה כמו בעלי חיים אחרים. הוא ידאג להגיע לתחנה שכזו ושם הוא יותיר במרכזה את חותמו שלו. אבל בטרם יעשה זאת, יעמוד, יתקע את חוטמו במרכז הערימה, ויריח בריכוז רב את הגללים הטריים שבה.

המראה אמנם יכול להיראות מגוחך, מה לו לצבי לתקוע את חוטמו דווקא בערימת גללים, לא עלינו !

אך הגיחוך יפנה את מקומו לפליאה כאשר יסתבר לנו עד כמה מחכים הצבי ממעשה הרחה זה.

החוקרים סבורים שבהרחה זו זוכה הצבי לקבל מידע פחות או יותר על זמן הטלתם, משמע, מישהו פקד את המקום בזמן כזה וכזה לפניו. יתרה מזו. לכל צבי ריח המייחד אותו דווקא. אם אכן מכיר הצבי את חבריו לקבוצה, יתכן שיוכל לזהות מי פקד את המקום לפניו ולפני כמה זמן עשה זאת, ואז יסדר לעצמו מקום במרכז הערימה ממש, כדי להטיל בו את גלליו שלו, וכך יותיר בעקבותיו אינפורמציה מהימנה לפוקדים את ה"תחנה" אחריו.

משלמד הצבי את כל שיכול הוא ללמוד בתחנת "ההרחה", ומשהטביע בה את חותמו שלו, ימשיך בדרכו. ייתכן שבדרך יפגוש כך בתחנות הרחה נוספות, ואכן, כאשר נהיה בשטח ניווכח שהללו אינן מצויות במרחקים גדולים מדי אלה מאלה – מאות מטרים ספורים לכל היותר.

הנה כי כן, כך "משחקים" הצבאים ברצינות רבה במשחק "סימני הדרך" שלהם, אלא שבעבורם הדבר איננו משחק כלל וכלל.

 

מעוז חביב

קיבוץ צרעה

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?