מתי מתחיל האביב?
איזה משלושת המועדים לתחילת האביב אתם בוחרים: ט"ו בשבט, ה-21.3 או חג הפסח, אני, עם כל הכבוד למטאורולוגים, מעדיף את הניסיון שצברו חז"ל, הנה ההסבר
פרח השקדיה. צילום: שרה גולד, פיקיוויקי
חג הפסח נמצא בפתח ובתרבות היהודית הוא מכונה "חג האביב", כלומר החג שמציין את תום החורף ואת הקיץ המתקרב, אם תשאלו את המטאורולוגים, אלה המומחים למזג האויר ולעונות השנה, הם ינקבו בתאריך של ה-21 למרץ, כיום שבו מתחיל האביב. לעומת זאת, חכמינו ציינו את ט"ו בשבט כיום שבו מציינים את תחילת האביב. אם כן, מי צודק?
ארבע עונות
המטאורולוגים מחלקים את 12 חודשי השנה באזורנו, הים התיכון, לארבעה רבעים שווים באורכם שכל רבע מתחיל ומסתיים באורך היממה, כלומר, ביחס של אזורנו אל השמש.
כך, מוגדר האביב כתקופה שמתחילה ביום ה-21.3, הוא יום השוויון שבין שעות האור לשעות החושך, 12 שעות לכל אחד מהם. הקיץ מתחיל ביום ה-21.6, שבו שעות האור הן הארוכות ביותר והלילה הוא הקצר ביותר. הסתיו מתחיל ביום ה-21.9, שמסמן את תחילתם התקצרותה של היממה והתארכות הלילות. החורף מתחיל למן היום הקצר ביותר, 21.12, שבו הלילה הארוך ביותר ומסתיים ביום השווה, ה- 21 למרץ, שמבשר את בוא האביב.
הנה חלוקה ברורה, מדויקת, קלה ופשוטה לזיכרון – כל כך פשוט, כל כך מובן. אבל, האם באמת כך מתנהלים הדברים במציאות של הטבע הסובב אותנו?
אם למשל תשאלו אדם שחי במדינה צפונית כמו פינלנד, למשל, האם הקיץ שם משתווה בארכו לחורף, הוא יצחק ויאמר: השתגעתם? את הקיץ אנחנו בקושי מרגישים והוא כבר בורח, ואילו החורף אצלנו נמשך, כך אנו מרגישים, רוב רובה של השנה. אם כן, לא בכול מקום על פני כדור הארץ משתוות באורכן ארבע עונות השנה זו לזו.
נטיעה לקראת אביב
תאריך חשוב שמבטא את השינוי בעונות השנה הוא ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות. הנסיון שצברו חכמינו, אנשי חז"ל, בשינויים של עונות השנה ניזון בין השאר מהתופעה של התחדשות הטבע שבאה לידי ביטוי בפריחת העץ השקד, המקדים לזהות את האביב המתקרב ופורח במלוא הדרו היפהפה.
גם שירי הילדים שלנו מושפעים מהשינוי שפריחת השקד מבשרת, לדוגמא המשפט שכולנו למדנו בגן הילדים: "השקדייה פורחת ושמש פז זורחת", וזה למרות שבט"ו בשבט נחווה לרוב שמים מעוננים ואנו מצפים ומייחלים לגשמים רבים נוספים.
ט"ו בשבט הינו ראשית ההתחדשות אחרי ימי החורף האפורים. האיתות הראשון לאביב המתקרב. פריחת השקדייה, הירוק העסיסי של השדות, הפריחה של הפרחים בטבע ובהם הכלניות והאירוסים ועוד ועוד, וכמובן גם בעלי החיים, שבחושיהם החדים מבחינים בשינוי.
זוג בולבולים. צילום: גיל שעני
הבולבולים יודעים
סמוך לט"ו בשבט אני מתבונן מבעד לחלוני, כאשר בחוץ עדיין קר, ואני מגלה תכונה שלא נראתה לעין קודם לכן. הבולבולים למשל, שהם במרבית השנה בעלי כנף רגועים, חיים את חייהם בנחת, שומרים במשך כול חייהם על זוגיות בריאה ואוהבת, מגלים אגרסיביות לא מובנת. בולבול רודף במעוף תזזיתי בשצף קצף אחרי בולבול אחר וזה נמלט ממנו עד שנעלם בין ענפי עץ. מה גרם להם לפתע לשנות כך ממנהגם הרגוע?
ואכן, מבחינת בעלי הכנף, ההתרחשות בטבע שמסביב היא דרמטית. בחודש דצמבר, כאשר שורר הקור הגדול, הלילה ארוך וקר וצריך איכשהו לשמור בו על חום הגוף, מה שדורש אנרגיה שמקורה במזון. עובר לו חודש, ומגיע חודש נוסף, והיממה מתארכת ושוב יש יותר זמן ללקט מזון, וזה הרי מצוי כבר יותר בשפע, מופיעים מיני זחלים ורמשים שהם מזון תאווה, לבולבולים למשל.
ואז מחליט אותו בולבול שהגיע הזמן להתחיל לדאוג לעתיד, כלומר, לתת את הדעת לגידול הדור הבא. לשם כך צריכה הבולבולית למקום מתאים ומפנק להטיל בו את ביציה, ויש לגשת לבניין הקן.
אני משער שהבולבול אומר לעצמו: אני אבנה קן במקום שאני אתפוס לשם כך מבלי שאף בולבול אחר לא יבלבל לי במוח, ולא ידחוף את אפו כדי להפריע לנו לגדל בו את גוזלינו. לשם כך הרי יש לתחום נחלה פרטית לחלוטין שתהא שייכת אך ורק לנו וברור שכדי להשתלט עליה יש לסלק ממנה כול יריב. וזו הסיבה שכאשר הוא מזהה יריב שחודר לטריטוריה של הנחלה שלו הוא מגיב בתזזית הבולבולית שראיתי, ומסלק משם את הפולש בחמת זעם.
פשוש מאכיל את גוזליו. צילום: גיל שעני
וגם הפשושים יודעים
השינוי באורך היממה ניכר גם בשינוי התנהגותו של הפשוש הקטנטן. ברוב ימות השנה הוא לא יגביה עוף, ואם נרצה לחזות בו עלינו להנמיך מבט ולתור אחריו בסבך, נמוך וקרוב לפני האדמה. אבל ממש בתקופה זו שבה ההתחדשות מסביב כבר נראית היטב לעין, השקדייה פורחת, והכלניות כבר מאדימות בשדות, משנה גם הפשוש את התנהגותו, ופתאום נוכל לראותו בתעופה גלית ברום השמיים, סובב במעגלים, מצייץ את ציוציו החזקים, והכל כדי להכריז על הנחלה שלו ולהזהיר את זכרי הפשושים האחרים - זו נחלתי ונחלת זוגתי ואוי לו למי שיעז לפלוש לתחומה.
ולקראת האביב, יחד עם הפשושית יבנו את קנם בסבך, שאכן, לא יוצב במקום גבוה אלא כמחצית המטר עד מטר מעל פני האדמה, כשהוא מוסווה היטב בסבך וחשוב לא פחות, הם יבנוהו סגור ומסוגר מכול עבריו, מלמעלה ומלמטה ולו רק פתח כניסה אחד קטן וזה אשר ישמור על הפשושית הדוגרת שבפנים בימי הגשם, וכך גם את הגוזלים לאחר שיבקעו מן הביצים.
ריקוד החוגלות
לפני שנים לא מעטות חקרתי משך יותר משנה את עולם החוגלות, שהיה מי שרצה לכנות אותן "תרנגולות בר", אולי בשל קרקוריהן. מי שעודד אותי לקיים את המחקר הזה, היה מורי ורבי בסמינר אורנים, אריה אבולעפיה הזכור לטוב על ידי סטודנטים רבים, ואשר מציין בימים אלה את יום הולדתו ה-101 – כן ירבו.
משך יותר משנה, על כול העונות שבה, עקבתי אחר החוגלות שבסמוך לקיבוצי וגיליתי כי גם הן, משנות את התנהגותן לפי עונות השנה.
בשיא החורף, תחילת דצמבר, כתבתי: "...יש לי רושם שהתגלה הסוד, ולא סתם כך אלא שבכול הדרו. בשעה 8:30 בקירוב התגלתה תנועה חדה ומהירה של שתי חוגלות. הן לא קפצו לגובה כנהוג במריבות. משהצבתי את המשקפת התגלה לעיני מחזה נפלא. החוגלות רצו במעגלים קטנים שקוטרם לא עלה על מטר. לעיתים שתיהן רצו במעגל, ולעיתים סובבה אחת את רעותה. ראשן נשלח ונמתח קדימה, כול גופן היה מאוזן וזנבן מתוח לאחור. תנוחה מוזרה זו חזרה כול אימת שחזרו ופתחו בריצתן הסיבובית. לא צריך להיות רקדן מהולל כדי להבין את משמעות הריצה המוזרה הזאת. היה זה ריקוד. ריקוד מעורר ומשלהב שכמותו טרם ראיתי אצל כול ציפור שהיא. הריקוד נעשה בסתר, מבלי שתיראה במקום כול קבוצה או חבורה של חוגלות".
מכאן למדתי שבראשית החורף, פורשות חוגלות בודדות מהחבורות בהן חיו משך מרבית חדשי השנה, הן זכרים והן נקבות, ובתקופה הזאת נוצרים הזוגות.
חוגלה ביער ירושלים. צלם: דרור פייטלסון - פיקיוויקי
חיזור חורפי
להלן קטע מתצפית נוספת מאותו הזמן: "...שוב רדיפה. נראה שלעיתים רודפים הזכרים אחרי הנקבות אבל לעיתים דווקא הנקבות הן הפותחות בבריחה, עוד לפני שהזכרים החלו לרדוף אחריהן. ראיתי זכר מנופח רודף אחרי נקבה אחת. באותו זמן חוגלה, נקבה אחרת שעמדה מהצד החלה לברוח, ואז עזב הזכר את הראשונה ופתח ברדיפה אחרי השנייה...".
כאן למעשה נתקלתי בשלב הראשון של החיזור, זה שגרם לסוף לעליית המתח המיני ואשר גרם למשחקי חיזור בפרהסיה. כל זה בדצמבר, אז מתחילה יצירת הזוגות. ומה הלאה?
בינואר תר כל זוג אחר פינה נסתרת ומרוחקת שבה ימקם את קנו הפשוט על האדמה, במסתור השיח ומשם, בחודשים פברואר ומרץ יתבצע הליך ההפריה ואחריו הטלת הביצים והדגירה. בראשית האביב, ב- 14 לאפריל, ראיתי חוגלה שרצה בראש אפרוחיה, בין 13 ל-15 במספר.
גם אם האפרוחים שרצו אחרי אמם היו רק בני יומם, נוסיף לכך לפחות שני ימי בקיעה, כלומר – שלושה ימים. נוסיף 21 ימי דגירה, לפחות 12 ימי הטלה של ביצה ביום, ונקבל 36 ימים. מכאן שהחוגלה החלה בהטלת הביצים בשבוע הראשון של חודש פברואר והזוג החל לקנן כבר בסוף חודש ינואר, בעיצומו של החורף.
מדוע להקדים כול כך?
אצל החוגלה ודומיה, בעלי הכנף שוכני הקרקע, ההורות היא ארוכה וכמות הביצים היא גדולה בהשוואה לציפורי השיר. מן הביצים יבקעו אפרוחים זערוריים עטויי פלומה, שרגעים ספורים לאחר בקיעתם כבר יעמדו על רגליהם, ומאותו רגע ייצמדו וירוצו אחרי הוריהם, שעליהם יוטל להזין אותם ולהגן עליהם.
אפרוחי החוגלה אינם מסוגלים להתרומם מעל פני האדמה והם מאוימים על ידי אויבים רבים, למן נחשים וזוחלים על פני האדמה, דרך שועלים ותנים, הולכי על ארבע, ועד לדורסים העטים עליהם משמים. צמד ההורים מנסים להרחיק מאפרוחיהם את הסכנה בדרכים מתוחכמות שבהן צייד אותם הטבע. ולמרות זאת, עד תום הקיץ ועד לבגרות, ישרדו בממוצע כמחצית מהאפרוחים.
2-3 מחזורי הטלה
באשר לבולבולים, לפשושים ולכול יתר ציפורי השיר כמו הדרורים, החוחיות, הצופיות כאן מדובר בהיגיון אחר.
למן הטלת 4-5 הביצים יתנהלו ציפורי השיר במקבצים של כשלושה שבועות בממוצע: שלושה שבועות – דגירה, שלושה שבועות – שהות הגוזלים בקן עד לעזיבתם, שלושה שבועות – הכשרה לעצמאות שבמהלכה ההורים עדיין דואגים להם. כלומר כחודשיים.
אם כול התהליך החל סביב אמצע שבט, מחזור ההטלה הזה מסתיים בסוף ניסן, ועתה נותר זמן לחזור על כול התהליך כולו פעם נוספת – גידול מחזור גוזלים נוסף. כך גם צמד ציפורי השיר מביא לעולם בעונה אחת מספר צאצאים שאמור להבטיח את העתיד, למרות אבדן חלק מהגוזלים על ידי טורפים למיניהם. יש ציפורי שיר שמצליחות אפילו להשלים שלושה מחזורים שכאלה בעונה, שמתחילה עם ראשית נץ האביב בט"ו בשבט ומסתיימת בסוף הקיץ.
ואם תשאלו אותי איזה משלושת המועדים לתחילת האביב אני מעדיף, האם את, ט"ו בשבט, ה-21.3 או חג הפסח, אזי, עם כול הכבוד למטאורולוגים, אני מעדיף את הניסיון שצברו חכמינו, ומבחינתי האביב מתחיל בט"ו בשבט.
מעוז חביב
קיבוץ צרעה
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?