נדחתה תביעת קבלן של חברה הכלכלית מטה יהודה להכיר בו כעובד

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים דחה לאחרונה את תביעתו של קבלן שנתן שירותים לחברה לפיתוח מרכזים כפריים ותעשייתיים מטה יהודה (החברה הכלכלית) להכיר בו כעובד חברה ולשלם לו פיצויים בהתאם. במהלך הדיון המשפטי התברר כי בכל תקופת הקשר עם החברה הכלכלית הוא עבד במקביל במשרה מלאה באגף התברואה של עירייה במרכז הארץ שם הרוויח שכר מהגבוהים במגזר הציבורי.

בכתב התביעה טען הקבלן (שמו שמור במערכת) כי הוא החל להיות מועסק בתפקידו כ"מפקח של אזור התעשייה הר טוב" במרץ 2014 והעסקתו הסתיימה באוגוסט 2021 , כלומר במשך כ-7.5 שנים. הוא טען כי החברה הכלכלית הייתה הגורם היחידי שהוא הוציא לה חשבוניות מס ולכן התקיימו יחסי עובד-מעביד בפועל אשר מעניקות לו זכויות סוציאליות בסך של כ-380,000 שקל.

"חלק מהארגון"

הקבלן טען כי ההתקשרות בינו לבין החברה הייתה במהותה יחסי עבודה. טענותיו המרכזיות היו כי הוא עונה על שורה של מבחנים אשר מהם עולה, כי למרות שהחוזה ההעסקה שלו היה חוזה קבלני, בפועל התקיימו בינו לבין החברה הכלכלית יחסי עובד-מעביד.

בין השאר טען הקבלן כי יחסי העבודה שלו עונים על מבחן ההשתלבות – במסגרת זו הוא ביצע עבודה חיונית ומרכזית עבור החברה (ניהול שוטף של אזור התעשייה) ולא הפעיל עסק עצמאי משלו. מבחן כפיפות ופיקוח - לטענתו, הוא עבד תחת פיקוח הדוק של מנכ"ל החברה, נדרש לדווח על פעולותיו והיה כפוף להוראותיו. מבחן הקשר האישי - העבודה בוצעה על ידו באופן אישי, ללא יכולת להעביר את הביצוע לאחר ומבחן היעדר לקוחות אחרים - החברה הכלכלית הייתה הלקוח היחיד שלו באותן שנים.

"נותן שירותים חיצוני"

החברה הכלכלית כפרה בקיומם של יחסי עבודה וטענה כי הקבלן היה עצמאי לכל דבר. החברה טענה כי במהלך תקופת ההתקשרות עם הקבלן הוא היה מועסק כעובד מן המניין בעירייה גדולה במרכז הארץ שם עבד בדרגת "מפקח" באגף התברואה.

בכתב ההגנה הציגה החברה הכלכלית הוכחות כי הקבלן מועסק כעובד בעירייה במשרת פיקוח שבה הוא משמש בשעות הלילה בין השעות 20:00 ועד 2:00 לפנות בוקר ועבור המשרה הזו הוא משתכר 21-29 אלף שקל בחודש. יש לציין כי חוזה ההעסקה של החברה עם הקבלן קבע כי תמורת עבודתו ישולם לו ריטיינר חודשי בסך 8500 + מע"מ.

בנוסף הצביעה החברה הכלכלית כי בחוזה שנחתם עם הקבלו נאמר במפורש כי הגדרת התפקיד כי הוא משמש כ"פרויקטור" חיצוני לניהול הקמה ופיקוח על פרויקט ספציפי (אזור התעשייה).

מנכ"ל החברה הכלכלית העיד בבית הדין לעבודה כי הקבלן התנהל באופן עצמאי לחלוטין וקבע לעצמו את שעות העבודה. המנכ"ל ציין כי הוא עצמו כלל לא ידע מתי הקבלן מגיע לעבודה, מתי הוא יוצא ומה הוא עושה בעבודתו. בשלב מסוים, כך העיד המנכ"ל, הוא החליט לחייב את הקבלן להחתים כרטיס נוכחות וזאת רק כדי להבין אם הוא נמצא וזמין באותו יום.

החברה הכלכלית הוסיפה והצביעה על כך שהקבלן הנפיק חשבוניות מס אשר שולמו לפי תנאי התשלום השוטפים של החברה לספקים, דיווח לרשויות כעצמאי, ולא נכלל במצבת כוח האדם של המועצה או החברה הכלכלית.

החברה הדגישה כי הקבלן חתם על הסכם התקשרות ברור המגדיר אותו כנותן שירותים חיצוני ולכן אינו זכאי לתנאים סוציאליים כלשהם. החברה גם הגישה תביעה שכנגד על סך של כ-630 אלף שקל כנגד הקבלן וזאת כדי שבית הדין יקבע שבמידה ואכן התקיימו יחסי עובד-מעביד בין החברה לקבלן, על הקבלן להחזיר תשלומים שונים ששולמו לו.

לא היו יחסי עובד-מעביד

השופט דניאל גולדברג מבית הדין לעבודה בירושלים קבע כי הקבלן לא הרים את הנטל להוכיח יחסי עובד-מעסיק, בהתבסס על מספר מבחנים מרכזיים.

מבחן המערך הארגוני - בית הדין קבע כי הקבלן לא היה חלק מהמערך הארגוני של החברה. הוא לא הוזמן לישיבות צוות, לא היו לו זכויות של עובד (כמו חופשות או ימי מחלה) ולא היה לו "תקן" בארגון.

מבחן הפיקוח והשליטה - נקבע כי הפיקוח של המנכ"לית היה פיקוח על התוצאה (איכות ניהול הפרויקט) ולא פיקוח על אופן ביצוע העבודה היומיומי האופייני לשכיר.

מבחן כלי עבודה ומקום עבודה - הקבלן השתמש ברכבו הפרטי, בטלפון שלו ובמשרדו, ולא קיבל כלי עבודה מהחברה.

מבחן חוסר בלעדיות משפטית - למרות שבפועל הקבלן לא עבד עם לקוחות אחרים, ההסכם בינו לבין החברה לא מנע זאת ממנו, ולכן ה"פן השלילי" של מבחן ההשתלבות לא התקיים באופן מובהק.

מבחן האוטונומיה -  הקבלן נהנה מגמישות מלאה בקביעת סדר יומו, דבר שאינו מתיישב עם מעמד של עובד מן המניין.

לאור המסקנה כי הקבלן היה נותן שירותים עצמאי, נדחו כל דרישותיו לפיצויי פיטורים, פדיון חופשה וזכויות נוספות. כתוצאה מדחיית התביעה, פסק בית הדין כי עמר ישלם לחברה הכלכלית הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 12,000 שקל.