נציגת נווה שלום במליאת מטה יהודה היא זוכת פרס רפפורט לעשייה נשית

נציגת היישוב נווה שלום במליאת המועצה האזורית מטה יהודה, סמאח סלימה, היא זוכת פרס רפפורט לשנת 2020.

פרס רפפורט מוענק מזה כעשור על ידי קרן רפפורט שייסדו בני הזוג ברוך ורות רפפורט ז"ל. הפרסים מוענקים בתחומי האמנות (בשיתוף עם מוזיאון תל אביב לאמנות), המחקר ביו-רפואי (בשיתוף עם מכון רפפורט למחקר בטכניון) ועשייה נשית פורצת דרך ומחוללת שינוי בחברה הישראלית (בשיתוף גלובס).

בין הנשים שזכו עד היום בפרס נמנות רות דיין, חנה קהת, יהודית רקנאטי, רעיה שטראוס בן דרור. השנה הוענק הפרס לארבע נשים: לילך צור בן משה, ניצן כהנא, נעמי סטוצ'ינר וכאמור סמאח סלימה.

בנימוקים למתן הפרס נכתב:

סמאח סלימה היא בעלת תואר ראשון ושני בעבודה סוציאלית, במגמת ארגון ומנהל התמחות נשים, שניהם מהאוניברסיטה העברית בירושלים. היא בוגרת מכון מנדל למנהיגות חינוכית, ובמהלך לימודיה התמחתה בנושא התאמת מערכת החינוך מבחינה מגדרית.

היא ייסדה וניהלה את מרכז הנערות הערביות ברמלה, את המרכז הקהילתי בלוד ואת המתנ״ס בעיסאוויה בירושלים.

בשנת 2009, בעקבות גל של רציחות נשים בערי המרכז, היא ייסדה את עמותת "נעם": נשים ערביות במרכז. זוהי העמותה הפמיניסטית הראשונה באזור המרכז למען הנשים הערביות, ולמען קידום מעמדן של נשים בערים רמלה, לוד ויפו.

עמותת "נעם" עוסקת במאבק באלימות נגד נשים, וחרטה על דגלה קידום נשים מבחינה חברתית, פוליטית וכלכלית באמצעות פיתוח שירותים ומענים חברתיים והוליסטיים. העמותה פועלת למען נערות ונשים שנפגעות מאלימות ומדיכוי בחברה בכלל, ובחברה הערבית בפרט.

העמותה מפעילה מספר רב של פרויקטים חברתיים בגישה פמיניסטית מכילה בשיתוף פעולה עם גורמים קהילתיים עירוניים וממשלתיים ועם ארגוני חברה אזרחית, כמו מרכז זכויות לנשים בעיר לוד, פרויקט חינוך לשוויון מגדרי בבתי ספר לבנים ולבנות, ליווי צעירות במצבי מצוקה, בניית מנהיגות נשית מקומית, מאבק בנישואי קטינות ובפוליגמיה, אדבוקציה פרלמנטרית ואקטיביזם בשטח במסגרת המאבק המתמשך ברצח נשים ועוד.

סמאח כותבת ומפרסמת מאמרי דעה ופרשנות בעיתונות העברית והערבית, והיא בעלת בלוג קבוע בשיחה מקומית ובמגזין +972. היא כותבת על סוגיות פמיניסטיות במדינה ובעולם, ומתמקדת ביחסי ערבים-יהודים ובמאבקים משותפים.

בשנת 2017, היא נבחרה כאחת האקטיביסטיות המשפיעות ובשנת 2018 היא נבחרה לאחת מ-10 הנשים שמובילות חברתית.

ב-2019 היא נבחרה לכהן כחברת חבר הנאמנים באוניברסיטה העברית, וכיום היא מתנדבת ושותפה ליוזמות חברתיות רבות בנושאים מעמד של נשים בחברה, יחסי רוב-מיעוט, חיים משותפים שוויון, שלום, הידברות וסובלנות.

סמאח גרה עם משפחתה ביישוב היהודי-ערבי נווה שלום, שבו מתגוררות 70 משפחות ערביות ויהודיות מזה 40 השנים האחרונות. היא מנהלת את קשרי החוץ בעמותה החינוכית, וואחת אלסלאם, העוסקת בקידום חינוך לחיים משותפים ושלום.

בשיחה עם 'בקיצור' אמרה סלימה כי יש הרבה מה לעשות במטה יהודה בנוגע לקידום נשים. "אני שמחה שראש המועצה תומך בקידום נשים, ויש סביבו נשים מוכשרות ובתפקידים בכירים. זה מאוד מעודד, אני מכירה את המצב ברשויות האחרות, וההמצב במטה יהודה נותן תקווה לשינוי".

לדבריה, הפעילות להעצמה נשית ולקידום נשים צריכה להתחיל ברמה היישובית. “לא ראיתי תכנית ייעודית במטה יהודה לקידום נשים לעמדות מפתח ולשילובן במוקד של קבלת החלטות. לדוגמא, יום האשה הבינלאומי עבר כמעט בלי אירועים מיוחדים וזה אומר דרשני. אם מחפשים באתר המועצה את הנושא של קידום נשים לא מוצאים כלום. זה טעון שיפור. כל אגף במועצה צריך להירתם לנושא קידום נשים".

עם זאת היא משבחת את המועצה על התנהלותה בנושא של פגיעה מגדרית. “בשנה האחרונה התגלה באחד מבתי הספר במועצה חשש לפגיעה מגדרית, מורות פנו לקו החם של העמותה שהקמתי וככה נחשפתי לזה. אני יכולה לציין הנשים המעורבות קיבלו יחס הולם מהמועצה ואוזן קשבת והדברים נלקחו ברצינות, וזה אומר שיש תשתית טובה".

על מערכת היחסים שבין ערבים ליהודים אמרה סלימה: "לא חשבתי שאהיה בקשר עם נשים במועצה שנמצאות בימין הפוליטי אך אני מוצאת שניתן לאחד כוחות סביב המאבק לשויון מגדרי ונגד אלימות. לדעתי, אנחנו בכיוון הנכון ברמה הפוליטית. הקורונה לא מבדילה בין יהודים לערבים. הרשימה המשותפת עומדת בחזית המאבק נגד חוק קמיניץ ואין בעיה לשתף פעולה. החיים המשותפים כופים את עצמם על השיח המדיר על הגזענות ועל השיח ששולל את האחר. הקול שעולה מנווה שלום צריך לגבור על הקולות האחרים ומטה יהודה היא מודל למרחב של חיים משותפים".