נסיך פרחי הבר
בציבור הכתירו את פרח הנרקיס כ"נסיך הביצה" אך האמת היא קצת שונה. הנרקיס, שדווקא מקדים לפרוח בהרים, היה ראוי להיקרא על שום חשיבותו בהקמתה של החברה להגנת הטבע
בשנות ילדותי, הייתי יוצא בסופי שבוע יחד עם ילדי המושב בו נולדתי וגדלתי, כפר גיבתון שליד רחובות, כשאנו רכובים על אופניים, למישורים הנמוכים שהיו פרושים בין שני יישובים ערביים: קוביבה (היום כפר הנגיד) ויִבְנֶה (יבנה של היום).
במרחבים הללו, של אדמה שחורה ולחה, צמחו לאחר הגשם הראשון, מרבדים לבנים-צהובים של המוני נרקיסים, שריחם המשכר נישא באוויר. אנו היינו עטים עליהם בלא כל היסוס, קוטפים ומאגדים אותם לאגודות ועם השלל הזה היינו חוזרים מלאי גאווה אל הכפר, להניח את הפרחים היפים ומפיצי הריח הנעים באגרטלים המאולתרים (צנצנות זכוכית) כדי לקשט את בתינו.
הוכחה נוספת למנהג הזה, שרווח באותם שנים ברחבי הארץ, ניתן למצוא בעדותו של חוקר הטבע, המחנך והמורה אליעזר שמאלי שכתב על קטיף צמחי הבר בכלל ועל זה של הנרקיסים בפרט בספרו "מחזור החי והצומח בארץ ישראל".
"... פריחת הנרקיס המצוי נמשכת עד פברואר. במשך החודשים האלה מציאותו מורגשת בכל הארץ, כי לאורך כבישי הארץ ומסילות הברזל יוצע למכירה בצרורות על ידי ילדי החקלאים. בערבית יכונה בשם רונג'וס, צורה משובשת והפוכה של השם נרקיס. בשנים האחרונות יימכרו פרחי הנרקיס גם בחנויות ובצלים רבים הועברו על ידי הגננים למשתלות ולגינות נוי...".
הגנה לפרחי הבר
יתכן שדווקא המנהגים הללו הם אלה שעמדו לנגד עיניהם של מי שראו את הפגיעה הקשה בפרחי הארץ. שכן, הנרקיסים היו בין הראשונים לצמוח ולפרוח בראשית החורף, אבל אחריהם הגיעו הרקפות, הכלניות, הנוריות, האירוסים ועוד.
וכך, בשנת 1953 התאגדו חובבי טבע אחדים מרחיקי ראות ובראשם מי שנעשה לחתן פרס ישראל (גילוי נאות: בהמלצת בני – טל חביב) עזריה אלון, פרופ' אמוץ זהבי ונוספים, והקימו חברה לשמירת ערכי הטבע בשם – "החברה להגנת הטבע".
כסמל לחברה החדשה נבחר פרח "אירוס הגלבוע", שקטיפתו מהאזור המוגבל מאוד בו הוא צומח, הייתה עשויה להביא להיעלמותו הסופית. אני, לעומת זאת, הייתי בוחר כסמל דווקא את הנרקיס, שפרחיו נמכרו באלפיהם בראש חוצות ואז היה נעשה למלך "ההגנה על פרחי ישראל".
הקמפיין הכי מוצלח
החברה הצעירה הכריזה על מאבק לשמירה על פרחי הארץ, שברבות הימים נעשה לקמפיין המוצלח ביותר שנערך אי פעם במדינה. עשרות פרחי בר הוכרזו כ"פרחים מוגנים", האסורים בקטיפה. הגננות, המורות והמורים נחלצו לתת כתף למאבק וילדי הארץ למדו עד כמה חשוב להגן ולשמור על פרחי ארצנו.
ההצלחה הייתה כה גדולה, שהילדים הזהירו את הוריהם לבל יגעו לרעה בפרחים הפורחים, והתמונה של ילדים המציעים אגודות נרקיסים למכירה לצידי הדרכים נעלמה מהנוף.
להצלחה זו היו שותפים נוספים ובהם, שכני לכפר מימי ילדותי, שבזכותו נעשיתי גם אני לחובב ואוהב טבע לכל חיי, מורי ורבי – אוריה בן ישראל, יבדל לחיים ארוכים, שהוא ממקימי החברה להגנת הטבע.
את ההצלחה הגדולה לה זכתה החברה להגנת הטבע אני זוקף לניסיון להציל מכליה את פרח הנרקיס, וכך גם ניצלו הכלנית, הנורית, הרקפת ופרחים רבים אחרים. מבחינתי, כתר המלכות אכן נותר בראשו של הנרקיס, אם לא כמלך הביצה כי אז כמלך שמירת הפרחים שבטבע.
הספר שהותיר דימוי
כיצד נוצר דימוי הנרקיס כמלך הביצה דווקא? הרי הפרח העדין, היפה ומפיץ הריח הנעים הזה צומח בהמוניו גם במקומות שרחוקים מכל ביצה, בהרים או בגבעות.
אבי הטעות הכה נפוצה, אינו אלא סופר הילדים והמחנך הידוע – לוין קיפניס, שבשנות ה-30 של המאה הקודמת פירסם ספר ילדים בשם "נרקיס מלך הביצה".
הספר שנכתב בחרוזים נעשה עד מהרה אהוב מאוד על הגננות, המורות והילדים של תקופת טרום המדינה. עקב הצלחתו הגדולה הוא עובד למחזה שזכה אף הוא להצלחה.
הספר מספר על מלך הביצה המעופשת, צפרדע, שחלה ונפל למשכב. אחד מנתיניו, צפרדעון קטן, מאשים את עם הצפרדעים שהם האחראים למחלתו של מלכם וזאת בשל אי שמירתם על ניקיון הביצה. בתגובה הצפרדעים מגרשים את הצפרדעון מן הביצה.
הצפרדעון המנודה החל נע ונד מביצה לביצה ואט-אט הבין מהחברים שפגש בדרכו שאפשר להבריא את המלך החולה בעזרת פרח פורח וריחני. הצפרדעון פונה לפרחים שונים אך הם דוחים את ההצעה לעבור לביצה הסרוחה, לבסוף הוא פוגש בנרקיס, שנענה להפצרותיו ומסכים לבוא עמו אל הביצה. ואכן, כצפוי, כשמגיע הנרקיס לביצה – המלך החולה מבריא והצפרדעון הופך לגיבור חצר המלכות.
כאן אנו מגיעים לתחום אחר הקשור למוח האדם – האופן שבו נחרטים במוחנו דימויים ותדמיות. הסיפור הזה נקלט כה היטב בראשי הילדים ובקרב ציבור המורים וההורים, שמכאן והלאה היה מובן לכל שמקום צמיחתו של הנרקיס איננו אלא – הביצה.
בהרים ובמישורים
בעבר, היו שדות נרקיסים נרחבים פזורים בשטחי המישור הפתוחים של מישור החוף, השרון, העמקים ואצבע הגליל. במיוחד בשטחי האדמות הלחות, בהן שהו בצלי הנרקיסים משך כל הקיץ הארוך, ועם רדת הגשמים הראשונים, ניתן האות לצמיחתם. כך נוצרה התחושה שאלו הם אזורי פריחת הנרקיסים.
אך האמת היא שבמקביל פרחו נרקיסים באזורי ההרים והגבעות, ופריחתם שם אף הקדימה את המישורים. בעצם, פריחת הנרקיסים בהרים מקדימה את פריחתם במישור ומתרחשת כבר בחודש נובמבר. בהר צרעה למשל, מעל קיבוצי, פורחים הנרקיסים בחודש דצמבר. מנגד, במישור החוף נמשכת הפריחה לאורך חודש ינואר ולעיתים נמשכת גם בפברואר.
לאחר קום המדינה הוקמו במישור החוף יישובים רבים והמרחבים של צמחי הבר ובהם הנרקיסים הצטמצמו מאוד.
כיום ניתן להתרשם מפריחת הנרקיסים ממקבצים שונים בארץ, מצפון ועד דרום. עיקרי המקבצים הללו הם:
- שמורת "תל אנפה" באזור החולה.
- ב"אחו (שדה) נוב" – בדרום רמת הגולן.
- במצוק הארבעים בכרמל, בדרום חיפה.
- בחורשת מלח – סמוך לאור עקיבא.
- בעמק גלילות בצפון תל אביב, סמוך לרמת השרון. זהו אזור שהיה אסור בבניה עקב מציאותו במקום של אתר הדלק הגדול "פי גלילות", וכך נותר באזור שדה הנרקיסים השני כיום בגדלו בארץ, דווקא בסמוך לעיר, וגם הוא עשוי להעלם עקב התוכנית לבנות במקום אזור מגורים גדול.
- בפארק קנדה – בצפון המועצה האזורית מטה יהודה.
- ביער המלאכים וביער "שחריה" - סמוך לקריית גת, בדרום המועצה האזורית מטה יהודה.
- בנחל חצץ – סמוך לשדה בוקר בנגב.
אדמה לחה
הנרקיס המצוי הוא אחד משני מיני הנרקיסים הגדלים בארצנו והוא "גיאופיט" - צמח בצל, וצמיחתו מזכירה את הבצל הירוק המשמש לנו למאכל.
בצל הנרקיס נותר באדמה בכל משך העונה היבשה ובדומה לצמחי בצל ופקעת אחרים, עם ירידת הגשם הראשון הוא מתעורר לחיים ומצמח מתוכו את העלים המוארכים.
הנרקיס צומח באדמות לחות בכל רחבי הארץ, מהצפון ועד לנגב, הן במישורים והן בהרים. הוא מוכר לכל בזכות עלי הכותרת הלבנים שבתפרחתו, עטרת הגביע הצהוב שבמרכזו הנראית ככתר, וכמובן בריחו העז והמשכר.
הגבעול צומח מתוך מעין צינור מוארך "מתחל" ובראשו מתנוססת התפרחת ובה פרחים אחדים. לכל פרח שישה אבקנים ושחלה שמתפתחת בתחתית הפרח להלקט המכיל זרעים שחורים, שבעזרתם הצמח מפיץ את עצמו.
נרקיסיזם ביוונית
מהיכן בא לעולם השם – נרקיס? מקור השם הוא בכלל ביוונית, שם הוא נקרא – NARKISSIS. משמעות המילה ביוונית – קהות חושים, חוסר תחושה, וזאת מכיוון שחשבו שלפרח הנרקיס בעל הריח המשכר קיימת השפעה מרדימה.
במיתולוגיה היוונית קיימת אגדה המספרת על עלם יפה תואר בשם נרקיסוס, שהתאהב עד כלות בדמותו שנשקפה מהמים, והוא לא הפסיק מלהביט בה עד שמצא את מותו מרעב ומצמא, ואותו הפכו האלים לפרח הנרקיס.
ואמנם בפסיכולוגיה קיים שימוש במונח – נרקיסיזם שמשמעותו: "מצב שבו לאדם יש רגשות אישיים של הערצה עצמית קיצונית" (מוכר למישהו?). נרקיסיזם נחשב להפרעה אישיותית מהותית שגורמת למי שלוקה בה לדימוי עצמי מעוות, ולהקצנה חריפה של אהבה עצמית.
הנה, הנרקיס היפה והריחני הגיע גם לפסיכולוגיה, אך אנחנו, ברשותכם, נישאר בשדות הבור של עולם הטבע ונהנה ככל שניתן מיופיו ומריחו.
מעוז חביב
קיבוץ צרעה
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?