דלג לתוכן העמוד
יום שני, 10 במאי 2021
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

ביהמ"ש: ביטול זכייה במגרש בהרחבה אינו מהווה זכות למגרש חלופי במושב

הזכייה במגרשים בוטלה בשל ממצאים ארכאולוגיים נרחבים. שכונת ההרחבה במושב נס הרים

מי שזכה במגרש במסגרת הרחבה של מושב ומסיבות שונות נאלץ להחזיר את המגרש לרמ"י וזכייתו בוטלה – אינו זכאי לקבל מגרש חלופי במקום אחר במושב, ועליו לחזור ולהשתתף בהגרלה ביחד עם כל בני המושב האחרים שלא זכו במגרשים, כך קבע בשבוע שעבר בית המשפט המחוזי בירושלים.

הדיון המשפטי התנהל בעתירה של שתיים מתושבות מושב נס הרים, שני גדליה וזהבה גדליה, שהן בתו ואחותו של יו"ר ועד האגודה לשעבר, נורי גדליה.

השתיים טענו כי בנובמבר 2005 המליץ ועד האגודה במושב להקצות לכל אחת מהן מגרש בהרחבת המושב, ולבנות שם את בתיהן. בתחילת 2006 אישרה רמ"י את הקצאת המגרשים והשתיים חתמו על הסכמי פיתוח מול רמ"י ושילמו את התשלומים השונים שנדרשו מהן בגין המגרשים, ובכלל זה מיסים ודמי פיתוח למושב.

בשנת 2008 התגלה כי בשני המגרשים ישנם שרידים ארכיאולוגיים שאינם מאפשרים את פיתוחם. כשנתיים לאחר מכן, ב-2010, הודיעה רשות העתיקות, באופן סופי, כי במגרשים נמצאו עתיקות וכי: "כתוצאה מכך, המקום לא מתאים לבנייה, ויש לכסות את המתקנים הארכיאולוגיים על ידי עפר..".

נציגי המושב ובראשם יו"ר הוועד דאז, נורי גדליה, ביררו עם מהנדסת המועצה האזורית מטה יהודה דאז האם ניתן מבחינה תכנונית לקדם אפשרות לקבל מגרשים חלופיים כנגד אלה שנפסלו לבנייה. משניתנה האפשרות לכך, קידם המושב הליכי תכנון לשם "יצירת" שני מגרשים חלופיים עבור התובעות, ובמקביל ננקטו צעדים שיבטיחו כי המגרשים החלופיים אכן יוקצו לתובעות. לדוגמא, ביום 10.5.09 התקבלה בישיבת ועד האגודה השיתופית של המושב החלטה לפיה "עקב גילוי עתיקות מגרשים 228,229, והמלצת היועצים של ההרחבה, הוחלט לאשר העתקת מגרש 229 לצומת שממערב למגרשים הנ"ל, ומגרש 228 יועתק לתוך הישוב הישן...".

בהמשך לכך קודמו הליכי התכנון, עד שבסוף 2012 אושרה תכנית שבמסגרתה שונה ייעודם של מגרשים 228 ו-299 (המגרשים המקוריים) לשימוש חקלאי, ומנגד נוצרו שני מגרשים חדשים בעלי מספר זהה (המגרשים החלופיים) שייעודם בנייה למגורים.

 

הקצאה לקרובי משפחה

 

בשלהי שנת 2013 נבחר ועד חדש לאגודה השיתופית נס הרים וזמן קצר לאחר מכן שלח הוועד החדש מכתב לרמ"י, בו נאמר כי שני המגרשים החלופיים "נשארים ברשות האגודה...”, וכי ההחלטה התקבלה “לאחר שהועלו חשדות בפני ועד ההנהלה לפיהן יו"ר ועד ההנהלה הקודם ניסה להקצות את המגרשים האמורים לקרובי משפחתו (בתו ואחותו) ללא סמכות ומבלי שהקצאה זו נעשתה כדין על ידי האגודה, ובטח בלי שהתקבלו לכך החלטות כדין ברשויות האגודה...בהתאם לכך הנכם מתבקשים לעצור כל תהליך...בקשר עם המגרשים הנ"ל...".

בעקבות מכתב זה, ומכתב נוסף של ועד האגודה החדש, הודיעה רמ"י לתובעות, כי הסכמי הפיתוח שנכרתו עימן לגבי המגרשים המקוריים יבוטלו, וכי כספים ששילמו התובעות מכוח הסכמים אלו יושבו לידיהן. עוד הודיעה רמ"י לתובעות, כי כיוון שלא התקבלה כל המלצה חדשה מטעם ועד האגודה להקצות את המגרשים החלופיים לתובעות, אזי נאסר על התובעות לעשות כל פעולה בקשר עם מגרשים אלו.

בעקבות מכתב זה פנו התובעות לרמ"י ובקשו לבטל את רוע הגזירה. רמ"י העבירה את פניותיהן של התובעות לתגובת ועד האגודה המושב, שעמד בתוקף על דרישתו לביטול ההקצאה, ולאחר מכן הודיעה רמ"י לתובעות כי לנוכח עמדת המושב נשארת רמ"י בעמדתה.

השאלה שעמדה בפני בית המשפט היא האם לשתי התובעות, שנאלצו לוותר על המגרשים בהם זכו מכורח ממצאים ארכאולוגיים, מוקנית זכות חוקית למגרשים חלופיים, וזאת ללא צורך לקיים הגרלה או הקצאה חדשה.

 

המגרשים הם שלנו

 

שתי התובעות טוענות כי עם גילוי העתיקות במגרשים המקוריים, הן פעלו בשיתוף פעולה עם כל הנוגעים בדבר על מנת למצוא פתרון לבעיה שנוצרה, והפתרון שנבחר ויושם, בגלוי ועל דעת כל הצדדים, הוא אישור התכנית החדשה שמטרתה המוצהרת הייתה להעתיק את המגרשים למקום חדש. התובעות מדגישות כי רמ"י חתמה על התכנית החדשה כבעלת המקרקעין, והיא אף הסכימה להאריך את הסכמי הפיתוח שעליהם חתמו התובעות. התובעות טוענות כי משמעותם של המהלכים האמורים היא שהזכויות שהיו להן במגרשים המקוריים נותרו בעינן, והן חלות כפי שהן על המגרשים החלופיים.
כמו כן, טענו התובעות כי הסכמי הפיתוח עצמם מכירים בכך ששינויים בגבולות מגרשים או בשטחם אינם מקימים עילה לביטול הסכמי פיתוח, ומכאן שגם העתקת מגרשים איננה יכולה להוות עילה לביטול הסכמי פיתוח.

 

הזכייה בוטלה


רמ"י טענה בפשטות, כי מכיוון שהזכייה במגרשים המקוריים שהוקצו לתובעות בטלה, הרי בכל הנוגע למגרשים החלופיים יש לבצע הקצאה חדשה על ידי ועד האגודה של המושב. אין באישור התכנית החדשה לכשעצמו כדי להעניק זכויות קנייניות לתובעות במגרשים החדשים, טענה רמ"י, ולראייה, הסכמי הפיתוח שנחתמו עם התובעות היו תקפים לגבי המגרשים המקוריים בלבד, והם בוטלו כדין.

רמ"י אף הבהירה כי בשנים האחרונות השתנו הנהלים בקשר להקצאת מגרשים במושבים חקלאיים במרכז הארץ, כך שכיום הקצאת מגרשים במושבים כאמור נעשית בדרך של מכרז פומבי, שהתובעות רשאיות להשתתף בו כמו גם אחרים.

אובדן הזכויות במגרשים המקוריים אינו מקנה זכות למגרשים חלופיים. מושב נס הרים

"נגוע במירמה"


ועד האגודה החדש של המושב תמך בעמדת רמ"י והוסיף כי ההליך התכנוני של יצירת המגרשים החלופיים היה "נגוע במרמה מצד התובעות ומצד גדליה נוריאל", ציין השופט בפסק הדין.

המושב טען כי התובעות וגדליה נוריאל הציגו מצג שווא בפני רמ"י בכך, שבמסגרת התכנית החדשה הם נתנו למגרשים החלופיים את אותו מספר שניתן בתכנית המקורית למגרשים המקוריים (228 א ו-229 א), וזאת בתקווה שעובדה זו תגרום לרמ"י לסבור כי התובעות פעלו לקדם את הבנייה במגרשים המקוריים שהוקצו להן, ולא במגרשים החלופיים שבהם אין להן כל זכות.

לטענת המושב ניסיון זה לא צלח רק בשל עירנותו של הוועד החדש של המושב, שביקש מהרשות לעצור את הליך הקצאת המגרשים החלופיים לתובעות.

 

ומה איתנו?


בצד של הנתבעים עמדו גם 16 חברי האגודה שלא זכו במגרשים בהרחבה, שחלקם הומלצו על ידי חברים במושב לקבלת מגרשים, וחלקם בני משפחה של חברי מושב, אשר כיום אינם בעלי מגרשים במושב.

נתבעים אלו טענו כי אין להכיר בכך שלתובעות זכות עדיפה על הזכות שלהם במגרשים החדשים, וכי מן הדין להקצות את המגרשים החדשים בצורה שוויונית ותחרותית.

 

אין זכות קניינית

 

השופט אברהם רובין מבית המשפט המחוזי ירושלים כתב בפסק הדין כי "במסגרת תפקידה כמנהלת מקרקעי ישראל, מוסמכת רמ"י להקנות זכויות מסוימות לגורמים שונים במקרקעין שבאחריותה וזאת את הזכויות השונות במקרקעין מקצה רמ"י באמצעות חוזים מסוגים שונים שעליהם היא חותמת מול מקבלי הזכויות”.

שאלת זכויותיהן של התובעות שלפניי במגרשים החדשים לא ייקבעו לפי הוראות התכנית שיצרה את המגרשים החדשים, אלא לפי דיני הקניין והחוזים, וליתר דיוק לפי החוזים שנכרתו בין התובעות לבין רמ"י והמושב, הטעים השופט רובין.

"לאחר גילוי העתיקות במגרשים המקוריים איבדו התובעות את הזכויות שלהן באותם מגרשים...גדליה נוריאל אף אישר זאת בעדותו בכך שאמר כי: "המגרשים הישנים מתו. מתו, מוות..". האם הייתה מוטלת חובה על רמ"י להקצות לתובעות מגרשים חלופיים במקום המגרשים המקוריים?

השופט קבע כי התובעות לא הצביעו על כל הוראת חוק או הסכם אשר מחייבות את רמ"י להעניק להן מגרשים חלופיים בעקבות גילוי העתיקות במגרשים המקוריים, וכי אובדן הזכויות של התובעות במגרשים המקוריים אינו מקנה להן זכות לקבלת מגרשים חלופיים.

הוא דחה את טענת התובעות כי רמ"י הייתה מודעת לתכנית שיצרה את המגרשים החלופיים והיא אף חתמה עליה, ומכאן שהיא הסכימה להקצות לתובעות את המגרשים הללו.

לבסוף קבע השופט רובין: "המסקנה המתבקשת מכל האמור לעיל היא שהתובעות לא זכאיות לקבל מגרשים חלופיים מכוח הסכמי הפיתוח, מפני שאלו עסקו במגרשים המקוריים, ובהם בלבד. כמו כן, נדחית הטענה לפיה רמ"י הבטיחה להקצות לתובעות מגרשים חלופיים במקום המקוריים", ולאור זאת התביעה נדחית.
על שתי התובעות הוטל לשאת בהוצאות המשפט של רמ"י ושל ועד האגודה השיתופית נס הרים וכן לשלם לכל אחד מהם שכ"ט עו"ד בסך 25,000 שקל.

בנוסף הוטל על הנתבעות לשאת בהוצאות של קבוצת 16 בני המקום שאף הם היו נתבעים בתיק זה ובנוסף לכך ישלמו לבא הכוח של הקבוצה שכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 שקל.

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?