נפלאות הביצה
לא רחוק מכאן שוכנת שמורת עינות גיבתון, ביצה לתפארת, ובה אוסף ייחודי ונדיר של צמחייה ובעלי חיים. במאמצים רבים היא שוקמה ולאחרונה נפתחה לביקור של הקהל הרחב
עינות גבתון (ויקיפדיה)
לפני כמה חודשים נפתחה מחדש בטקס חגיגי ומרשים שמורת עינות גיבתון, דבר שהזכיר לי את המושב שבו גדלתי, מושב גיבתון. אומנם, השמורה אינה מצויה במרחבי המועצה האזורית מטה יהודה אך היא סמוכה מאוד אלינו, ולאחר שהייתה סגורה לקהל המבקרים במשך כתריסר שנים, פתיחתה המחודשת היא סיבה טובה לספר עליה ועל האפשרות ליהנות משכיות הטבע שהיא מציגה.
גיבתון נזכרת לראשונה בין רשימת הערים שכבש בארץ ישראל אחד מהפרעונים היותר ידועים, תחותמס השלישי. מלך זה יצא בימי חייו למסעות מלחמה בכנען לא פחות מתשע פעמים! הידוע שביניהם התרחש בשנת 1648 לפני הספירה ובו יצא תחותמס למלחמה כנגד ברית מלכי כנען שבקשו לפרוק מעליהם את עול ממלכת מצרים השלטת. אז גבר עליהם תחותמס בקרב מפורסם שנערך לרגלי העיר מגידו שבשולי עמק יזרעאל, ולזכר נצחונו הקים מצבת זיכרון לאותה מלחמה ובה חקק את שמותיהן של 119 הערים שכבש בכנען וביניהן– גיבתון.
בתקופת ההתנחלות נזכרת גיבתון כעיר בנחלת שבט דן (יהושוע, י"ט, 14) וכעיר לויים: "ויתנו בני ישראל ללויים מנחלתם אל פי ה' את הערים האלה ואת מגרשיהן.... וממטה דן את אלתקא ואת מגרשיה ואת גיבתון ואת מגרשיה" (יהושוע, כ"א 23).
אבל בפועל מי שהתיישב במרבית נחלת שבט דן לא היו אלא הפלישתים שבהם הרבה שמשון כה רבות להילחם. גיבתון לא יושבה מעולם על ידי שבט דן ונותרה בידי הפלישתים. היא נכבשה על ידי סרגון השני, מלך אשור בשנת 712 לפני הספירה, במהלך המסע הצבאי שערך כדי לדכא את המרד של אשדוד הפלישתית. ואז שמה הוזכר בין שמות הערים גיתיים ועקרון, במקום הגיאוגרפי המתאים לתל מלוט.
כאמור, ברבות השנים הוקם מושב העובדים כפר גיבתון, שבו אני גדלתי כילד, הנמצא סמוך לעיר רחובות ובמהלך השנים צורף למועצה אזורית ברנר.
| עינות גבתון. צילום: ענת אביטל - ויקיפדיה |
בית גידול לח
השמורה שוכנת כקילומטר אחד מזרחית לפאתי מזכרת בתיה ולתחנת הרכבת שלה, שם ניתן להחנות את הרכב, או לחילופין, כקילומטר או פחות מערבית לבית העלמין של מושב יציץ. הבאים לשמורה מכיוון יציץ יחנו את רכבם ברחבת החניה של בית העלמין, יחצו את מסילת הברזל לבאר שבע מתחת לאדניה, במעבר רגלי שהותקן למרגלותיה (במקום שלט המכוון לשמורה) ואז, בדרך כורכר לכיוון מערב המוליכה תחילה אל תל גיבתון הלא הוא תל מלוט ואל שטח השמורה הצמוד אליו ממערב.
האתר כולו מייצג בית גידול לח, ביצתי, הכלוא בינות לשדות ושטחים מעובדים. שמורת הטבע במקום הוכרזה לראשונה בשנת 1969 על שטח של 80 דונם, במטרה לשמר את בית הגידול הלח והייחודי הזה על מגוון הצומח והחי העשירים שבו.
במקביל להכרזת המקום כשמורה הוזרמו נביעות המים שבמקום לתעלות ניקוז. פעולות הניקוז של הביצה במקום נעשו לראשונה עוד בימי המנדט הבריטי כחלק מהמלחמה כנגד יתושי המלריה. אז נטעו גם במקום החורשות הנרחבות של עצי האקליפטוס המכסות כיום שטח נרחב בשמורה.
במשך כשלושים שנה, מאז ההכרזה הראשונה על המקום כשמורה, לא נעשו בו עבודות שימור משמעותיות, עד שבשנת 2003 החליטה רשות הטבע והגנים לשקם את המקום. אז חודשה פעילות הביצה שהמים מצויים בה לא רק בעונת החורף אלא משך השנה כולה. שטח השמורה הורחב אז ללמעלה מ-200 דונמים ומאז הוא כולל גם את התל הצמוד, תל מלוט וכן את חורשות האקליפטוסים הנרחבות.
שכבות אטומות
ציינתי שהמים מצויים במקום משך השנה כולה ולא רק בתקופת החורף. הסיבה לכך טמונה במיקום הייחודי של השמורה באזור המעבר שבין שפלת יהודה לבין מישור החוף.
שפלת יהודה, מאופיינת בסלעי הקירטון הבונים אותה והאטימים לחלחול מים, ואילו אזור מישור החוף בנוי ברובו מקרקעות קלות של חמרה וכורכר המחלחלות מים בקלות, עד שהן נפגשות בשכבת האקוויקלוד שהיא השכבה האטימה למים של מישור החוף. (זו השכבה שאליה מכוונים קידוחי המים במישור החוף – משום ששם מסתתרים המים).
אזור עינות גיבתון מאופיין בכך ששכבת האקוויקלוד של מישור החוף עולה כאן מעלה-מעלה ומגיעה עד לפני השטח. במפגש שבין הגבעות הקירטוניות, האטימות למים, לבין שכבת האקוויקלוד, נוצר מצב בו מי הגשמים נותרים באזור מבלי יכולת לחלחל למעמקים, נקווים ופורצים לפני השטח ויוצרים נוף של ביצה.
כיוון שהמים הללו מליחים, הם לא נוצלו לחקלאות ונותרו במקום כביצה. התנאים הביצתיים שנוצרו במקום גרמו לניסיונות שנעשו עוד בתקופת המנדט לחפור תעלות ולנקז את המים לכיוון נחל עקרון הנשפך לנחל שורק.
ביצה בסכנה
אל חובבי הטבע הסבו את תשומת הלב למגוון הרחב של מיני הצמחים שצמחו באזור. סקרים בוטניים שנעשו בשמורה בהמשך גילו בשטחה 178 מיני צמחים (!) וביניהם 13 מינים נדירים שנמצאו בסכנת הכחדה כמו געדת הביצות, גילדן מוארך ועוד.
רשות שמורות הטבע נחלצה לשימור הטבע במתחם, ולטיפוח שפע המים והצמחייה המציינים מלכתחילה את המקום, היוצרים תשתית לקיומו של עולם צומח וחי עשיר.
לדוגמא, נפוץ כאן חילזון שחריר הנחלים, סרטן הנחלים ומעל פני המים מרחפות שפיריות בשלל צבעים. מהחרקים הרבים ניזונים מיני דו חיים המצויים בשמורה כגון: צפרדע הנחלים, אילנית מצויה, קרפדה ירוקה וטריטון הפסים הנדיר.
בשטחי הביצה ניתן לראות דגיגים וכן את צב הביצה המצוי. כמו כן הושב לביצה דג ייחודי, לבנון הירקון, מין אנדמי לישראל שהיה כבר על סף הכחדה.
מין אחר המצוי בסכנת הכחדה, ברווז צולל הביצות, גודל בגן החיות התנכי בירושלים ופריטים שלו שוחררו לטבע במעיינות השמורה.
כמו כן מקננות בין צמחי הקנה והסוף שבמקום והצמחייה האחרת ציפורי שיר כגון סבכים, קניות, צטיות ועוד. מכיוון שכל אלה מצויים בשמורה פוקדים אותה גם מעת לעת תנים, שועלים וחזירי בר.
מעבר לשוכנים הקבועים במקום פוקדים אותו גם בריכיות, טבלנים גמדיים, סופיות, אנפות לילה, אנפות בקר, שלדגים למיניהם – לבני חזה, פרפורים ושלדגים גמדיים ובעונות הנדידה – בעלי כנף נוספים.
סכנת השיטה המכחילה
במהלך השנים השמורה הותקפה הביצה באורח חריג על ידי מיני צמחיה פולשת ובראשה צמחיית עצי השיטה המכחילה, שהובאה לארץ על ידי שלטונות המנדט מאוסטרליה במגמה לעצור את החולות הנודדים, אבל בהמשך נדדה בעצמה בצורה פראית למקומות גידול שונים, השתלטה עליהם תוך דיכוי אגרסיבי של הצמחייה המקומית עד השמדתה ותפיסת מקומה.
כך קרה גם בשטח השמורה שבה השתלטה השיטה המכחילה באופן מחלט על 40% משטחי השמורה ואיימה להשתלט עליה כליל.
התופעה של "כיבוש" שטחי השמורה על ידי השיטה המכחילה וההשתלטות המלאה שלה על הצמחייה המקומית עד השמדתה, גרמו לרשות שמורות הטבע והגנים להחליט באופן חריג על סגירת השמורה למבקרים ונקיטת פעילויות משמעותיות ודרסטיות לשינוי המצב. זו הסיבה שהשמורה נסגרה למבקרים לפני כתריסר שנים. הוחלט לבצע בה מחקר יסודי הכיצד ניתן להצילה מהשתלטות הצמחייה הפולשת.
שיקום חסר תקדים
לפעולות המחקר והשיקום התגייס בשנת 2009 החוקר עודד כהן מהשלוחה הרחובותית של האוניברסיטה העברית והוא אף כתב את עבודת הדוקטורט שלו על שיקום השמורה. מטרתו הראשונית הייתה גילוי הדרך שבה ניתן יהיה לסלק את השיטה המכחילה מהשמורה. הייתה זו פעולה חסרת תקדים בהיקפה והיא נחשבת כיום לפרויקט הדגל בהתמודדות כנגד צמחים פולשים בשמורות הטבע.
מלאכת ההדברה ושיקום הצומח הטבעי בשמורה בוצעו בשלבים אחדים. בתחילה – הסרת הנוף, הדברת הגדמים ופינוי הגזם של השיטה. שנית, הצפת הביצה מחדש. שלישית, מעקב צמוד אחר התחדשות הצומח המקומי ולסוף – טיפול בהתחדשות הצמחייה הן על ידי שימוש בזרעים והן על ידי התחדשות וגטטיבית, לאמור, על ידי התפשטות השורשים.
במסגרת המבצע סולקו תוך שנים ספורות 99% מצמחי השיטה המכחילה. המפעל כלל הן את העבודה שנעשתה בשטח והן מחקר מקביל במעבדות האוניברסיטה וכתוצאה התחדשה אט אט צמחיית השמורה כולה עד לפתיחתה מחדש לקהל בראשית השנה.
במסגרת הפעולות להנגשת השמורה הועמקו והורחבו שטחי הביצה, שוחזרו מגוון בתי הגידול הטבעיים במקום, הוקם שביל מתכת באורך 250 מטר כגשר מעל פני המים ובניית מגדל תצפית ייחודי ממנו ניתן להשקיף מגבוה על שטח השמורה, נחפרו תעלות ושיקום ערוצי זרימה בשטח השמורה, סולקה הצמחיה הפולשת ובכך נוצר מתחם חוויתי לציבור בחיק הטבע בקרבת אזור עירוני וכפרי מיושב.
צבים בעינות גבתון (ויקיפדיה)
טיול ולא פיקניק
אכן, פתיחתה המחודשת של השמורה לקהל הרחב נענתה במהרה בנהירה הולכת וגוברת של מבקרים הן מהסביבה הקרובה והן ממרחקים. ההליכה לאורך מדרכת הגשר שמעל פני המים והמגדל הייחודי שבתצפית ממנו ניתן לגלות את עופות המים והציפורים מושכת גם היא למקום מבקרים רבים.
כאן חשוב מאוד לציין שהשמורה לא הוכשרה במכוון לפיקניקים ולא הותקנו בה בהתאם לכך מתקנים כגון שולחנות שדה, מרכזים לאשפה ומתקני שעשועים. מבחינת המבקרים, עובדת היות המקום מרושת בעצי אקליפטוס מצילים גבוהי קומה כמו מזמינה את המבקרים לישיבה סביב שולחנות ועריכת התכנסויות גסטרונומיות, כמו באזורי הפיקניקים ביערות הקרן הקיימת, אבל זו בדיוק הסיבה מדוע לא הותקנו בשמורה מתקנים שכאלה. המגמה היא בראש ובראשונה לאפשר לבאים ביקור מהנה בשטח השמורה, מחד, ושמירתה כאתר נקי משיירים ואשפה.
בחודשיים הקרובים ניתן ליהנות מסיור בשמורה בתנאי מזג אוויר לא חמים מדי ולמטיילים וחובבי הטבע נאחל ביקור מהנה ונעים.
מעוז חביב
קיבוץ צרעה
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?