דלג לתוכן העמוד
יום שלישי, 07 באפריל 2020
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

נשף מסכות

היכן מתחילה או נגמרת דמותנו האמתית? מתי אנחנו מרגישים שאנו משקפים את דמותנו האותנטית? האם תמיד? האם לפעמים? האם מול אנשים מסוימים? האם המסכה שאנו עוטים על פנינו היא לגיטימית? מתי היא גובלת בתחושה של הונאה, או זיוף? או מתי "המסכה הלגיטימית" סוחטת אנרגיה שמתישה אותנו? האם יש תחליף ראוי יותר, או העת לשנות?

                                                       

חג פורים הוא חג של מסכות, והפעם בחרתי להתייחס לשאלות אלו, משום שהן מהותיות ובעלות תוקף מעבר לחג - הן עולות מתוכנו מפעם לפעם ומבקשות לעצמן תשובה. הן גובלות בתפיסתנו את עצמנו, בדימוי העצמי הפנימי, ובדימוי שאנו מפגינים - מפגישות אותנו עם הזהות שלנו ועם השאלה הנצחית: מי אני באמת?

אם נבחן זאת עמוק יותר, לא נוכל להתעלם גם מהשאלות: האם אני מי שאני חושב שאני? האם אני מי שאחרים חושבים שאני? האם אני השם שלי? המקצוע שלי? התפקידים שאני ממלא? האם אני גופי? המחשבות שלי? הרגשות שלי? האם אני אחת מכל הבבואות הללו או כולן גם יחד? ועוד...

 

כיוון שהחלומות משקפים לנו את הלך רוחנו הפנימי, את אותה מציאות רגשית נראה גם בחלומות, בהם ישתקפו אלינו החוויות הרגשיות ביחס לדימוי והזהות העצמית. הבמאי הפנימי שבתוכנו, תת-המודע, מיטיב לתאר את המציאות הרגשית, הנסתרת מן העין, במשלים וסימבולים ובתרחישים שעולים על כל דמיון.

מובאים שני קטעים מחלומות לדוגמה הממחישים את הרעיון. המכנה המשותף בין שני החלומות הוא: התבוננות במראה. זהו ייצוג סימבולי להתבוננות בבואה הרגשית הנשקפת לעיניהן של החולמות, אשר שיתפו אותי בחלומותיהן שכאן.

 

כנס נשף מסכות

ר' כותבת: ”חלמתי שאני נמצאת בכנס מקצועי גדול, ומבינה שכל המשתתפים הם מהתחום המקצועי שלי, אבל הם הסתובבו בכנס עם מסכות על הפנים, וגם אני... עושה רושם שככה זה המצב הנורמאלי שם. מידי פעם עלו על הבמה מרצים, וגם הם עטו מסכות על פניהם. כשעליתי לבמה הסברתי משהו ומסכה נפלה לי... זה היה מביך ומפתיע. למרבה תדהמתי הקהל הגיב במחיאות כפיים.”

זוהרית: חלומה של ר' מתאר כיצד היא מרגישה שבין הקולגות שלה מתחום המקצוע ישנו סטנדרט התנהגות רווח של העמדת פנים (כנס מקצועי ובו כולם עם מסכות). אמנם, היא משתפת פעולה עם זה, אך כאשר קורה שהיא נחשפת בפומבי (על הבמה), היא חשה במבוכה, אך מופתעת לגלות שזה מתקבל באהדה (מחיאות כפיים).

 

אישה זקנה קופצת

ש' מספרת: … “בחלום אני מתבוננת במראה ורואה מולי אישה זקנה קופצת כמו משוגעת, מאיימת לצאת מהמראה ולקפוץ עליי"...

זוהרית: מכירים את הביטוי הלשוני "קפצה עליו הזקנה"? ובכן... זה מה שממצה את מה שמרגישה ש' לאחרונה ומתבטא בחלומה. גם במציאות שלה נאלצה ש' (בגיל 50) להתמודד עם הגילוי, לאחר שבדיקות שגרתיות עוררו את תשומת ליבה של הרופאה שלה לבצע בדיקות נוספות, טיפול שיניים "פשוט" הפך למורכב יותר, ובימים האחרונים התווסף פרט קטן של אי-נוחות: דלקת בשלפוחית השתן. לא מפתיע שבחלום כך משתקפת לש' בבואתה הרגשית.

 

חיילת ! שפרי הופעתך !

ג' כותבת: ...”הבטתי במראה ואני רואה את עצמי בבגדים צבאיים (כמו של אשת קבע) רשמיים כאלה, כמו במסדר צבאי, עם שיער אסוף וכולי"...

זוהרית: ניטיב להבין את חלומה של ג' אם אגלה לכם כי בשבוע האחרון היא קודמה לתפקיד חדש, שמחייב אותה בחתימה על חוזה עבודה לשנתיים.

החלום משקף את תחושותיה כיצד היא מרגישה מגויסת (חיילת) לתפקיד החדש (מדים), לחוזה מחייב לשנתיים (קבע). אין ספק כי מדובר בהתחייבות עם השלכות, והחלום מבטא את רגשותיה, עוזר לה להטמיע את הדימוי החדש, להשלים אתו, לעמוד מולו.

 

איפור נוזל

ח' מספרת: “בחלום עליתי במעלה גבעה, כשמקדימה הולך לפנינו המדריך, ניהלתי שיחה עם הבן הגדול שלי (הוא בגיל 36). פתאום הוא מעד ונאלצתי להחזיק אותו כשהוא מתנדנד ממש על פי תהום. הייתי מבוהלת מאימה, ובעודי מחזיקה אותו, הבחנתי שכל האיפור הכבד שהיה לי על הפנים נזל...”.

זוהרית: חשוב לדעת כי במציאות של ח' קרה שהבן הגדול שלה עבר משבר גדול עקב גירושיו מאישתו, וכיום מתגורר אצל אימו, אשר "מחזיקה אותו" רגשית וכלכלית. והנה מופיע החלום, אשר משקף ומבטא את תחושותיה ומתאר כיצד בהיותה מתקדמת לקראת התפתחות אישית (צועדת בעליה), היא נאלצת לעצור ולהתפנות להחזיק ולתחזק את בנה, עקב המשבר שעבר. אם עד כה הצליחה להחזיק את הרושם ש"הכל בסדר" (איפור כבד), הבהלה לגורלו חושפת אותה במערומיה (האיפור נוזל).

 

חלומות פז מבורכים !

זוהרית רובין

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?