דלג לתוכן העמוד
יום שבת, 02 ביולי 2022
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

נתלים באילן גבוה

סיפור הקמתו של היישוב נווה אילן כולל התיישבות של לוחמי המחתרת הצרפתית, נטישה המונית והתפרקות כללית, שנים של חיפוש דרך עד שהגיעו למקום צעירים נלהבים מארה"ב שחלמו על כפר אקדמי. וגם להיסטוריה האישית שלי יש חיבור למקום

נווה אילן צילום דר אבישי טייכר מתוך אתר פיקיוויקי

את נווה אילן ההיסטורית הקימו עולים חדשים מצרפת, יוצאי מחתרת המאקי האנטי-נאצית שמרדה בשלטון וישי, אשר שיתף פעולה עם הכיבוש הנאצי. והנה, גם הזיכרון הראשון שלי מנווה אילן כרוך במרידה, והפעם מרד אישי שלי כנער צעיר.

בשנת 1956 הייתי נער בן 15, תלמיד השנה הראשונה בבית הספר התיכון שבמושבה (אז) רחובות ובעל ותק של שנים אחדות בפעילות אינטנסיבית בקן תנועת הנוער "התנועה המאוחדת".

בחנוכה של אותה שנה הוזמנו חניכי התנועה, תלמידי כיתה ט', לסמינר מדריכים צעירים שיועדו להדריך את תלמידי בית הספר היסודי שהצטרפו לפעילות בקן. לסמינר הוזמנו להגיע חניכים מקיני התנועה בכל רחבי הארץ ונאמר לנו שהוא ייערך בשטח של קיבוץ בהרי יהודה, שננטש זמן מה קודם לכן.

 

מרדן צעיר

 

כחבר פעיל בשכבה הומלצתי על ידי מדריכיי לצאת לסמינר וכמובן שמאוד שמחתי והתרגשתי לקראתו. אבל, בדרך לסמינר הייתי צריך להתגבר על תנאי מסוים.

הייתי בן מושב, כפר גיבתון שליד רחובות, ובן משק חקלאי, שאותו טיפח אבי, שנאלץ לעבוד במקביל גם בעבודות בנייה להשלמת הכנסת המשפחה. לקראת ימי חופשת החג החנוכה הודיע לי אבי, כי כחלק ממטלות המשק המשפחתי, עלי לעשב את גן הירקות שבחצר. נוצר מצב בו אני לא הייתי מוכן לוותר על היציאה לסמינר, ואבי לא היה מוכן לשחרר אותי ממשימת העישוב.

הפתרון שמצאתי היה לחמוק בשקט מהבית, בלא לומר מילה להורים, וללא לבוש וציוד מתאים. וכך כמרדן צעיר, הגעתי בחג החנוכה, בימי חורף קרים וגשומים, למבנים הנטושים של נווה אילן.

הקור של הרי יהודה והמחסור בבגדים חמים לא היטיבו עמי, ובתום הסמינר חזרתי הביתה מצונן כדבעי, אך את השאיפה שלי הגשמתי ונעשיתי למדריך בתנועה - ובעצם, בכך סימנתי את המסלול שבו אני הולך כל חיי.

באותו חג החנוכה של שנת 1956 התוודעתי היטב לשטח הקיבוץ הנטוש  ומעט לסיפור הקמתו, שהותיר בו את המבנים הנטושים בהם התאכסנו חניכי הסמינר של התנועה המאוחדת. מאז עברו שנים רבות, ונווה אילן הפך ליישוב משגשג ופורח, שבו חייה קהילה תוססת של כ-300 משפחות, שחברי היישוב הוותיק עדיין מקיימים אורח חיים שיתופי והם משתייכים לתנועה הקיבוצית.

על הדרך החתחתים שבה התפתח נווה אילן, עד שהגיע להיות אחד מהיישובים היפים והתוססים של מטה יהודה, נספר הפעם.

נווה אילן - היסטוריה - נטיעתה של יליד מעלה החמישה - טו בשבט 1947

הגרעין הצרפתי

 

תחילתו של הסיפור בימים עוד לפני שקמה מדינת ישראל, כשנה לאחר תום מלחמת העולם השנייה, באוקטובר 1946. על רקע החששות של מנהיגי היישוב היהודי שהבריטים מתכוונים לקרוע את הנגב משטחה של המדינה היהודית, נשלחו גרעיני התיישבות של צעירים חדורי רוח ציונית להקים 11 קיבוצים בנגב. במקביל, נשלחה קבוצה נוספת להקים את הקיבוץ ה-12, את נווה אילן, וזאת כמענה להנחייתו של בן גוריון ליצור נקודת יישוב חדשה בדרך לירושלים, והפעם מטעמים ביטחוניים.

על המתיישבים הראשונים ביישוב החדש נמנו 31 חברי גרעין בשם "טללים",  עולים יהודים צעירים מצרפת שהיו חברי המחתרת הצרפתית האנטי-נאצית שפעלה בדרום צרפת והסתתרה ביערות הסבוכים שם (שכינויים הוא "מאקי"). במהלך 1944, כאשר הנאצים החלו לסגור עליהם הם נמלטו לספרד ומשם עלו לארץ.

המתיישבים הצעירים בחרו למקום את השם "נווה אילן" לא על שמו של אילן כלשהו, אלא בהשפעת סיפור פרי עטו של איש ההתיישבות הידוע, יוסף וויץ, שדחף להתיישבות יהודית נרחבת, עסק ברכישת קרקעות, טיפח את תחום הייעור בארץ וכחלק מהחזון שלו כתב על ישוב דמיוני בשם "נווה אילן" שהוקם בקרבת קריית ענבים.

נווה אילן - היסטוריה - עבודות בנייה - לולו רוזנהבלט - 1946.

מלחמת הישרדות

 

חברי הגרעין שעלה על הקרקע מצאו את עצמם בלב של שטח הררי ומסולע בהיקף של כ-1700 דונם שנרכשו על ידי קק"ל ובגובה 730 מטר, שבמרכזו מצוי בית אפנדי נטוש מהמאה ה-19. הם שיפצו את המבנה הנטוש וקבעו בו את המוסדות המרכזיים של הקיבוץ החדש: חדר האוכל, חדר הדואר, המזכירות, בית התינוקות ואפילו – הספרייה.

במסגרת השיפוץ, נבנה מחדש הגג וסביבו הותקנו מרזבים, כדי להוליך את  מי הגשמים למאגרים בקרבת הבניין, שכן, מים זורמים טרם הגיעו ליישוב  והמים הובאו למקום במכלית מקיבוץ מעלה החמישה הסמוך.

בתאריך 27 לאוקטובר, 1946, נחנך הישוב החדש בטקס רשמי אליו הוזמן קונסול צרפת שכיהן אז במסגרת השלטון המנדטורי. כעבור שנה, בשנת 1947, כבר נאלצו חברי הגרעין של הקיבוץ הצעיר להתמודד עם הניתוק ממרכז הארץ, וזאת כתוצאה מתחילת המאורעות שקדמו למלחמת העצמאות.

חשיבותו של היישוב התבהרה במהלך ימי מלחמת השחרור במסגרת המאבק על הדרך לירושלים הנצורה. הקיבוץ, בעל המיקום האסטרטגי בראש ההר, שימש כמשלט ממנו יצאו לוחמי הפלמ"ח של חטיבת הראל לפעולות באזור.

נווה אילן - היסטוריה - עמדת חמל - 1948

פריחה זמנית

 

במהלך ימי המלחמה נהרגו בפעולות שונות ובהתקפות על הישוב חמישה מחבריו, והמהלומה הזו ערערה את יציבות הגרעין המייסד. כדי לחזק את הקיבוץ נשלח אליו, בעצם ימי ההפוגה השנייה בקרבות שחלה ביולי 1948, גרעין בשם "התגבורת", שמנה כ-70 צעירים חדורי רוח חלוצית, יוצאי צפון אפריקה, אשר הגיעו ליישוב בכלי רכב שעברו בדרך בורמה שאז נפרצה.   

הגרעין שהתווסף חיזק את היישוב ונתן לו זריקת מרץ ועידוד ובראשית שנת 1950 מנה המקום 110 חברים, מספר מכובד למדי לאותו הזמן ולתנאים ששררו אז.

לאחר תום מלחמת העצמאות והחתימה על הסכמי שביתת הנשק, בשנת 1950, חלה בקיבוץ הקטן תנופת פיתוח מרשימה, הוקמו מבני קבע והחלה להתפתח חקלאות שכללה רפת לחלב, לול עופות וכן גן ירק.

 

נטישה כללית

 

בשנת 1955, כאשר רווח מעט, התבססה ההבנה כי מיקומו של הקיבוץ,  הנמצא בפנינת נוף מרהיבה הצופה לעבר הרי יהודה ומישור החוף, הוא נכס תיירותי ולראשונה הוקם בקיבוץ שלד של בית מלון גדול, שבנייתו לא הסתיימה אז, משום שהקיבוץ נכנס לסחרור חברתי קשה.

כפי שצפוי, וכפי שמתרחש כמעט בכל תהליך הקמה של ישוב שיתופי, לא כל חברי הגרעין המייסד מצאו בו את מקומם וחלקם עזבו, ואילו הנותרים נאלצו להתמודד עם עול שהלך והכביד.

בקיבוץ דרשו מתנועת האם, איחוד הקבוצות והקיבוצים, לשלוח ליישוב גרעינים נוספים, שיקלו על הנטל, אך הדבר לא הסתייע ו'החבילה' החלה להתפרק. במהלך 1955 עזבו את המקום כ-30 חברים ואילו בנובמבר 1956, ניחתה המכה האחרונה, ו-80 החברים הנותרים עזבו והפכו את הקיבוץ ליישוב נטוש.

זו בדיוק הייתה השנה שבה הגעתי אני, עם שאר חברי השכבה מרחבי הארץ, כדי לנצל את המבנים הנטושים במקום לצורך קיום סמינר ההדרכה שלנו. אינני זוכר אם הבנו אז את משמעות ההתכנסות בקיבוץ שננטש ונעזב, אך הדבר לא העסיק אותנו יותר מדי. היינו צעירים ולהוטים לממש את רצוננו להיעשות למדריכים וזה היה מה שעניין אותנו.

נווה אילן היסטוריה - הגבעה לפני העלייה על הקרקע

כפר אקדמאים

 

לאחר שנים, ואני כבר חבר קיבוץ צרעה, שוב הצטלבו דרכיי עם נווה אילן. אז נודע לי שבמשך כ-15 שנים לא שוקם היישוב ולא נמצאו לו מתיישבים חדשים.

במהלך השנים שחלפו מאז ננטש, היה ניסיון להשתמש במבנים הנטושים כסניף של בית הספר החקלאי "הכפר הירוק" כחלק מהניסיון ללמד את תלמידי המוסד לפתח חקלאות הררית, אך הניסיון עלה על שרטון. הנהלת "הכפר הירוק" ניסתה ליישב במקום גרעין שמנה כ-25 עולים צעירים ממרוקו ואיתם 15 מבוגרי בית הספר, וגם ניסיון זה נכשל. וכך, עד סוף שנות ה-60, עבר המקום גלגולים שונים, אבל ישוב קבע לא צמח בו.

על רקע ההתלהבות הכללית בעולם מהישגי מלחמת ששת הימים, הוקם במסגרת שכבת הבוגרים של תנועת הנוער "יהודה הצעיר" בארצות הברית, גרעין "המגשימים". חברי הגרעין התאגדו כדי לעלות ארצה ולהקים מושב שיתופי של אקדמאים, שעיקר עיסוקם יהא בתחום האקדמיה.

נציגי הגרעין הגיעו ארצה בשנת 1968 כדי לתור אחר נקודת התיישבות ונפגשו עם יוסף וויץ, שהציע להם להתיישב בשרידיו של קיבוץ נווה אילן. חברי הגרעין הביעו נכונות להתגייס לשיקום היישוב אך לא במסגרת של קיבוץ אלא כמושב שיתופי. אז החלו דיונים בעד ונגד במשרדי הממשלה ובתנועות המיישבות שנמשכו כשנתיים. לאחר משא ומתן מייגע עם חברת רסקו, שרכשה בשנות השישים את הבעלות על השטח, הוסכם על הקמת מושב שיתופי במקום.

 

שליחות בארה"ב

 

חברי הגרעין הראשונים הגיעו בשנת 1970, בעיצומם של הדיונים בעד ונגד, ושוכנו במרכז הקליטה במבשרת ציון. אבן הפינה למושב השיתופי החדש הונחה ב-27 לספטמבר 1971. שש משפחות מקרב חברי הגרעין החליטו שלא להמתין לבניית הבתים החדשים, הם החליטו להתיישב כבר במהלך 1972 תוך שהם נכנסים למבנים נטושים ישנים, אותם שיפצו בכוחות עצמם.

כאן נוצר הקשר השני שלי עם נווה אילן, והפעם מזווית של שליח בארצות הברית. באותה שנה, 1972, יצאתי עם משפחתי לשליחות לאזור החוף המזרחי בארה"ב, ולפעילות במסגרת תנועת "יהודה הצעיר" במדינות דלוור, מרילנד, וירג'יניה וצפון קרוליינה. שם, ליוויתי את יציאתם ארצה של חברי הגרעין לנווה אילן ואת הקמת הגרעין שהקים את קיבוץ קטורה שבערבה.

בלבושו החדש, כמושב שיתופי, הצליח נווה אילן להתעורר לחיים. לגרעין המייסד מארה"ב נוספו חברים ישראלים (הצטרפות שלא תמיד עברה בשלום) וכן עולים מאנגליה, דרום אפריקה וניו זילנד.

כיום נווה אילן הוא מושב שיתופי מבוסס, שיש בו הן תעשיה, הן תיירות המבוססת על בית מלון מפורסם, אולם אירועים מבוקש, אזור תעשייה קטן  ומעט חקלאות. לפני כעשר שנים הושלמה בו שכונת הרחבה בשם "נופי אילן" שזוכה לביקוש רב ומחירי הנכסים שבה מרקיעים שחקים.

 

אתר הנצחה

 

ומה קרה לשרידי הישוב שהוקם בהרים? ובכן, בשנת 2008 התקבלה החלטת ממשלה להקים בנווה אילן ההיסטורית מוזיאון ואתר הנצחה ע"ש רחבעם (גנדי) זאבי והוקצבו חמשה מיליון שקלים לשיפוץ האתר על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.

לכאורה היה כבר הכל מוכן לצאת לדרך, אבל החל גל מחאה של פעילי סביבה ומורשת שטענו כי אין קשר בין גנדי לבין נווה אילן ודרשו שהמוזיאון שיוקם ייקרא על שם מי שפיקד על חטיבת הראל בתקופת מלחמת השחרור, ראש הממשלה המנוח, יצחק רבין.

בשנת 2015 שופץ בית האפנדי בתקציב של כחצי מיליון שקל והוכנה תשתית לשיקום שני צריפים ישנים.

העבודות של הקמת המוזיאון והאתר ההיסטוריים הושהו והאתר מצוי מאז בעיצומו של פרויקט שחזור, שיפוץ ושיקום, ובעתיד יופעל בו מרכז הדרכה עם תצוגה מוזיקאלית.

מעוז חביב

קיבוץ צרעה

maozhaviv@gmail.com

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?