סודותיו של החצב
דווקא בימים החמים והיבשים של שלהי הקיץ, החצב עולה ופורח. הכיצד?
אימרה עממית גורסת: "החצב פורח והקיץ בורח". ואכן, החרוז החביב הזה כולו אמת. פריחתו הלבנבנה של עמוד התפרחת הנישא של החצב, הבולט למרחוק בבדידותו המזהרת, אכן מכריזה שהימים החמים והמתישים אינם אלא מלחמת המאסף של הקיץ.
נאמר בתלמוד, "שלהי דקייטא - קשיא מקייטא", לאמור, סוף הקיץ קשה מהקיץ. והרי כולנו חשים את הימים החמים והלוהטים של סוף החופש הגדול אשר איתם מגיעות גם רוחות הקדים ממזרח טרם בוא הסתיו. וראה זה פלא, דווקא בימים החמים והיבשים הללו, החצב עולה ופורח. הכיצד?
סוד שטמון באדמה
ישנם צמחים שמעדיפים לאחר את צמיחתם ולדחות את פריחתם לסופו של הקיץ. בכך הם מבקשים לזכות בתשומת לב רבה יותר מהחרקים והדבורים המאביקים אותם. אחד הצמחים הללו הוא הקיפודן הסגול.
אבל החצב, שבצלו הגדול נחבא במעמקי האדמה, "מתאפק" עוד ועוד, ורק בסוף חודש אוגוסט, ממש לקראת סיום החופש הגדול ובואו של חודש אלול, יפרוץ לפתע מתוך הקרקע היבשה, ויזכה במלוא תשומת הלב של החרקים.
עמוד התפרחת הרם והנישא של החצב בוקע מן האדמה הצחיחה של ימי סוף הקיץ עוד בטרם יתקררו הלילות, עוד בטרם יפוג חום הקיץ, עוד בטרם רוותה האדמה ולו טיפות ראשונות של גשם. תכונה זו הפוכה לרוב רובם של הפרחים המוכרים לנו, הצומחים ופורחים אחרי רדת הגשמים ואחרי שקיבלו את מנת המים הנדרשת.
כיצד מצליח החצב העקשן להוציא מדי שנה את עמוד התפרחת הנישא שלו, דווקא בסוף הקיץ, בשיאם של ימי החום ובלא שיעטפוהו סביב סביב עלים ירוקים? מה הסוד המיוחד המאפשר לחצב ורק לחצב, לפתוח מדי לילה סדרה חדשה של כשלושים פרחים לבנבנים ורעננים במעלה עמוד התפרחת, כאילו רווה הצמח מים בשפע, ולהזין בשעות היום את המוני החרקים ששמחים לגלותם?
מסתבר שסודו של החצב טמון בבצל הגדול הטמון במעבה האדמה וקוטרו מגיע לעתים ל-25 ס"מ. כמעט בגודל של כדורגל. הבצל הגדול מכול בצלי צמחי הבצל שאנו מכירים.
ועדיין אין זה הסוד כולו. תחת הבצל האדיר הזה, צומחים שורשים עבים וחזקים המסוגלים לפרוץ לעומק האדמה, אפילו מבעד לאדמה סלעית, ויכולים להגיע עד לעומק של כשלושה מטר ויותר, עומק שגם עצים נישאים כמו האורן אינם מגיעים אליהם. השורשים הללו מגיעים לשכבות הלחות יותר שבאדמה, ומשם שואב החצב את אספקת המים הדרושה לו כדי להזין את הבצל וזה כמובן יזין את עמוד התפרחת.
עלים בעלי הגנה
הפריחה יוצאת הדופן של החצב כרוכה בתופעה נוספת שעשויה לעורר פליאה: תהליך הצמיחה המרשים הזה מתרחש ללא נוכחות של עלה חצב ירוק אחד לרפואה. הכיצד פורח החצב בלא עלים?
ובכן, החצב, איננו "קוסם" וככל צמח גם לו דרושים עלים לצמיחה, אלא שאלה אינם מופיעים בצמוד לתקופת הפריחה שלו בסוף הקיץ, אלא בתקופה אחרת של השנה.
בחורף, עוד בטרם רדת הגשמים ממש, מקדימים עלי החצב הגדולים לבקוע מן האדמה והם יופיעו מתוך האדמה בלא כול תפרחת. אלו עלים גדולים, רחבים, ארוכים, בשרניים העוטים עליהם שכבת שעווה כדי לגונן עליהם מאיבוד מים רב מדי בתהליך הדיות.
מתבקש שמקבץ עלים ירוקים ובשרניים כאלה ימשכו את בעלי החיים ויהפכו למאכל תאווה לאוכלי העשב הרעבים. אך, למרבה הפלא, גם כאן החצב מפתיע ומצליח לשמור על עליו הרחבים ללא פגע, ואין בעל חיים אחד שיעז לגשת ולנגוס בהם. למה זה?
הנה, סוד נוסף של החצב. עליו אוצרים בקרבם רעל שיפגע בכל מי שיעז לנגוס בהם ואף לפגוע בבעלי חיים שמערכת העיכול שלהם (בעיקר המעיים) מסוגלת להתמודד עם רעלים. עלי החצב אוצרים מעין "מחטים" קטנות, שתפקידן לפצוע את שכבת העור של המעיים ולאפשר את חדירת הרעל לגוף. כך מרחיק מנגנון מתוחכם זה את אוכלי העשב למיניהם מעל העלים ומאפשר להם לצמוח בלא חשש ולשרת את החצב בתהליך הפוטוסינטזה – הפקת המזון בעזרת קרני השמש.
כאשר מסיימים העלים את תפקידם וקמלים, נמוג גם הרעל ואז יכולים הצבאים, העיזים והכבשים לנגוס בעלים בלא חשש.
וכיצד מצליח החצב להגן על הבצל הגדול והמרשים שלו מפני חובבי הבצלים למיניהם כגון הדורבנים, הגיריות וחזירי הבר? ובכן, בשיטה דומה לזו שהוא מגן על עליו. בבצל החצב קיימים רעלים חריפים במיוחד המשפיעים הן על הלב והן על העור. ראו – הוזהרתם!
אז, זכרו נא, רבותי. אם חשקה נפשכם בחצב יפה מראה ורם קומה בגינתכם, הישמרו מבצלו והישמרו מעליו. ואז, רק אז, תוכלו לזכות בצמח היפיפה והמיוחד הזה גם אצלכם.
מעוז חביב
קיבוץ צרעה
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?