דלג לתוכן העמוד
יום חמישי, 21 בנובמבר 2019
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

סיפורי עוצמה

לכל אחד מאתנו יש סיפור חיים שבו משולבים אירועים בהם היינו גאים במה שעשינו ובמי שאנחנו. השאלה היא: האם נהפוך את הסיפורים הללו לחלק מסיפור חיינו או שנותיר אותם בחוץ, על רצפת שולחן העריכה?

לפני כשתיים עשרה שנה התארחתי בטירה בסקוטלנד, נסיעה קצרה יחסית דרך הנופים הירוקים של המדינה הביאה אותי לעיר הבירה – אדינבורו. המחזה שנגלה לעיניי בעיר הבירה היה מפתיע למדי עבורי ואני משער שאף יותר מכך לתושבי העיר השלווים.

אלפי שוטרים היו פרוסים ברחבי העיר, נראים מוכנים לפעולה, על ראשיהם קסדות ובידיהם מגנים ואלות, יחידות שוטרים נוספות הסתובבו כאשר לפניהם הולכים כלבי משטרה ויחידות אחרות היו רכובות על סוסים. בשמים, ברעש גדול, עברו מסוקים משטרתיים שצפו על כל המתרחש מלמעלה ועשרות רבות של צוותי טלוויזיה צילמו את המתרחש. במרחק מה ממוקד ההתרחשות עמדו מאות אנשים וצפו במחזה, נראה היה שכולם מחכים לאיזו שהיא התפרצות אלימה שפשוט לא קרתה. בהמשך, אחד האנשים נשכב בהפגנתיות על הכביש, שגם ככה היה חסום וצעק בהפגנתיות נגד השוטרים, שמצדם התעלמו ממנו אך הוא זכה להמון תשומת לב מצד צוותי הטלוויזיה.

כאשר שאלתי את אחד מהמקומיים לפשר המחזה הם סיפרו לי שהיום מתחילה בעיר הבירה הוועדה של המדינות המתועשות המתקיימת כל שנה – וועדת ה G8. כינוס של שמונה המדינות המתועשות ביותר בעולם, שעל סדר יומם היה להעביר החלטות על מחיקת החובות של מדינות אפריקה ומלחמה בהתחממות הגלובאלית. ארבע שנים לפני כן, בהפגנות סוערות שהיו באיטליה, נהרג מפגין ומאז המדינות המארחות את המפגש לא לוקחות סיכונים מיותרים וכוחות המשטרה המקומיים נמצאים בכוננות עליונה

זוג מבוגרים מטייל בפארק

בשעות הערב חזרתי אל הטירה. באחד החדרים דלקה הטלוויזיה ומהדורת החדשות דיווחה על יום של התפרעויות באדינבורו לקראת הועידה. הדיווח היה נשמע כל כך שונה מהדרך שבה אני חוויתי את האירועים, שנעצרתי לשמוע את כל הדיווח.

הכתבים הנרגשים סיפרו על האלימות ברחובות ועל אלפי המפגינים והשוטרים הפרוסים בה. מקבץ של קטעי וידאו הציג אנשים צועקים, ושוטרים עוצרים מפגינים, גם האיש ששכב על הכביש כיכב בסרטון. הרושם שהתקבל היה של מהומות ענק ואפילו הצילומים היו תמיד בקלוז אפ מאוד קרוב כדי שלא יהיה אפשר לשים לב להמוני האנשים השלווים העומדים מהצד. בשבילי זה היה רגע מכונן שבו ראיתי איך התקשורת יכולה בעזרת עריכה מגמתית ליצור סיפור שיתאים למה שהיא רוצה – גם אם הוא לא באמת נושק למציאות.

למרות שקל להאשים את התקשורת בכך שהיא משוחדת ומעוותת את המציאות, מסתבר שאנו, כבני אדם, עושים זאת על בסיס יום-יומי. כל אחד מאתנו פיתח לעצמו סיפור ייחודי שמהווה למעשה את סיפור חייו ואת מי שהוא כיום. לתוך סיפור זה אנו יוצקים את החוויות המשמעותיות שעיצבו אותנו, את האמונות שלנו בנוגע לעצמנו, לאחרים ולעולם בכלל. לסיפור זה יש גם השפעה כבירה על התחזיות שלנו כלפי העתיד שלנו ולתוצאותיהם של מעשינו.

האם אנו באמת מספרים בצורה אובייקטיבית את סיפור חיינו או, שכמו התקשורת, אנו עורכים את הסיפור בצורה מגמתית ומשמיטים את כל העובדות שלא מסתדרות עם העלילה? נראה שהאפשרות השנייה היא נפוצה יותר.

בתור העורכים של הסיפור האישי שלנו אנחנו מעוותים לא פעם את המציאות. אדם עם הערכה עצמית נמוכה, למשל, יעצים בסיפור חייו את כל הזיכרונות, הכישלונות ואת כל המפגשים החברתיים שהיו לו, שתומכים בסיפור של אותה הערכה עצמית נמוכה. מעבר לכך, פעמים רבות, כל אמירה הסותרת את ההנחה הזו, כמו מחמאה, חיזוק או סיטואציה שבה העצימו את אותו אדם, תעבור מעל לראשו ולא תשאיר חותם על הסיפור האישי. מצד שני, כל ביקורת קטנה שנאמרה עליו תיחווה על ידו בעוצמה חזקה ביותר ותצטרף לסיפור חייו. אם בחדר מלא באנשים כולם ישבחו אותו ואחד ייתן דעה שלילית, כל תשומת הלב תלך לדעה השלילית וכל המחמאות יימחקו לגמרי.

במקרים רבים הסיפור שאנו מספרים לעצמנו אינו נמצא רק בתוך מחשבותינו אלא בסופו של דבר מוקרן גם על גופנו: זה יכול להתבטא בעיניים כבויות, קול חלש, גו כפוף ואפילו בחוזקה של המערכת החיסונית של גופנו. טיפול נפשי הוא טיפול שאמור לעבוד על הבעיה מכיוונים רבים ושונים, תוך שימוש בארגז כלים נרחב ועשיר, אחד מהכלים שמצאתי אותם יעילים במיוחד במקרה של אנשים שכבר הולכים לאיבוד בתוך סיפור החיים שהם סיפרו לעצמם הוא הגישה הנרטיבית.

לפי הגישה הנרטיבית (מלשון NERATIVE – סיפור), אין גרסה בלעדית של סיפור חיינו אלא מגוון גדול של גרסאות שכל אדם מעצב לפי הדרך שהוא בונה אותה בתוכו. במהלך המפגש הטיפולי אחת מהמשימות שלי כמטפל היא לזהות את הגרסה של הסיפור שבנה האדם שמולי ולהאיר את תשומת ליבו על הפעמים בהם ישנם אירועים הסותרים את הסיפור של המטופל.

כאשר הסיפור מאבד מהנוקשות ההחלטית שלו ישנה אפשרות לאדם לשאול את עצמו שאלות, לבחון עד כמה האמיתות שלו הם נכונות ונפתח צוהר לכניסתן של גרסאות שונות וחיוביות יותר התופסות את מקומן של הגרסאות השליליות יותר.

לכל אחד מאתנו יש מה שאני מכנה בשם 'סיפורי עוצמה' מקרים בחיים בהם התעלינו על עצמנו, מקרים שבהם השגנו דבר מה לאחר מאמץ, מקרים בהם התגברנו על מכשולים והשגנו את מה שרצינו, מקרים בהם היינו גאים במה שעשינו ובמי שאנחנו. אך השאלה החשובה בסופו של דבר היא האם נהפוך את אותם סיפורים לחלק מסיפור חיינו או שמא נשאיר אותו בחוץ, על רצפת שולחן העריכה.

 

יאיר לביא

laviyair@gmail.com

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?