דלג לתוכן העמוד
יום שלישי, 14 ביולי 2020
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

סיפורי קוצים

מי הם בעלי החיים הדוקרניים ש"נידונו" לחיות את חייהם כאשר גופם מכוסה קוצים? האם יש ביניהם קשר קוצני? כיצד הם מצליחים ל"התחבק"? הנה התשובות

קיפוד צילום פיקיוויקי.

מי הם בעלי החיים הדוקרניים ש"נידונו" לחיות את חייהם כאשר גופם מכוסה קוצים? מי אלה שהקוצניות שלהם הפכה לסימן היכר ול"נכס אסטרטגי", וזאת כאשר רוב בעלי החיים משתדלים להתרחק ככל האפשר מקוצים מחודדים ומכאיבים. ובכן באזורנו אנו מכירים את הקיפודים ואת הדורבנים. ראשית נספר על הקטנים מביניהם, הקיפודים.

 

קוצים לבנים ורכים

 

אני משער שכל אחד מהקוראים פגש לפחות פעם בחייו את הקיפוד המצוי, שתפוצתו מכסה את ארצות דרום אירופה, ארצות המזרח התיכון עד למערב אירן. מלבדו מצויים בארץ עוד שני מיני קיפודים - קיפוד חולות מצוי וקיפוד מדברי.

"משנכנס אפריל-ניסן, מתחילים הילדים להביא לבית הספר את גורי הקיפוד אשר אותם ימצאו בפינות חבויות שבמחסנים, במאורות ... ובפרדסים", כך כתב המורה, חוקר הטבע והסופר אליעזר שמאלי, “שלושה עד חמישה גורים נמצאים לרוב במאורה והם מכוסים קוצים רכים ולבנים. בעודם רכים מניקה האם את הגורים במאורה החבויה, אך משהתחזקו לא תביא להם טרף למשכנם, אלא תוליך אותם איתה למקום שמצוי בו טרף ותחנך אותם לצודו בשיניהם הם. הקיפוד מתפרנס מחרקים שונים, עכברים ונחשים ומביא תועלת לגנן ולאיכר. מובן מאליו שיש להתייחס אליו כאל ידיד מועיל ולא לפגוע בו ובגוריו. אם יזדמן לנו קן ובו קיפודים רכים.... נשאיר אותם במאורתם כדי שיגדלו ליד אמם ויתבגרו, כי הגורים הנגזלים מאמם.... מתים כולם...".

כבר בקטע זה אנו מקבלים תשובה לכמה שאלות. אימא קיפודה ממליטה גורים שפרוותם מכוסה בקוצים לבנים ורכים, שהם יותר שערות מאשר קוצים, ורק בהמשך יתקשו ויתפתחו לקוצים דוקרניים. ההמלטה מתרחשת במחילה שנחפרה על ידי הקיפודה טרם ההמלטה והקיפודים הם "טורפים".

קיפוד צילום יאסר שוהנה פיקיוויקי

טורף חרקים

 

גודלו של הקיפוד המצוי הוא כגודלו של צב בוגר החי בסביבתנו. במשך היום הוא מוצא לו מסתור, אם במחילתו ואם במקומות סתר אחרים. עם רדת החשיכה הוא יוצא לחפש את מזונו והוא ידוע כמי שאינו בררן. הוא ניזון מחרקים, חיפושיות, פרוקי רגליים, חלזונות, שלשולים, ולעיתים, כפי שסיפר שמאלי, גם טרף גדול יותר. אם לא ימצא את הטרף המועדף עליו אז יסתפק גם בירקות ופירות.

הקיפוד מגלה את טרפו או לחילופין את אויביו בעזרת עיניים ואזניים בינוניות בגודלן וחוש הריח המפותח שלו. כאשר יחוש בסכנה או יותקף הוא ינצל את פרוותו המיוחדת במינה. בעזרת שריר טבעתי העוטף את גופו סביב סביב, הוא מסוגל להתכדר ולהיעשות לכדור קוצני, כך שהטורף המנסה להתקרב אליו נתקל בקוצים המושחזים. למרות זאת, אין הדבר אומר שאין לקיפוד אויבים היודעים להתגבר על מעטפת קוציו, וכבר סיפרנו על אויבו העיקרי, דורס הלילה הענק – האוח, שיכול לו לקיפוד בעזרת ציפורניו החזקות ומקורו המאונקל. ואכן, פעמים רבות נוכל למצוא בקן האוח עור קיפודים עטוף קוצים שהוא כל מה שנותר מארוחת "השחיתות" של הגוזלים הרעבים תמיד...

בתקופות של מיעוט במזון או התמודדות עם קושי אקלימי, יש לקיפוד תכונה מיוחדת נוספת. למרות היותו בעל "דם חם" (כמו יונקים אחרים), הוא מסוגל להוריד את טמפרטורת גופו בשעת מנוחה וכך לבזבז פחות אנרגיה. בתקופת החורף הקר, נכנסים הקיפודים לשנת חורף, ואז הם מורידים את טמפרטורת גופם לתקופה ממושכת וכך את קצב פעילות הלב והנשימה.

 

לחבק קיפוד

 

איך "מתחבק" זוג קיפודים? זו משימה לא פשוטה אך לקיפודים יש גם לכך פתרון. למרות שהקיפודים והקיפודיות חיים במחילות נפרדות, הם נפגשים לפחות פעמיים בשנה, בתקופת הייחום, למפגש אוהבים קוצני. בעקבות המפגש תיכנס הנקבה להיריון, והזכר, לאחר שמילא חובתו, ינטוש אותה וימשיך את חיי רווקותו בבדידות.

היריון הנקבה נמשך מעט מעל חודש ימים, ובסופו היא תמליט את גוריה במעמקי מחילתה החפורה. תחילה היא תניק אותם במשך שבועיים-שלושה, שבמהלכם קוציהם הרכים יתקשו. כל עוד הגורים קטנים, הם רכים וחסרי ישע למדי, הם עשויים להיות טרף לא רק לאוח הדורס אלא גם לשועלים ותנים. לאחר שהגורים רוכשים את שכבת ההגנה ה"קוצנית" הם יוצאים בעקבות אמם כדי לתור יחד אחר מזון.

עכשיו ברור לנו, שהקיפוד אינו מזיק לבני האדם ולהיפך, הוא מביא תועלת רבה כנגד נחשים, עקרבים ושאר פרוקי רגליים ארסיים, ועלינו שלא לפגוע בו. אם ראיתם קיפוד בוגר או קיפודה עם גוריה הקטנטנים, הניחו אותם לנפשם.

קיפוד - צילום יאסר שוהנה פיקיוויקי

מציק לחקלאים

 

ועתה, אל הגדול ואולי המאיים שבין היונקים הקוצניים – הדורבן, אשר מדי פעם נמצא את קוציו הארוכים בשולי הדרכים. האם זהו קיפוד מגודל? ובכן, התשובה היא לא ולא.

הדורבן המצוי החי לידינו נפוץ באסיה, מדרום טורקיה דרך המדינות השכנות לנו, בכל רחבי הארץ, אם כי תפוצתו בדרום ובנגב דלילה, ובמזרח יגיע עד להודו. שלא כמו הקיפוד, זהו בעל חיים גדול וכבד משקל. אורך גופו 60-70 ס"מ, ולעיתים יגיע אף לאורך של מטר או יותר. משקל הזכר עשוי להגיע ל-15 ק"ג ויותר.

הדורבן מצוייד בקוצים מסוגים שונים, חלקם מעובים, חלולים, נוקשים ומושחזים וחלקם דקים, גמישים ומאורכים יותר. בכל מקום בו חיים ופועלים דורבנים נוכל למצוא קוצים שנשרו מגופם. אלו קוצים בעלי טבעות בצבע שחור ולבן לסירוגין, שעוביים מילימטרים ספורים ואורכם 20-25 ס"מ. אורך הקוצים שבגבו, אלה הגמישים יותר, עשויים להגיע ל-30 ס"מ!

כמו הקיפודים, עיקר שעות הפעילות של הדורבנים הם בלילות. הדורבנים מעדיפים להתגורר בקרבת מגורי אדם, במיוחד באזורים חקלאיים בהם הם מוצאים מזון ובשפע. הם צמחונים ועיקר מזונם מורכב מעשבים, שורשים (הם מיטיבים לחפור באדמה) פקעות ובצלים ואפילו תפוחי אדמה - כל אלה מתחת לפני הקרקע, וכן פירות שונים – מעל פני האדמה. לכן רואים בו החקלאים מזיק, מה גם שהוא פוגע בצינורות הטפטוף, שעל כן יחסם אליו איננו חיובי.

 

סיפורי קוצים

 

זנבו של הדורבן עטור קוצים קשים, מעובים וחלולים, עשויים כיטין, ובהתקרב אויב, הדורבן פורש אותם ומנענע את זנבו כשהקוצים מרשרשים. האויב עשוי להירתע מהקוצים הדוקרניים, מהרשרוש המפחיד, ומאופן פרישתם המשווה לדורבן גודל מאיים עוד יותר. בצדי גופו מוגן הדורבן בקוצים דקים וגמישים בצבע כהה, כצבע גופו.

סיפורים עממיים מייחסים לדורבן יכולת "לירות" את קוציו לעבר אויבו, אך אין בכך שמץ של אמת. הדורבן איננו "יורה" קוצים כחץ מקשת, וזו עובדה.

נתקלתי זה לא מכבר בצילום של חתולה שנמלטה מבית בעליה במושב צלפון, אם אינני טועה, מפחד שריפת חורש גדולה שאיימה על הבתים הקיצוניים של המושב. החתולה כנראה מצאה מחסה במאורת דורבנים, וגורלה לא נודע במשך כמה ימים. כאשר חזרה החתולה לביתה, היו נעוצים עמוק בגופה קוצי דורבן אחדים, מראה לא מלבב כלל ועיקר. כיצד השכיל הדורבן (שוודאי חש מאוים) לנעוץ בגופה את קוציו? את זאת לא נדע. עם זאת, יש להעריך את יכולת הסיבולת של החתולה, שלמדה את הלקח שלא "להסתבך" עם הדורבן, והצליחה לעשות את דרכה בחזרה למקום מבטחים כאשר הקוצים נעוצים עמוק בגופה.

דורבן צילום אביגיל רוזנברג פיקיוויקי

משפחה מטריארכלית

 

שלא כקיפודים, חיים הדורבנים בזוגות ושומרים אמונים לכל חייהם זה לזו. לכן, יוצאים שני בני הזוג יחדיו בלילות לחפש את מזונם, כאשר במרבית המקרים, הנקבה היא זו המובילה.

בכלל, בין הדורבנים הבכורה ניתנת לנקבה (משפחה מטריארכלית), והיא זו שתחליט את ההחלטות החשובות בין השניים. הנקבה פורייה מינית רק בשתי עונות בשנה, באביב ובסתיו, ורק אז תוכל להתעבר. אך עובדה זו איננה מפריעה לבני הזוג לקיים חיי מין סוערים במשך כל השנה כולה, ואת מעשה האהבה שלהם הם יקיימו פעמים אחדות בכל יום.

היריון הנקבה נמשך מעט מעל חודש ימים, ואת גוריה היא תמליט בעומק המאורה ב"חדר" לידה שהזוג יתקין בעומק של 2-2.5 מטר מתחת לפני האדמה.

שלא כמו אצל הקיפודים, שני בני הזוג דואגים לגידול הצאצאים. הנקבה תמליט 2-3 גורים, אבל והיה והומלטו שלושה, הרי שהשניים החזקים ידאגו "להיפטר" מאחיהם החלש יותר, שכן, לנקבה שתי פטמות הנקה והיא יכולה להיניק ולדאוג לשני גורים בלבד.

דורבן צילום דר אבישי טייכר מתוך אתר פיקיויק

מאריכים בימים

 

בדומה לקיפודים, גורי הדורבן נולדים כשלגופם קוצים רכים בלבד, אך אלה מתחזקים ומתקשים במהרה, ומשמשים אותם להגנה. תוך ימים ספורים הם כבר יכולים לנוע בכוחות עצמם, ועיניהם פתוחות ממש זמן קצר לאחר ההמלטה וכך הם יכולים להתמצא בסביבתם.

תחילה הם יישארו לבדם במאורה כאשר הוריהם יוצאים עם רדת הלילה לתור אחר מזון, אך בהמשך, יצטרף זוג הגורים להורים וכך ילמדו כיצד לגלות את מזונם. בין שני בני הזוג מתקיים שוויון מלא בכל הנוגע לגידול הגורים והדאגה להם.

בגיל כשמונה חודשים יעזוב הגור הזכר את המאורה, וייצא לחפש לו בת זוג, כזו שכבר השתלטה על תחום מחיה כלשהו. הגורה תעזוב את הוריה מאוחר יותר, החל ממלאת לה עשרה חודשים ועד שנתיים. היא, כנקבה תהיה זו שמבין הזכרים התרים אחר נקבות, תבחר את בחיר לבה, אתו תחיה את כל חייה הזוגיים.

כפי שציינו, כיוון שהדורבנים מקיימים חיי משפחה למופת, ומכיוון שהם יוצאים יחדיו, הורים וגורים לחיפוש מזונם בלילות, קל למדי לזהות היכן ואימתי מתקדמת משפחה שכזו בשטח. כך יכולים הציידים לגלות ביתר קלות היכן מצויים הדורבנים ולפגוע בהם. עם זאת, הדורבן מאריך בימים. בטבע הוא יכול להתקיים 12-14 שנים, ואילו בשבי הוא יגיע גם לעשרים שנה.

מהי כמות הדורבנים כיום בארץ? לכך אין תשובה ברורה, אבל אנחנו יודעים אל נכון שבאזורנו הם מצויים ופעילים. לעומת זאת, הציידים הדרוזיים מאזור הכרמל, כבר אינם מחפשים את הדורבנים על רכס הכרמל שם, אלא מדרימים עד לדרום הארץ בתורם אחרי הדורבנים, מה שמעיד שהכרמל לא היטיב עם הדורבנים כשם שהוא מיטיב היום עם חזירי הבר.

מעוז חביב

קיבוץ צרעה

maozhaviv@gmail.com

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?