דלג לתוכן העמוד
יום שלישי, 11 באוגוסט 2020
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

סמל החופש בסכנה

מזה כמה שנים הולכת ומתמעטת אוכלוסיית ציפורי הדרור, גם בארץ וגם באירופה. הסיבות לכך עדיין לא ברורות, אבל זוהי סיבה טובה ללמוד על הציפור הקטנטונת שמלווה את בני האדם כמעט משחר הציוויליזציה

מה כבר אפשר לספר על ציפור הדרור הזו שחיה לידינו, בינינו, ומלווה אותנו כמעט לכל מקום שאליו נגיע? תתפלאו, אבל גם לציפור כה נפוצה וכה שגרתית יש חדשות ולא תמיד הן טובות.

הדרורים ליוו אותי בכל מקומות מגוריי ובכל פרק בחיי, אם זה במחוזות ילדותי באזור רחובות, ואחר כך בחיפה, בעמק יזרעאל, בעמק החולה, וכמובן באזור מגורי, שפלת יהודה שבמרכז הארץ. והנה, בשנתיים האחרונות שמתי לב לכך שאני מבחין בדרורים פחות ופחות ונדמה שאוכלוסייתם הולכת ומתמעטת.

ואכן, בספירת הציפורים שנעשתה בישראל בשנים 2016 – 2018, הייתה אוכלוסיית הדרורים במקום השני בתפוצתה בארץ אחרי העורב האפור, אך בתוך שנתיים בלבד צנחו הדרורים למקום השביעי בתפוצה.

את האצבע המאשימה הפניתי בתחילה אל המיינה המצויה, אותה ציפור פולשת מהודו שידועה לשימצה בקניבליזם שלה, וכמי שמתנפלת, שודדת וחומסת קיני ציפורים בכלל ודרורים במיוחד. אך לאחר מחקר קטן נוכחתי לדעת שתופעת הצטמצמות אוכלוסיית הדרורים איננה מקומית והיא מתרחשת ברחבי העולם בכלל.

החוקר ד"ר חיים מויאל, מעריך כי אוכלוסיית דרורי הבית עמדה לפני כ-15 שנים על כ-540 מיליון פרטים ברחבי העולם ומאז היא נמצאת בהצטמצמות מדאיגה ומתמדת. הרגישות הגבוהה ביותר לנושא היא באנגליה, שם גם נמצאת אוכלוסיית ציפרים מאוד מכובדת, ושם, לא ניתן להאשים את המיינה המצויה בבעיה.

יש חוקרים הסבורים שהדבר תלוי בשינוי אופייה של החקלאות המודרנית. חוקרים אחרים תולים את הדבר בשינויים האקלימיים העוברים על העולם וטוענים כי כושר העמידות החלש של הדרורים לקשיי החורף באירופה (הדרורים אינם עפים לארצות החום בחורף), בשילוב זיהום סביבתי המשפיע על דרכי הנשימה ושינויים באקלים, כל אלה יחד עשויים להיות הגורמים לפגיעה בציפור המלווה את האדם מקדמת דנא. ההסבר על קשיי החורף האירופי כמובן אינו תקף אצלנו, והתעלומה נותרה בעינה: מדוע גם אצלנו אוכלוסיית הדרורים הולכת ומצטמצמת?

 

שלושה מינים

 

ניתן לומר שאין עוד ציפור הקרובה לבני האדם כדרור. מחקרים הוכיחו שהדרור החל ללוות את האדם במקומות מגוריו מאז שהאנושות החלה את התיישבות הקבע שלה ופיתחה את החקלאות. כבר משלב זה העדיפו ככל הנראה הדרורים את הצמידות למגורי האדם.

ככל שהתפתחה החברה האנושית והתפתחו הערים לצד הכפרים, כך התרבו גם מקורות המזון השונים שנוצרו על ידי האדם והזינו את הדרורים אוכלי הכול.

בעולם ידועים כ-140 מיני דרורים ובארץ ידועים שלושה מינים יציבים בלבד והם: דרור הבית, הדרור הספרדי ודרור הירדן. מין רביעי הוא מין מזדמן נדיר למדי בארץ והוא – דרור ההרים.

את דרור הבית הנפוץ מכירים רובנו ועליו נרחיב בהמשך. את הדרור הספרדי ניתן לראות פה ושם. הוא דומה בגודלו ובמראהו הכללי לדרור הבית, אך צבעיו בולטים וחזקים יותר, במיוחד צבעי הזכר. דרורים אלה חיים כל השנה בארץ, אך בחלקם הם מעדיפים לעשות את החורף בדרום הארץ ואילו בקיץ הם עולים צפונה ובונים את קניהם באזור העמקים – עמק יזרעאל, עמק חרוד ועמק הירדן, אך תפוצתם היא אף מעבר לכך.

שלא כדרור הבית, הדרורים הספרדיים מעדיפים לבנות את קניהם במושבות. ניתן לחזות בקן אחד מוארך התלוי על ענפי עץ שמאפשר זאת כמו שיזף, פלפלון, ערבה בוכייה או צפצפה ולו פתחי כניסה אחדים. הם מזכירים בכך ציפורים אפריקאיות הבונות את קניהן במושבות דגירה מקובצות.

דרור הירדן קטן מדרור הבית ומקום חיותו העיקרי הוא אכן באזורי בקעת ועמק הירדן.

סמוכים אל השולחן

 

יצאתם לפיקניק בטבע, פתחתם שולחן, אכלתם, נהניתם ונפלו פה ושם פירורים – הדרורים יהיו כבר שם. הנחתם את השאריות במקום המיועד לכך? הוא ודאי כבר מוכר על ידי הדרורים והם כבר שם בחבורה קטנה או גדולה יותר. יצאתם לקניות בסופר – אתם עשויים להיתקל בהם כשהם מקפצים על המדרכה בתקווה לגלות שאריות. ישבתם במרפסת הבית הצופה אל החצר, ודאי תוכלו לראותם מקפצים על רגליהם, מנקרים ומחפשים זרעונים, או לחילופין, פותחים בהתקוטטות רעשנית מסיבה כלשהי. הגעתם לחדר אוכל במלון כלשהו שלא כל חלונותיו סגורים, והנה אתם עדים לדרור בודד או אפילו לדרורים אחדים העטים על השולחנות שלידכם בחיפוש פירורים.

הדרורים ידועים כציפורי שיר חברותיות מאוד. כאשר הן אינן עסוקות בבניית קניהן ובגידול צאצאיהן, הן מתקבצות לחבורות המונות עשרות ולעיתים אף מאות פרטים, ויחדיו הם עטים על מקורות מזון עשירים כמו שדה חיטה שנקצר.

חבורות אלה יגיעו בשעות הערב לאותו עץ המשמש אותם ללינת הלילה, יצללו בקולי קולות אל בין ענפיו, יריבו ביניהם על תפיסת המקום הטוב יותר ללילה ואז ישתתקו עד ליקיצתם השכם השכם בבוקר הבא.

נוכל לראות את הדרורים בחצר גם כאשר הם מבצעים "אמבטיות" – הן אמבטיות חול, בהן הם משתכשכים להנאתם באדמה התחוחה והן אמבטיות מים ממש, בשלולית מים מזדמנת, אולי בהשקיית הדשא שבחצר. הדרורים נראים כנהנים הנאה רבה מן האמבטיה עצמה, אבל מעבר להנאה יש לנוהג זה סיבות מעשיות ובראשן – הניסיון להיפטר מהטפילים הטורדניים שעל גופם וכן, לצנן את גופם בחום השמש.

 

סמל לחופש

 

מהיכן זכה הדרור בשמו שמשמעותו חופש – חירות - עצמאות?

החוקר והסופר אליעזר שמאלי טוען שרש"י בכבודו ובעצמו היה הראשון להצמיד לציפור הקטנטונת את השם "דרור", כאשר פירש את הפסוק "כציפור לנוד כדרור לעוף" (משלי, כ"ו, ב') באופן הבא - "דרור – למה נקרית הציפור בשם דרור? שדרה בבית כבשדה".

בתלמוד נאמר: "בציפור דרור עסקינן, שאינה מקבלת מרות" – וחכמי התלמוד שקבעו זאת ללא ספק אכן הכירו הכר היטב את אופיו של הדרור, שככל שהוא חי בקרבת האדם ואיננו חושש ממנו, הוא יודע היטב גם לשמור מרחק.

הסופר מנדלי מוכר ספרים שנתן שמות עבריים לציפורים לא מעטות, כינה את הדרור פשוט בשם "ציפור" על פי הפסוק בתהילים: "גם ציפור מצאה בית ודרור קן לה" (תהילים, פ"ד, ד,). גם החוקר ואיש הטבע אהרוני, קרא לדרור פשוט "ציפור" וזאת על שם קולה הנשמע כצפצוף. מעניין שדווקא השפה הערבית שמרה איכשהו על המקור ובה נקרא הדרור – "דורי - אלביות".

הדרור, שהיה כבר כל כך מוכר לקדמונינו, אימץ לעצמו את מגורי האדם שבהם הוא מוצא בלא קושי את מגוון מזונותיו הרחב, ואין קרוב ממנו למגורי האדם מלבד תור הצוצלת.

 

אפרוריות הסוואה

 

בניגוד לציפורים רבות, הדרור מתאפיין באפרוריותו ומצויד בצבעי הסוואה חומים-אפורים כצבעי האדמה. גבם בכללו אפור-חום ובטנם – אפורה חומה בהירה.

ראש הזכרים אכן כהה יותר, ומה שמציין אותם שלא כנקבות הוא הסינר השחור שלצווארם מלפנים. הסינר הזה הולך וגדל, הולך ומשחיר ככל שקרבה עונת הקינון שבראשית האביב, וככל הנראה, ככל שהסינר גדול יותר וצבעו בולט יותר, כך מעיד הדבר על עוצמתו של בעליו, והראשונים לזכות בנקבות ולהתגבר על הזכרים האחרים בקרבות שביניהם, אלו הם בעלי הסינרים הבולטים הללו. (תופעה דומה קיימת בקרב זכרי הנחליאלי הלבן).

כמו מרבית ציפורי השיר, לקראת חודש פברואר, כשהחורף עדיין בעיצומו, קרבה עונת ההטלה והקינון של הדרורים. בתקופה זו נוכל לחזות בזכר המפליא לצאת במחול, סובב סביב עצמו ומגביה זנבו, אל מול נקבה אותה הוא רוצה להרשים. נענתה לו – אז יופי. לא נענתה – הוא ממריא ובורח ממנה כמו מאש. הצגה נעימה פחות למראה היא כאשר קבוצת זכרים מנסה להרשים נקבה ומהר מאוד מתפתח קרב אכזרי של דחיפות, מכות כנפיים ונקירות הדדיות, גם כאשר הנקבה כבר פרשה כנפיים ונעלמה. מי שנהנים מהקרבות הללו הם החתולים, אשר מתקרבים בשקט וחוטפים לעצמם את אחד הניצים כאשר כל השאר נמלטים בציוצים וצווחות.

משימה זוגית

 

העיסוק בבניית הקן זו משימה זוגית, המתחילה כבר בחודש פברואר. לרוב זוגות הדרורים הם מונוגמיים אבל בדרך כלל מי שמתחיל בבניית הקן הוא הזכר, ואם עדיין אין לו בת זוג, הוא יחכה לנקבה שתעבור בין הקנים הבנויים חלקית על ידי הזכרים, תבחר בקן שלו, כלומר – בו, ומעתה והלאה ימשיכו בבניית הקן יחדיו.

מבחוץ נראה הקן מאולתר למדי, כמו כדור גדול עשוי עשבים, שורשים יבשים וענפים ולעיתים גם רצועות סרטים. פתח מעוגל יהווה את הכניסה לקן המרופד בנוצות, צמר גפן ועוד מיני אלמנטים רכים ונעימים. את הקן בונים הדרורים בין ענפי עץ, במפתח כלשהו בתחתית גג רעפים, בראש קיר במחסן או ברפת ואפילו בקן ישן של נקר שנחצב בגזע עץ אן בקן סנוניות שעליו השתלטו.

למן האביב ועד לקיץ, בין פברואר לאוגוסט, יקיים הזוג לפחות שני מחזורי דגירה וגידול גוזלים. לעיתים יקיים אף שלושה מחזורים ולעיתים נדירות – ארבעה.

הנקבה תטיל בקן 5-7 ביצים. שני בני הזוג משתתפים בדגירה והם יתחילו בה רק אחרי הטלת הביצה האחרונה. משך הדגירה 14-16 יום, וככל שטמפרטורת הסביבה גבוהה יותר, יהא זמן הדגירה קצר יותר. הגוזלים הערומים והסומים בוקעים מן הביצים באותו הזמן לערך. מספרם הגדול דורש מן ההורים מאמץ רב בהאכלתם, ופעמים לא מעטות אינם מצליחים לספק את כל הנדרש לכל הגוזלים ואז החזקים יותר הם אלה שיזכו במרבית המזון וישרדו והאחרים לא יוכלו להחזיק מעמד ולעיתים אף יותקפו על ידי אחיהם החזקים יותר עד למותם. את הקן הם יעזבו לערך בגיל שבועיים, והזכר ימשיך להאכילם גם מחוץ לקן עוד שבוע נוסף.

לאחר השלמת מחזורי הגידול של הצאצאים, בחודשים אוגוסט – ספטמבר, חוזרים הדרורים, הן הבוגרים והן הצעירים להתקבץ לקבוצות וחבורות של עשרות ולעיתים אף מאות פרטים (כך היה לפחות בעבר...). יחדיו יעוטו על מקורות המזון המחולקים לפרות ברפתות, על שדות שנקצרו ונזרעו תוך כדי כך בזרעים הנותרים על האדמה. וכפי שכבר סיפרנו, לעת ערב תעופף החבורה לעבר העץ המשמש ללינת הלילה, תצלול אל בין ענפיו, ופרטיה ינהלו מאבקים צווחניים על מקום הלינה המועדף ואז ישתתקו ויירדמו עד לבוקר הבא.

מעוז חביב

קיבוץ צרעה

maozhaviv@gmail.com

 

(צילומים: חבר קיבוץ צרעה)

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?