"עד גיל 30 לא הייתי מסוגל לישון בעיר"

השחקן ציון אשכנזי, גדל במושב עגור ומככב במחזמר "מסביב לעולם ב-80 יום". שיחה על דרכו האמנותית ועל איך מתרגלים להירדם בת"א

שלום ציון, מה אתה עושה בימים אלה?

אני מתכונן בשיא המרץ למחזמר הסוחף לכל המשפחה מ"מסביב לעולם ב-80 יום" אשר יוצג בחופשת סוכות בקרקס פלורנטין. אני מופיע גם בהצגת היחיד שלי שנקראת "ז'אן ז'נה בן זונה" בתאטרון תמונע, בהופעות ברחבי הארץ של "כח הקצב", בשתי הצגות ילדים של תיאטרון אורנה פורת, ואני חבר באנסמבל תאטרון חדש בו אני עובד על מחזה של שייקספיר. בנוסף אני כותב מחזה חדש משלי שאני מקווה שיעלה בקרוב.

ספר קצת על המחזמר שירוץ בסוכות

ההצגה היא עיבוד לספר של ז'ול וורן שקראתי בילדותי ומאוד נהניתי לפנטז דרכו. מכיוון שההצגה מתארחת בקרקס פלורנטין, הסיפור מקבל זוויות מפתיעות ופרשנויות מאוד משעשעות. הקהל נלהב במשך כל ההצגה, הסיפור כייפי, האקרובטים גורמים לו להיצבע בצבעים מאוד מיוחדים ולכן נוצרת אווירה מאוד מיוחדת באוהל.

איזה תפקיד אתה מגלם?

התפקיד שאני מגלם בהצגה הוא ילד בשם אור, ילד מאוד סקרן, והרפתקן שאוהב לעזור. מבחינתי, זה כיף גדול לשחק ילדים כי הם משוחררים מהרבה דברים שאנחנו, היותר מבוגרים, כבר לא.

מי עוד מופיע לצידך?

לצידי מופיעים אורי בנאי, גלי אשכנזי, מתן קליגר, אורי פנירי וחבורת אקרובטים/לוליינים שמפתיעה אותי בכל פעם מחדש.

ספר על הדרך האמנותית שלך

מאז שהייתי ילד חלמתי להיות שחקן ובמאי, הייתי מקיים "הופעות" מול חברים שלי, מול הכיתה. אחרי לימודי תיאטרון התחלתי להשתלב בתעשיית התיאטרון, הקולנוע והטלוויזיה. התחלתי לכתוב בעצמי, ולביים, וכך אני חי מאז. חיי יצירה מלאים, שהם העיקר.

אתה נוגע בכל קהלי היעד האפשריים: ילדים, נוער, צעירים, מבוגרים. איך אתה מצליח לעשות את זה?

למזלי הגדול אני עדיין יכול לשחק ילדים, גם כי אני אוהב אותם מאוד, וגם כי אני מבין אותם. אני נצמד לאחיינים שלי ומחקה את שפת גופם ואת הרצונות שלהם וזה כנראה עובד. לשמחתי השתלבתי גם בתאטרון "הקאמרי" לתקופה, ואחר כך ביאטרון "גשר", בסדרות וסרטים, אז הצדדים "למבוגרים" שלי מקבלים מענה.

נולדת וגדלת במושב עגור, איך היה המעבר מן הכפר לעיר?

היה לי מעבר ארוך מאוד בין חיי המושב לחיי בעיר. כמעט עד גיל 30 לא הייתי מסוגל לישון בתוך עיר, היה לי פחד מזה או רתיעה. הייתי רגוע רק במושב. סיימתי את ימי לימודי המשחק, ונסעתי שעה למושב שגרתי בו, ובבוקר הייתי חוזר לעיר, כל זה רק כי היה לי מאוד קשה עם העיר. כשאתה גדל ומתחנך לערכי מושב ומתרגל אליהם, קשה מאוד להתהפך. אז בהתחלה כולם אמרו לי שאני נראה מושבניק, היום, כמה שנים אחרי - כולם אומרים לי שאני תל אביבי ולא מאמינים שדרכתי אי פעם במושב. אני חוזר לשם כל שבוע לבקר את המשפחה וזה מקסים, נוף ילדותי הוא השתקפות חיי בצורה מוחלטת.

בשנים האחרונות אתה גם מביים. זה חלום שרצית להגשים או רעיון שנולד במקרה?

גם כשהייתי ילד ארגנתי כל דבר, ביימתי מופעי סיום של הכיתה שלי, עשיתי עם כולם חזרות, העמדות וכוראוגרפיה, גם בתנועת הנוער, זה היה טבעי לי, ואז בכיתת המשחק. אני מאוד אוהב לביים ונהנה מכל הישג קטן שמגיע.

ולהורים שבינינו אי אפשר בלי שאלה על שלישיית "כוח הקצב״. מה זה עשה לך?

"כח הקצב" זאת באמת היסטריה טובה, להפתעתי, יש מבוגרים חדי עין שמזהים אותי בלי החליפה האדומה. יש בזה הרבה מחשבה טובה ובוגרת כלפי הילד ולכן זה פרויקט מאוד מצליח.

ומה תוכניותיך לעתיד?

בימים אלה כאמור אני בקרקס. מעבר לזה, אני משקיע את האנרגיות שלי לכתיבת המחזה הבא ורוצה להמשיך ולרוץ עם ההצגה שלי בארץ ובעולם. אני מזמין את כולם לחגיגה שתהיה בקרקס פלורנטין בסוכות.

בתמונה: ציון אשכנזי (בחולצה ירוקה) עם צוות שחקני  "מסביב לעולם ב-80 יום".