דלג לתוכן העמוד
יום רביעי, 10 באוגוסט 2022
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

עונת האהבה בטבע

טווס בטקס חיזור צילום ויקיפדיה

בכל מה שקשור למנהגי חיזור, נראה שאנחנו, בני האדם, יצרנו לעצמנו מעין "עולם הפוך" לעומת מה שמקובל בטבע. אצלנו, בנות המין הנשי הן אלה שמטפחות את עצמן, מתגנדרות, מתבשמות, משקיעות זמן ומאמץ והרבה ממון בבגדים, בנעליים, בצעיפים ובכובעים, שכולם נועדו להיטיב את המראה החיצוני שלהן, ולהפוך אותן לאטרקטיביות ומושכות עבור הזכרים, בני המין הגברי, שנותרים, לרוב, בתחום הפחות צבעוני, היותר-אפור, עם מעט מאוד קישוטים חיצוניים.

בעולם היום, שבו תחום המגדר הוא כה טעון וישנם מי שאפילו מערערים על עצם ההשתייכות למין זכרי או נקבי, זה יישמע ארכאי לדבר על יסודות בולטים בזהות "גברית" או "נשית", אבל, מכיוון שכותב מאמר זה נולד אי שם בימי מלחמת העולם ה-2, אני מרשה לעצמי לציין את הערכים החברתיים שאיתם צמחתי, ושבמידה רבה תקפים גם כיום.

במין האנושי מחונכים הגברים להוכיח "גבריות אלפא", קרי: תעוזה, יוזמה, כושר סיבולת, כושר טכני, עמידה בלחצים, אגרסיביות, ותושייה. נשים, לעומת זאת, נדרשות להוכיח שהן בעיקר "נשיות", קרי: מטופחות, אמפתיות, תקשורתיות, מסודרות, בשלניות, אימהיות וכיו"ב. האם יש לחלוקה הזו תימוכין כלשהן בקרב בעלי החיים שסביבנו? ובכן, התשובה היא לא ולא.

 

הישרדות המין

 

ניקח לדוגמא את עולם בעלי הכנף. במרבית המקרים, הזכר הוא ה"מתייפייף" ו"המתגנדר", הוא זה שטורח להתבלט בצבעוניותו והוא זה ש"מנפח" את ממדיו כדי לעשות רושם. דווקא הנקבה היא זו בעלת המראה האפור, עם נוכחות דלה, פחות מושכת את העין, כאילו בחרה להיות נחבאת אל הכלים. אז מה בדיוק קורה שם, בטבע?

בראש ובראשונה, כדאי לזכור שהמשימה הראשונה במעלה של כל בעל חיים היא קיום המין. כלומר – הבטחת ההישרדות באמצעות הרבייה, ההולדה, גידול הצאצאים עד לבגרות.

במרבית המקרים האחריות על המשימה הזאת נופלת על בני זוג, זכר ונקבה, מלבד מקרים חריגים מיוחדים כמו אצל החלזונות למשל, שם לכל פרט אברי רביה זכריים ונקביים גם יחד, כלומר שהם אנדרוגינוסים. אם לא נתייחס אל היוצאים מן הכלל, הרי ידוע לנו שעולמנו מורכב מזכרים ונקבות, כאשר הזכר הוא זה שמרביע את הנקבה, והיא זו שמביאה לעולם את הדור הבא, ובמרבית המקרים אף דואגת לצאצאים, עם הזכר או בלעדיו, עד להתבגרותם וצאתם לעצמאות.

עד כאן, אנחנו, בני האדם, איננו שונים מכל הנעשה בטבע סביבנו. אך הבדל אחד בולט ביחס למקובל בטבע, הוא שבקרב בעלי החיים והכנף דווקא הזכר הוא הצבעוני ו"המתגנדר", שמטפח את נראותו ויופיו ואילו הנקבה היא זו המצטנעת. ניקח לצורך הדוגמא את הטווס.

ברווזים על גדות נהר הירקון בסביבות שבע טחנות אריה טננבאום

גם יפה וגם אמיץ

 

מי מאתנו לא ראה והתרשם ממראה טווס הפורס את זנבו הענק לרווחה, ומראהו כמניפה ענקית הגדולה מגופו שלו פי כמה וכמה, ואשר המראה המרהיב של הנוצות הצבעוניות והססגוניות, המנוקדות בשפע רב של מעגלים צבעוניים השובים עין כל, כמו מונע מאתנו מלהסיר מהטווס היפהפה הזה את מבטנו.

מתי הטווס פורש כך לרווחה את זנבו והאם כל טווס מסוגל לכך? ובכן, מי שמצויד בזנב שכזה הם הטווסים הזכרים בלבד. לנקבות זנב קטן מידות והן אינן נוהגות כלל לפרוש אותו. הזכרים פורשים את זנבם היפהפה כדי להרשים את הנקבות אפורות המראה.

בפרישת הזנב המרשימה הזו, שבה הזכר מתבלט מאוד למרחוק, יש גם סיכון רב, מכיוון שכעת יכולים גם אויביו לגלותו מרחוק. וכאן טמון חלק מסוד המראה הצנוע של הנקבות בטבע.

הטווס פורש את זנבו כחלק מטקס החיזור שלו אחרי הנקבה, אותה הוא רוצה להרשים לא ביופיו בלבד אלא גם בתעוזתו. בפרישת הזנב הוא כאילו מכריז בפני הנקבה לא רק על יופיו אלא גם שאינו חושש מאויביו. מעשה ההסתכנות הזה נקרא על ידי החוקרים – "עיקרון ההכבדה". אני, הזכר, מוכן לסכן את עצמי עבורך, לכבודך, הנקבה, כדאי לך להיעתר לחיזוריי, להזדווג עמי, ויחד נביא לעולם דור הדור ואמיץ שידמה לי.

אם נעקוב אחר ברווזים ממינים שונים נוכל להיווכח עד כמה גדול ההבדל בין הזכרים הצבעוניים לנקבות אפורות המראה. הבולטות הצבעונית של הזכרים מסכנת אותם יותר מאשר אפרוריות ההופעה של הנקבות. למן ההזדווגות והלאה, מירב האחריות נופלת על 'כנפי' הנקבה. היא זו שבמרבית המקרים תשב ימים ולילות בקן ותדגור על הביצים. ולכן טוב וחשוב לה שלא להתבלט ולהתמזג ככל הניתן בסביבתה, כדי לחמוק מעיניו של כל אויב ואורב.

סוכי - צילום ויקיפדיה

חיזור ופיתוי

 

גם במקרים בהם אין שוני בולט בצבעוניות שבין זכרים לנקבות, הרי שבעונת החיזור, לרוב יהיו אלה הזכרים שיתחילו במופעי החיזור אל מול הנקבות, אם זה בריקודי החיזור או בצקצוק מקוריהם או במופעי ראווה בתעופה.

אפילו כאשר מדובר בזוג מונוגמי, כמו העגורים למשל, החולקים יחד כזוג את כל חייהם, הרי שטרם ההזדווגות יחל הזכר במופעי החיזור בפני הנקבה כדי לעורר אותה ולזכות בהסכמתה ובנכונותה להזדווג.

כמו גם אצלנו, בני האדם, כך גם בטבע עשוי להיווצר מצב בו יהיה לזכר קושי למצוא בת זוג. משזו נמצאה לבסוף, על השניים לחוש שהם מתאימים ומעוניינים בהזדווגות. ראשית עליהם לוודא שאכן מדובר בזכר ונקבה, שהם אכן שייכים לאותו המין, ואז, מוטלת על הזכר משימת הפיתוי שמטרתה לעורר את הנקבה להזדווג עמו.

חיזור בטבע כולל אותות שונים המורכבים ממראה, מריחות, מקולות, וממופעים. אצל החרקים, למשל, דווקא לריחות יש מקום מרכזי, ויש זכרים שמסוגלים להריח את ריח הנקבה מקילומטרים. אצל הציפורים קיים שילוב בין מראות לקולות. בין מיני הציפורים הנודדות, ישנם זכרים שמקדימים לחזור מן הנדידה, משתלטים על טריטוריות תוך מאבקים ומריבות ביניהם, ועם בוא הנקבות פוצחים בזמר עז מתוך הטריטוריה שלהם כדי להרשים את זו שביחד עמה יבנו את קינם. במקרה הזה, קול זמרתו של הזכר הוא זה שיפתח לו פתח בלבה של הנקבה.

העגורים באים לבקר את קבוצת הברכיות - מצילומי יהודית גרעין-כל מתוך אתר פיקיויק

חיזור מהונדס

 

לעיתים, החיזור בטבע הופך למעשה סבוך. בקרב ציפור הנקראת סוכי (מלשון סוכה), הנמצאת באוסטרליה ובגינאה החדשה, מוטלת על הזכר משימה של בניית בית, וזאת כדי למשוך את הנקבה. מעשה יצירת הבית הוא אומנות של ממש, שכולל תבונה הנדסית.

זכרי הסוכי נוהגים לבנות מעין סוכות מפוארות על העצים, וכדי לייפותן ולהבליטן, הם משתמשים בנוצות, גזרי ענפים, שאריות נייר, נייר צלופן, ואפילו זכוכיות צבעוניות. הם בונים מבנים מורכבים ומסובכים, ובהם קשתות, מגדלים, וגשרים המחברים בין המגדלים. אם לא די בכך, יש זכרים שצובעים את פנים הסוכות על ידי לעיסת גרגרים לצורך הפקת צבע, מריחתו על קיסם וצביעת פנים הסוכה.

משהושלמה הבנייה נכנס הזכר פנימה לתוך סוכתו ומזמין נקבה בהשמיעו קולות זמרה. נקבה שהתרשמה תיכנס פנימה לתוך הסוכה, שם יזדווג הזוג ושיסיימו את מעשה האהבה והנקבה תצא מהסוכה, לא יהסס הזכר מלפרק את המבנה המורכב שבנה ברוב מאמץ. אכן, השקעה משמעותית והכל כדי להקים חדר אהבה לשימוש חד פעמי בלבד.

אצל העגורים או החסידות, בעלי כנף מונוגמיים השומרים על זוגיותם לאורך שנים, אין צורך בכל המבצע המורכב הזה אבל גם כאן, בתקופת החיזור, מצופה מהזכר להפגין את נכונותו ולהסתכן עבור הנקבה בכך שיבליט את עצמו בצבעיו ובגודלו. כך הוא מפגין בפני בת זוגו את יכולת הישרדותו ונכונותו לסכן עצמו עבורה כדי שתיאות לחיזוריו.

לעיתים מלווה החיזור במאבקים של זכרים אחדים על חסדיה של נקבה אחת. את המאבקים הללו נוכל לראות באביב, לדוגמא, כאשר זכרים אחדים של דרורים מתכתשים ומתנפלים זה על זה בחירוף נפש תוך השמעת ציוצים בלתי פוסקת ואילו הנקבה הבודדת מתבוננת בהם מן הצד ותבחר באחרון שיוותר על רגליו בשדה המערכה. או כאשר שני זכרי יעלים ארוכי קרניים דוחפים האחד את משנהו בכל כוחם, עד אשר אחד מהם יברח מהזירה ואילו המנצח יזכה בכל נקבות העדר כולו.

למעשה החיזור בטבע יש פנים רבות, במראה, בצבע, בהתנהגות, בקול ובריח אך לכל אלה מטרה עיקרית אחת, קיום המין והבאת הדורות הבאים לעולם.

מעוז חביב

קיבוץ צרעה

maozhaviv@gmail.com

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?