דלג לתוכן העמוד
יום שלישי, 21 במאי 2019
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

"כולנו פונים לאותו האל בשעת מצוקה"

עימאד ושהרזאדה עוודאללה מהכפר עין נקובא מגדלים שני סטודנטים, מאמינים בחינוך, חולמים על שלום ושוויון, ומדברים על הבעיות כדי לפתור אותן

דדון עשה מהפכה חינוכית, אילולא הוא, זה לא היה קורה. מימין לשמאל: עימאד, שיראז ושהרזאדה עוודאללה (בתמונה הקטנה: מוחמד)

משפחת עוודאללה, עין נקובה.

משתתפים: עימאד (48), שהרזאדה (46) ,שיראז (19).

לא בתמונה: מוחמד (19).

שיראז ומוחמד תאומים. (עימאד: "אני אשכנזי - שני ילדים...").

משפחת עוואדלה מהווה 60% מהכפר עין נקובה.

הבית: נכנסים לגינה רחבת ידיים, שלושה סוסים, כלוב יונים גדול (תחביב של מוחמד), שלושה ג'יפים (עימאד: "לטיולי שטח עם אח שלי"). המשפחה מתגוררת בקומה הראשונה, אחיו של עימאד ומשפחתו בקומה למעלה, שם גם מתגוררת האם ביחידת דיור משלה. מסביב לבית מתגוררים קרובי המשפחה, אח, דוד ובת דודה.

היסטוריה משפחתית: המשפחה מדורי דורות בארץ, גרים בארץ כבר מאות שנים: "לפני 400 שנה המשפחה הייתה בצובה". עימאד וגם שהרזאדה נולדו בכפר. אבא של שהרזאדה הוא אח של אמא של עימאד. "אצלנו מותר להתחתן בין בני משפחה".

פרנסות ועיסוקים:

שהרזאדה: סייעת בגן ילדים בכפר, 14 שנה. סטודנטית לגננות בדוד ילין. "עימאד מאוד מעודד אותי ללמוד".

שיראז: סטודנטית שנה ראשונה לגננות בדוד ילין, רוצה להיות גננת בכפר כמו אמא. "הלימודים בעברית אבל לא קשה לי".

מוחמד: סטודנט לעריכת דין וניהול עסקים במכללת קריית אונו.

עימאד: "שלושה סטודנטים עולים הרבה כסף, אצלנו משקיעים בחינוך בבית, מוכן לעשות הכל כדי שהילדים ילמדו". עימאד היה עצמאי עד מרץ האחרון, סחר בחומרי גלם בבניה, העבודה הייתה בעיקר בשטחים, המצב שם הפך מורכב ומסוכן. העסק הוקפא עד לשיפור המצב. את רוב זמנו ומרצו מקדיש לפעילות ציבורית.

פעילות ציבורית: נציג הכפר במליאת המועצה, חבר ועדת הנהלה של וועדת החינוך במועצה אזורית מטה יהודה, 12 שנה יו"ר ועד הורים בבית הספר בכפר, "ליוויתי את הילדים מהרגע שהתחילו את בית הספר ועד שסיימו". בנוסף עוסק בקירוב לבבות.

קירוב לבבות: "אני דמות מוכרת פה בכפר ובאזור כולו. אם יש סכסוך בין שתי משפחות , אני מגשר, עושה סולחה. אני חבר של כולם, מדבר בגובה העיניים לאנשים. מאמין בכבוד הדדי. כולם יודעים שיש לי משפחה גדולה, קשרים וניסיון בסולחות, אני הגון, מדבר ישר, אם אדם טועה אני אומר לו שהוא טועה. לא כל אחד יכול לעשות את זה, היחיד שיכול לעשות את זה בכפר זה אני, לכן כשקורה משהו בכפר מיד קוראים לי”. שהרזאדה: "אני לא הייתי יכולה לעשות את זה, צריך הרבה סבלנות".

עימאד: "כשהייתי בן 23 אבא שלי היה יו"ר הועד ואני הייתי לידו, חייתי בתוך עשייה ציבורית. את הגישור למדתי ממנו, הייתי מחליף אותו לפעמים ואחרי שהוא נפטר התחילו לקרוא לי. הבן ,מוחמד, הולך בדרכי, לומד להיות עורך דין, זה אותו הדבר אבל באופן פורמלי. אבא שלי אהב אותנו מאוד, עשה הכל בשבילנו".

הפגישה: עימאד: "כשהייתי בן 22, אמר לי אבי ז"ל: עד גיל 23 אתה חייב להתחתן, בזמנו לא רציתי להתחתן. שהראזדה עבדה במפעל בתלפיות, דוד שלי היה מסיע את העובדות אחרי העבודה הביתה. יום אחד הוא ביקש ממני כטובה שאחליף אותו. בהסעה היא עלתה. שהראזדה: "הוא שם שירים באוטו במיוחד בשבילי, יש לנו את השיר שלנו, עד עכשיו הוא שם לי את השיר הזה”. עימאד: "היא מצאה חן בעיני, היו עוד עשר בנות באוטו, אבל רק היא מצאה חן בעיני. הגעתי הביתה באותו יום וסיפרתי לאבא ולאמא, הם לא האמינו. שאלו אותי :בטוח שאתה רוצה להתחתן?" שהראזדה: "עוד לא ישבתי לאכול, אחרי חצי שעה אבא שלו הגיע לבית שלנו". עימאד: "אבא של שהראזדה הכיר אותי, ידע שאני שובב, אמר לאבא שלי: אני רוצה שעימאד יבוא בעצמו לבקש. גם לא האמין. הלכתי לבקש. אחרי חודש ושמונה עשרה יום התחתנו".

החתונה: הגיע כל הכפר וגם מכל הארץ, מהצפון, מהירדן, מהשטחים, 1500 איש.

סדר יום:

שהראזדה: משבע וחצי עד שתים וחצי בגן, חוזרת הביתה, מבשלת, מנקה, שיראז עוזרת. קוראת ספר, רואה טלוויזיה, סרטים הודים, סדרות מדובבות לערבית. כל ערב המשפחה מתכנסת לארוחת ערב משותפת. ביום שני לומדת משמונה ועד שש בערב בדוד ילין.

עימאד: עכשיו בבית, סדר יום חופשי, מעניק מזמנו לציבור. "אני גם עומד לרשות הילדים".

הילדים: נוסעים ללימודים וחוזרים בכל יום הביתה.

דחפתי את גלגלי החינוך. המתנה שקיבל עימאד מבית הספר

חלומות:

שהראזדה: לסיים את הלימודים ולהיות גננת, שנעבור לבית החדש בכניסה לכפר (נמצא בשלבי בניה), שהילדים שלי יצליחו בחיים שלהם, שבכל העולם יהיה שלום ונחיה כולנו ביחד.

עימאד: שהילדים שלי יצליחו, שאראה את הפירות של ההשקעה שלי. שיסיימו את הלימודים שלהם. שאלוהים ייתן לנו בריאות שלום, ושנחיה ביחד.

אלוהים: כולם במשפחה מאמינים.

שהראזדה: דתיה, מתפללת אחת לשבוע במסגד, לובשת כיסוי ראש אבל לא קיצונית.

עימאד: פחות דתי. מתפלל במסגד ביום שישי. "אני אדם חופשי, חי את החיים כדי ליהנות. תכבד אותי כאדם, לא חשוב ערבי, יהודי, דתי, חילוני. מרגיש בנוח עם כל בני האדם, בכל מקום. היהודים הם האחים שלי (לא בני דודים)". יש לו חברים בכל מקום.

שהראזדה: "ערבים, יהודים ונוצרים - כולנו פונים לאותו האל בשעת מצוקה. הקוראן והתורה, אם בוחנים אותם לעומק, רואים שיש הרבה סיפורים דומים."

שלום: "החלום שלנו".

שהראזדה: "רוצה שיהיה שלום. כשהבת שלי ניסתה לעבוד מחוץ לכפר, בגלל כיסוי הראש לא נתנו לה לעבוד. למה? אני מכבדת אתכם, למה אתם לא יכולים לכבד אותי? התאכזבתי, אנחנו חיים ביחד, מכיוון שאני עובדת בכפר ולא יצאתי מעולם לא ידעתי שככה יהיה. בלימודים היו כאלה שחששו ממני ולא התקרבו. עכשיו, אחרי שנת הלימודים, אחרי שהכירו אותי, כולן מחבקות ואוהבות אותי ושואלות: באמת יש ערבים כאלה כמוך?"

עימאד: "רוב העם רוצה שלום, גם פה וגם שם, לא מרגיש שאני מאוים, או שונה, כולם חברים שלי, אחים שלי. מי שלא רוצה שלום זה הפוליטיקאים. לא מרגיש הבדל בין יהודי לערבי. אני בקשרים טובים עם ראשי המועצה של מבשרת, אבו גוש , מטה יהודה, חברי מליאה ועובדים”.

מריבות:

עימאד: "כמעט ולא מתווכחים. מתכון לחיים טובים: כשאני מתעצבן אני יוצא החוצה, כשאני חוזר אני רגוע ואז אנחנו יושבים ומדברים. ככה אני נוהג עם האישה ועם הילדים. לא הולכים לישון כועסים".

שהראזדה: "הטוב של עימאד הוא שאנחנו תמיד מדברים ופותרים את הבעיה, לא שמים אותה בצד. זה מתכון ללב נקי ולנישואים מאושרים. הוא גם לא מביא את הבעיות של העבודה הביתה".

 

מהפכה חינוכית בעין נקובה:

עימאד: "עד לפני שבע שנים הייתה נשירה של כמעט מאה אחוז מבית הספר. כיו"ר וועד ההורים נלחמתי קשות, אפילו הגעתי למשרד החינוך, עד שהסכימו לבנות חטיבה. (היה רק יסודי). לשמחתנו משה דדון נבחר לראשות המועצה, הוא החליט שיהיה לנו תיכון. הילדים שלי, שיראז ומוחמד הם בוגרי המחזור הראשון. דדון עשה מהפכה חינוכית. אילולא הוא, זה לא היה קורה. אמא שלי אומרת שמשה דדון הוא הבן החמישי שלה. הוא ומשפחתו בני בית כאן. בסיום כהונתי בועד ההורים קיבלתי מתנה, פסל (בתמונה). המנהל אמר: את הזזת את כל הכפר, דחפת את הגלגלים. וזה מה שמסמל הפסל".

מדד האושר מ-1 עד 10:

שהראזדה: "10, מאושרת מהילדים שלי, מבעלי ומהבית. יש חום ואהבה בבית, אחד מכבד את השני. בחיים בכלל יש עוד שאיפות".

עימאד: " 10- בבית אני מאושר, מרוצה מאוד לאן שהגענו ביחד, כל אחד נתן את החלק שלו. בחוץ יש קשיים אבל אני מסתדר עם כל דבר. אני שמח במה שיש לי, מסתכל על החיובי ומנסה לתקן את הלא חיובי."

שיראז: 10.

 

אירית הורוביץ.

משפחות ממטה יהודה המעוניינות להשתתף במדור מוזמנות לפנות למייל: irith2o@gmail.com או לטלפון: 050-8670684.

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?