דלג לתוכן העמוד
יום רביעי, 10 באוגוסט 2022
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

על דעות קדומות וקיבעון מחשבתי

השימוש בנקודת מבט מקובעת יוצר עולם צר שלא מאפשר לראות ולהעריך מצבים בצורה שונה. סיפור הוצאת המים מן הסלע מעיד על כך

פרשת 'חקת' מתארת את קורות העם בשנה ה-40 ליציאת בני ישראל ממצרים, לעומת הפרשות הקודמות אשר תיארו את המתרחש לאורך השנתיים הראשונות. רובו של דור המדבר הלך בשלב זה לעולמו לאורך מסעם במדבר, כפי שנגזר עליהם, ודור הבנים אמור לכבוש בקרוב את הארץ.

במהלך הפרשה אנו נחשפים לסיפור "מי המריבה". לרגע זה נראה כמו פלאשבק לאירוע שהתרחש ועליו קראנו בפרשת 'בשלח' בספר 'שמות', בשנה השנייה לצאת ישראל ממצרים על ידי דור האבות: "וַיַּחֲנוּ, בִּרְפִידִים, וְאֵין מַיִם, לִשְׁתֹּת. וַיָּרֶב הָעָם, עִם-מֹשֶׁה, וַיֹּאמְרוּ, תְּנוּ-לָנוּ מַיִם וְנִשְׁתֶּה" (יז א- ב). כאשר משה פונה לעזרת האל, הוא מתבקש להכות בסלע כדי להוציא ממנו מים "וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם, וְשָׁתָה הָעָם" (יז, ו).

בפרשתנו, מרים הנביאה, אחות משה, הולכת לעולמה ואיתה מסתלקת 'באר מרים' אשר סיפקה מים לעם במדבר. "וַיָּרֶב הָעָם, עִם-מֹשֶׁה; וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר... וְלָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ, מִמִּצְרַיִם, לְהָבִיא אֹתָנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הָרָע הַזֶּה" (כ, ג-ה). בפעם הזו האל מבקש ממשה ואהרן לדבר אל הסלע "קַח אֶת-הַמַּטֶּה, וְהַקְהֵל אֶת-הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ, וְדִבַּרְתֶּם אֶל-הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם, וְנָתַן מֵימָיו" (כ,ח).

למרות שהאל נותן מייד פתרון מעשי, נראה שמשה בעל דעה קדומה בנוגע לבני ישראל, דעה המושפעת מהאופן בו נהגו אבותיהם, דור המדבר: "וַיֹּאמֶר לָהֶם, שִׁמְעוּ-נָא הַמֹּרִים--הֲמִן-הַסֶּלַע הַזֶּה, נוֹצִיא לָכֶם מָיִם" (כ,י). משה רבינו קורא לעם 'המורים'- כלומר שאינם מצייתים, מלשון ממרים את פי ה', ומעשיו בהתאם: וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ, וַיַּךְ אֶת-הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ--פַּעֲמָיִם; וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים" (כ,י-יא).

דעה קדומה היא עמדה נלמדת, לרוב שלילית, כלפי אדם או קבוצה על סמך השתייכותו/ם החברתית. דעה זו מייצרת רגשות והתנהגויות מגבילות ומחלישות. דעה קדומה המשתרשת אצל הפרט לאורך זמן יוצרת קיבעון מחשבתי וקושי לייצר שינוי בתפיסה העצמית או בתפיסה כלפי הילד.ה/ בן.ת הזוג/ התלמיד.ה, העובד.ת או פרט מקבוצה אחרת.

מחקרים בתחם הפסיכולוגיה החברתית מעלים כי בני אדם יטו לייחס חשיבות למידע שמחזק את דעתם ומתאים לדעה הקדומה שיש להם, ולעומת זאת יתעלמו ממידע שסותר דעה זו או יעוותו את המידע שנמסר להם באופן לא מודע כדי שיתאים לדעה הקדומה בה הם מחזיקים.

השימוש בנקודת מבט מקובעת יוצר עולם צר שלא מאפשר לראות ולהעריך מצבים בצורה שונה ממה שאנחנו רגילים. שינוי של דעות קדומות הוא קשה מאוד אולם אפשרי. הדרך לשנות את הגישה היא באמצעות העלאת מודעות, שאילת שאלות, שמיעה של דעות נוספות ומגוונות, הבניה של תפיסה חדשה אפשרית ובעיקר התנסות מעשית יומיומית אשר מנפצת את הדעה הקדומה.

תגובתו של האל כלפי מעשיו של משה היא קשה מאוד: "יַעַן לֹא-הֶאֱמַנְתֶּם בִּי, לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לָכֵן, לֹא תָבִיאוּ אֶת-הַקָּהָל הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-נָתַתִּי לָהֶם" (כ,יב)  – החלטתו של האל היא שמשה ואהרן לא יכנסו לארץ לאור מעשיהם. אהרן הכוהן הולך לעולמו לאחר מקרה זה ומשה - גדול הנביאים וגדול המנהיגים - מגיע בסיום המסע עד להר נבו אולם לא זוכה להנהיג את העם בכניסה לארץ.

האל מבקש להשתמש בדיבור כמסר לדור החדש, בעוד שביחס לדור העבדים בעל התפיסה הקורבנית אמר למשה להכות בסלע. דור העבדים היה רגיל לכוחניות ולכפיה - עליהם גם נכפתה התורה, המשולה למים, הר כגיגית. לעומתם, הדור החדש אינו נדרש לכפיה, אלא זהו דור בעל תפיסה של חירות פנימית, שאינו מהסס להילחם על מקומו, לפעול ולנקוט יוזמה. זהו דור שיש בו 'איתערותא דלתתא' כלומר נביעה פנימית משל עצמו ועל כן ההנהגה המתאימה לו היא הנהגה באמצעות כוח הדיבור. על פי הקבלה היהודית הדיבור הינו כוח רוחני בעל יכולת להשפיע ולשנות את המציאות.   

משה רבינו דן את דור הבנים על סמך התנהגותם של דור ההורים. קיבעון מחשבתי זה אינו מאפשר לו לראות את התמונה הרחבה; זהו דור חדש, בעל יכולות, המוכן לקחת אחריות למעשיו ולהילחם בנחישות. משה רבינו הנהיג את העם ממצרים ולאורך מסעם במדבר בענווה, בסבלנות ובחמלה רבה, אולם אינו מבחין בפער הקיים בין הדור החדש לבין הוריהם ועל כן גם אינו מאמין דיו בכוחם וביכולותיהם. משכך, אין הוא המנהיג המתאים להכניס את בני ישראל לארץ כדי לכובשה.

הכתוב מספר כי הכנענים נלחמו בבני ישראל במפתיע ולקחו מהם בשבי, אולם הם אינם מתלוננים או נבהלים אלא משדרים אמונה ונחושים להשיב את שבויהם וכבודם; הם לוקחים אחריות על מצבם, נלחמים בכנענים ובשאר היוצאים נגדם ופועלים לשינוי המצב. זהו אחד הסימנים שבני דור הבנים שונים מדור ההורים.

הפרשה מסתיימת בשירה; "אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת" (כא,יז). אם בדור האבות, לאחר נס קריעת הים משה הוא שמוביל את השירה והעם חוזר אחריו הרי בדור הבנים השירה נובעת מן העם עצמו ומבטאת את תחושת החירות הפנימית.

 

המדור מוקדש לעילוי נשמתו של אבי אלי קדושאי ז"ל

 

שבת שלום!

שרונה קדושאי בר-נס

M.A ביעוץ חינוכי, MBA במינהל עסקים

פיתוח מנהיגות אישית וארגונית

ייעוץ וליווי אישי, פיתוח קריירה, מרכז רימון

sharonabar5@gmail.com

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?