דלג לתוכן העמוד
יום שישי, 28 בפברואר 2020
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

על השועל ועל התן

הם בני דודים ולכן קל להתבלבל ביניהם: התן האפרפר אשר אוהב להסתובב בסמוך לאזורים מאוכלסים והשועל הזהוב אשר ידוע ביכולתו לחמוק ולהסתתר מבני האדם

שועל. צילום: אילן רמתי

וכך מסופר בספר שופטים על שמשון הגיבור: "...בימי קציר חיטים, ויפקוד שמשון את אשתו (הפלישתית, מ.ח.) בגדי עיזים... ויאמר אביה: אמור אמרתי כי שנא שנאתה ואתננה למרעך..., ויאמר להם שמשון: ניקיתי הפעם מפלישתים כי עושה אני עמם רעה. וילך שמשון וילכוד שלוש מאות שועלים, וייקח לפידים, ויפן זנב אל זנב, וישם לפיד אחד בין שני הזנבות בתווך, ויבער אש בלפידים, וישלח בקמות פלישתים, ויבער מגדיש ועד קמה ועד כרם זית". (שופטים, ט"ו, א- ה).

על זה אמר איש הטבע, החוקר וחתן פרס ישראל, עזריה אלון ז"ל: "מי היו 300 השועלים שלכד שמשון? אם באמת היו אלה החיות הנקראות היום שועלים, הרי צריך מבצע ציד זה להיחשב למעשה הגבורה הגדול ביותר שלו. לצוד 300 שועלים חיים קשה יותר מאשר להכות אלף איש בלחי חמור או לשאת את שערי עזה. לשם כך היה עליו לסרוק את כול הארץ, ולהיות בעל עיניים, אוזניים, ידיים ורגליים בעלות כושר לא רגיל. אם השועלים של שמשון היו תנים, הרי זה מעשה גבורה סביר. 300 תנים אפשר לצוד בכרמי תמנתה או בין צרעה ואשתאול". (77 שיחות על טבע, תנים ושועלים, עמוד 241).

היו חוקרים, שהידוע ביניהם הוא זוכה פרס ישראל, פרופ' שמעון בודנהיימר, שטענו שיש להחליף את שמות בעלי החיים הללו וכי התן – הוא שועל ולהיפך. אנחנו לא ניכנס לוויכוח הזה, ולמרות הדמיון החיצוני, נתייחס לכול אחד בשמו המקובל.

 

ייללת התן

 

על הקושי הגדול שבלכידת השועלים, והאפשרות המתקבלת יותר על הדעת, ששמשון לכד תנים נוכל ללמוד מאורח חייהם ומתפוצתם.

אין לי צל של ספק שמרבית קוראינו באזור הכפרי ראו תן בעיניהם ובוודאי ששמעו את יללות התנים, העולות מסביב ליישובים עם רדת הערב, טרם צאתם למשימת איתור המזון. יללות התנים הן כה עוצמתיות שאין כול יכולת להתעלם מהן, ועשויות להישמע לאדם עירוני, מאיימות, מפחידות אף מקפיאות דם, כיללות להקת זאבים המשחרת לטרף.

באחד מספרי הילדים שפרסמתי בשם "קוראים לי בנצי", כתבתי על חבורת ילדים בני כפר, והקדשתי בספר פרק שלם לתנים, "איך שיגענו את התנים".

הילדים החליטו לשגע את התנים ולגרום להם לפתוח בסימפונית היללות שלהם בטרם זמן ובעודם משתדלים לילל בדומה לתנים משחרים לטרף, הם האזינו בקשב רב כדי לשמוע את תגובת התנים.

ואז? "אז פתחו לראשונה כלבי הכפר בנביחות היסטריות, מאיימים לקרוע את השרשרות בהן היו אסורים ולהסתער לעבר המקום בו עמדנו ויללנו... ואז – אז פתחו התנים האמיתיים את פיותיהם והצטרפו אחד אחד וקבוצות קבוצות למקהלה...".

שועל. צילום: אילן רמתי

משפחה מלוכדת

 

התנים החיים באופן חופשי בטבע, איוו להם למשכן דווקא את סביבות המגורים של בני האדם. אם נבין מעט יותר את אורח חיי התן, ייראה לנו הדבר מובן מאליו.

התן הנפוץ בארץ נקרא "התן הזהוב". כך או כך, הוא שייך למשפחת הכלבים. הוא מוגדר כטורף בגודל בינוני. צבעו – אפור אדמדם. זנבו קצר יחסית אך מעובה, שעיר וקטום בקצהו. לרוב הוא פעיל בלילות, אבל לעיתים הוא יוצא לפעילות גם בבקרים ובשעות אחר הצהריים.

ניתן לפגוש בתנים ברוב אזורי האקלים הים תיכוני בארץ, כלומר, במרכז הארץ ובצפונה. הוא נחשב למין מתפרץ, משמע, שבתנאים מסוימים, הוא עשוי להתרבות מאוד. התן איננו בררן באשר למזונו. הוא ניזון מעופות, ציפורים, יונים, ביצים, עופרי צבאים, נבלות, דו-חיים, חרקים, פירות – חרובים בעיקר, פסולת אשפה ושיירי מזון אנושיים.

התנים הם בעלי חיים חברתיים. מבחינת הזוגיות הם ידועים כמונוגמיים, כאשר הזוגות מסמנים לעצמם את נחלותיהם בעזרת הפרשות ושתן.

היריון הנקבה נמשך כחודשיים. היא ממליטה 2-4 גורים במשקל של כ-250 גרם בממוצע לכול אחד. עד גיל חודשיים הם מתקיימים מיניקת חלב אימם. בחודש השלישי הוריהם ולעיתים גם אחיהם הגדולים מההמלטה הקודמת מקיאים לגרונותיהם מזון לעוס שהוכן על ידם. מזון מוצק הם מתחילים לאכול בגיל שלושה חודשים ולבגרות הם מגיעים לערך בגיל שנה.

כאמור, כאשר האם ממליטה שגר גורים נוסף, עוזרים האחים שעדיין לא יצאו לבגרות, במיוחד לאב, להאכיל את אחיהם הצעירים. באופן זה המשפחה לומדת לפעול כחבורה מלוכדת אחת, ולסייע זה לזה בציד או בגרירת ציד כבד.

התן ידוע במיתולוגיה המצרית בקשר למוות. לאל המוות המצרי, אנוביס, היה גוף אדם וראש תן. בטקסי הקבורה המצריים היו מביאים תנים כדי שאל המוות יעניק לנפטר את המיטב בגן העדן. יתכן שכבר אז דרו התנים בסמוך לישובים או בבתי הקברות שסביבם, וכך קישרו אותם הקדמונים לעולם המתים.

השכנות למגורי האדם ולכמויות אשפה גדולות (למשל: פגרים הנזרקים מלולי עופות) יכולים לגרום לגידול משמעותי מאוד באוכלוסיית התנים. כך קרה בשנותיה הראשונות של המדינה. לאחר מכן – במחצית שנות השישים ואפילו בשנים האחרונות במיוחד באזורי העמקים כמו עמק בית שאן ועמק הירדן. במקביל, התפשטה גם מחלת הכלבת, מחלה העשויה לגרום למוות.

בתגובה, הכריזה המדינה על מלחמה בתנים. נעשתה הרעלה המונית, שאכן דיללה מאוד את אוכלוסיית התנים, אבל פגעה במקביל בבעלי חיים רבים אחרים. כיום קיים איסור חמור להשתמש באופן לא מבוקר בהרעלות, והללו נערכות במידת הצורך אך ורק על ידי משרד החקלאות ובפיקוח צמוד מאוד. במקום לפזר פיתיונות מורעלים, עלינו לדאוג שלא לשפוך אשפה באופן לא מבוקר סביב אזורי המחיה שלנו ובכך למנוע שפע מזון שיעודד את צמיחתה המהירה של אוכלוסיית התנים.

 

חובב פירות

 

השועל הינו טורף קטן בממדיו מהתן, אך עדין במראהו ויפה ממנו. הוא בולט ביחוד בשל זנבו הגדול, המעובה והשעיר מאוד וחרטומו העדין והמוארך.

השועל אותו נראה בארצנו הוא "השועל המצוי" או "השועל האדום" (אין בכך כוונה שצבעו אדום...). ניתן לפגוש בו בכול רחבי הארץ, אך בכמות קטנה משמעותית מזו של התנים.

השועל מככב בפולקלור של עמים רבים כבעל חיים חכם, נבון, ערום ופיקח, אולי מכול החיות כולן, אם כי מדעית לא הוכח שאכן כך. הוא נפוץ בכל רחבי העולם ואפילו לאוסטרליה הגיע בזכות האדם.

השועל המצוי הוא אכן הנפוץ שבין מיני השועלים. כמו בן דודו, התן, עיקר תפוצתו בארץ היא בחבל הים תיכוני, אך ככול שאוכלוסיית בני האדם יורדת דרומה לנגב ניתן לראותו גם בדרום. השועל אמנם ידוע כטורף, אבל הוא ניזון גם מפירות ומשאריות שהותירו בני האדם.

אורך גופו עד 70 ס"מ. מזה, אורך זנבו 30-40 ס"מ, גובהו 35-50 ס"מ. צבע צדן האחורי של אוזניו – שחור. צבע פרוותו השעירה, מחולק לגוונים שבין זהוב לאדמדם. פרוותו, כאמור, סמיכה, מעובה ונעימה למגע, ולא סתם התהדרו נשות האצולה באירופה בפרוות שועל דווקא.

כמו התן, לא בוחל השועל בשלל מוצרי מזון, למן עופות שהוא טורף או מוצא בזבל ועד למכרסמים, לטאות, חרקים, ביצים וכמו שציינו – פירות. השועל מנחל לעצמו נחלה שגודלה תלוי בכמויות המזון שהוא מסוגל למצוא בה.

שלא כתן, השועל עשוי להיות לעיתים ידידותי לאדם, אם כי יש לנקוט כמובן כללי זהירות ממגע בו עקב היותו מסוגל להעביר את מחלת הכלבת.

זכורני מקרה בו גויסתי למילואים ביחידת המצפים, כדי לאייש את גבול הלבנון לאחר אירוע הגלשונים מלבנון, שבו נהרגו כמה חיילים במחנה צבאי ליד קריית שמונה.

חבריי ואני הוצבנו בעמדת תצפית על רכס סולם צור בסמוך לקיבוץ חניתה. בעודנו יושבים במשמרת הלילה, לועסים "צ'ופרים", הגיח באחד הלילות מתוך האפלה שועל קטן ויפה מראה ונשא אלינו עיניים כמבקש להשתתף בסעודה. כמובן שנענינו לו, נתנו את מה שנתנו, ומאז הוא חזר והגיע לעמדה מדי לילה, מצפה לצ'ופרים שיקבל בלא חשש ובלא פחד מהחיילים. ואכן, שמעתי על מקרים אחרים דוגמת זה, בהם נוצר קשר כזה או אחר בין שועל לבין אדם. מי יודע? אולי יודע השועל לתפוס בפיקחותו מיהו אוהב ומיהו אויב.

תן צעיר. צילום: אילן רמתי

שועל ערום

 

כמו התנים חיים השועלים בזוגות. לעיתים הם חולקים את חייהם במשפחה המונה פרטים ספורים. מתוך המשפחה, רק נקבה אחת מזדווגת וזו כנראה אחת הסיבות לכך שאוכלוסיית השועלים מעולם לא גדלה כמו אוכלוסיית התנים.

ההיריון נמשך כחמישים יום. טרם המלטה מרפדת הנקבה את המאורה החפורה בשיער שהיא מורטת מפרוותה. היא ממליטה 2-6 גורים, עיוורים, במשקל של כ-150 גרם כול אחד. בגיל שבועיים הם פוקחים את עיניהם. בהגיעם לגיל שבין 6-12 שבועות מתחילים הגורים להגיח מתוך המחילה. שני ההורים ממשיכים לטפל בהם ולהביא להם מזון, אך ניכר שהנקבה, זו שהיניקה וטיפלה, ממשיכה להשקיע בהם יותר. אחרי חמישה חודשים יוצאים הגורים לעצמאות ובגיל עשרה חודשים מגיעים לבגרות מינית.

ועתה, איך ניתן לסיים את הסיפור על השועל, זה שציינו שמככב בפולקלור ובתרבויות של עמים כה רבים, מבלי להצביע על קמצוץ מהפולקלור השועלי שלנו. והפעם, קטעים מתוך סיפורו של הסופר עודד בורלא, "נשף מסיכות".

"פעם, כשהתקרב חג הפורים של החיות, הם החליטו לעשות חגיגת פורים, אבל לא סתם חגיגה אלא נשף, ולא סתם נשף אלא – נשף מסיכות! כולם יתחפשו ומי שיתחפש הכי יפה, יקבל פרס". הנשף נערך וכולם התחפשו כול כך יפה שאף אחד מהם לא הכיר את השני.

בתום הנשף רצו החיות לתת את הפרס לזה שהתחפש הכי יפה, אבל הם לא יכלו כי כול אחד היה משוכנע שהוא המוצלח ביותר, ואז החלה מריבה גדולה”.

וממשיך המספר: "פתאום ראו כולם גמל ופנו אליו: גמל, גמל, תהיה אתה השופט... והגמל, לאחר מחשבה אמר בקול מתוק מאוד – אבל איפה הפרס?"

כמובן שהחיות הראו לו את הפרס והגמל נטל אותו ואמר: "טוב ... אני אהיה השופט... עמדו כולכם בשורה... עכשיו פנו לאחור... ועכשיו עיצמו כולכם עיניים... לקח הגמל את הפרס וברח. כשהגיע אל גבעה רחוקה נעצר וקרא אליהם – אתם יכולים לפקוח את העיניים... אני חושב שאני התחפשתי הכי יפה ועל כן הפרס מגיע לי. אני בכלל לא הגמל. אני השועל! שלום".

 

מעוז חביב

קיבוץ צרעה

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?