דלג לתוכן העמוד
יום רביעי, 10 באוגוסט 2022
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

על כוחן של נשים לשנות ולעשות

סיפור מסעם של בני ישראל במדבר מביא גם את סיפורן של הנשים - אקטיביות, חכמות, פורצות דרך ואמיצות

תחילתה של פרשת "פנחס" קשורה לסיומה של פרשת "בלק", בה מסופר כי בני ישראל חטאו עם נשות מואב ומדיין ועל כן פורצת מגפה קשה. פנחס, נכדו של אהרון הכהן, שעל שמו נקראת פרשתנו, פוגע בנשיא שבט שמעון ובבת מדיין עמה הוא חוטא, והכתוב מדגיש כי מעשהו זה הוביל לסיום המגפה. יחד עם זאת, מיד מגיעה הבהרה: "לָכֵן, אֱמֹר:  הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת-בְּרִיתִי, שָׁלוֹם" (כה, יב). קנאותו ומעשהו של פנחס יוצאי דופן וחריגים, והם מביאים את האל להדגיש ולצוות מיד מורשת של שלום. אף במדרש רבה נאמר; "גדול השלום שנתן לפנחס שאין העולם מתנהג אלא בשלום" (מדרש רבה, כא, א) כדי להבהיר כי קנאות קיצונית אינה תכונה שראוי לאדם לנהוג בה לאורך חייו.

בהמשך הפרשה ודווקא על רקע מעשה זה, עולה ובולט סיפורן של בנות צלפחד: "וּצְלָפְחָד בֶּן-חֵפֶר, לֹא-הָיוּ לוֹ בָּנִים--כִּי אִם-בָּנוֹת:  וְשֵׁם, בְּנוֹת צְלָפְחָד--מַחְלָה וְנֹעָה, חָגְלָה מִלְכָּה וְתִרְצָה" (כו,לג). סיפורן של חמשת בנות צלפחד משבט מנשה, בנו של יוסף, מתמקד בזכויות לנחלה. עם תום חלוקת הנחלות, הן מבינות שלא תיזכנה לנחלה, כיוון שאביהן מת במדבר ואין לו בנים. הן לא מהססות לעמוד על זכותן לפני משה, אלעזר הכהן הגדול, נשיאי השבטים וכל העדה, ומעבירות מסר ברור: "לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם-אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ, כִּי אֵין לוֹ בֵּן; תְּנָה-לָּנוּ אֲחֻזָּה, בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ" (כז,ד). משה אינו יודע לתת מענה לשאלתן, ומפנה את משפטן לאל, אשר משיב מיד: "כֵּן, בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת--נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה, בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם; וְהַעֲבַרְתָּ אֶת-נַחֲלַת אֲבִיהֶן, לָהֶן" (כז, ז).

טענתן של בנות צלפחד היא לבעלות על נחלת אביהן ועל הזכות לרשת אותו ולהקים שושלת. בנות צלפחד למעשה מביאות לחידוש הלכתי לפיו בנות יורשות את אביהן כאשר אין לו בנים. הן בקיאות בפרשת דיני נחלות, הן עומדות על זכויותיהן והן נענות על ידי האל, אשר מאשר את בקשתן כחוק קבוע, ובכך מציג תפיסה חדשנית ושוויונית בכלל ולאותה התקופה בפרט. חכמינו אמרו על בנות צלפחד כי הן זכו להוסיף פרשה בתורה משום שראו מה שמשה רבינו לא ראה. סיפורן מעיד על חוכמתן, תעוזתן וחירותן הפנימית.

שמות חמשת הבנות מוזכרים פעמיים בפרשה, ויש בכך כדי להעביר מסר ברור בנוגע לכוחן של נשים; מַחְלָה מלשון מחילה וויתור על נקמה, נֹעָה מלשון תנועה, הנעה (מוטיבציה) והתקדמות, חָגְלָה מלשון חגיגה וגילה כלומר היכולת לחגוג ולשמוח, מִלְכָּה מלשון מלכות, קבלת עול מלכות שמיים וההכרה שיש מי שמשגיח ומגן, והבת החמישית - תִרְצָה מלשון רצון, הכוח הפנימי לחתור ולהשיג דבר מה על אף הקשיים. בנות צלופחד יחדיו וכל אחת לחוד מביעות את קולן ורצונן, מבטאות את אמונתן, ומבהירות היטב מהו כוחן. הן מאמינות ביכולתן להשפיע על מצבן וגורלן ופועלות לשם כך בנחישות, באומץ ובנועם.

חיזוק למסר זה מופיע במקום נוסף בפרשה: "וְשֵׁם אֵשֶׁת עַמְרָם, יוֹכֶבֶד בַּת-לֵוִי, אֲשֶׁר יָלְדָה אֹתָהּ לְלֵוִי, בְּמִצְרָיִם; וַתֵּלֶד לְעַמְרָם, אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-מֹשֶׁה, וְאֵת, מִרְיָם אֲחֹתָם" (כו, נט) נראה כי אין זה מקרי ששמותיהן של נשות בית לוי מופיעים בפסוק זה בפרשתנו; יוכבד עומדת על רצונה להמשיך את החיים ואף מעזה לצאת כנגד צו פרעה כדי להציל את חיי בנה משה, ומצפינה אותו שלושה ירחים בביתה כנגד הכללים. היא מגלה תעוזה ויצירתיות ומכינה עבורו תיבת גומא. מרים, אחות משה, מתייצבת בעוז להשגיח על התיבה בה נמצא אחיה התינוק בין קני הסוף. זאת ועוד, היא אמיצה  דיה כדי לפנות לבת פרעה אשר נתן את הצו להשליך כל בן עברי ליאור, ולהציע לה "מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת וְתֵינִק לָךְ אֶת הַיָּלֶד". בבגרותה, מרים הנביאה לוקחת חלק משמעותי בהובלת הנשים והעם במהלך קריעת ים סוף, היא פועלת לשמח את העם, לעודד את רוחו ולחזק את רוחו לכל אורך מסעם במדבר. לא בכדי כעבור שנים, מיכה הנביא מדגיש בפני העם: "כי העליתיך מארץ מצרים ומבית עבדים פדיתיך ואשלח לפניך את משה אהרון ומרים" (מיכה, ו,ד).

סיפור בנות צלפחד, המתעקשות לקבל אחוזה ונחלה בארץ, מהווה ניגוד לתפיסת המרגלים והאנשים לגבי הקושי לכבוש את הארץ. יש המפרשים את הפסוק "וּבְאֵלֶּה לֹא הָיָה אִישׁ" (כו, סא) בדגש על המילה "איש" כביטוי המבהיר כי נשים לא לקחו חלק ב"חטא המרגלים".

סיפור מסעם של בני ישראל ממצרים לכל אורכו מביא גם את סיפורן של הנשים - אקטיביות, חכמות, פורצות דרך ואמיצות. אלו נשים גיבורות המאפשרות את הישרדות העם והמשכיותו, המאמינות בכוחן ובכוח בני עמן להתגבר על הקשיים, הן המכניסות שימחה לתוך הלבבות ופועלות בנועם אולם בנחישות כדי להשיג את חירותן. בכך הן היתוו עבור נשים אחרות את הדרך להשגת חירותן האישית והלאומית.

 

שבת שלום

 

המדור מוקדש לזכרו של אבי אלי קדושאי ז"ל

שרונה קדושאי בר-נס

M.A ביעוץ חינוכי, MBA במינהל עסקים

פיתוח מנהיגות אישית וארגונית

ייעוץ וליווי אישי, פיתוח קריירה

"רימון" מרכז מומחים לטיפול בילד ובמשפחה, הדרכת הורים

sharonabar5@gmail.com


 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?