על סנאים, אוגרים וירבועים
סדרת המכרסמים היא עולם עשיר ביותר במינים, סוגים ומשפחות והגיעה העת להכיר כמה מהם שנציגים שלהם תוכלו לראות ברחבי ארצנו
מדי פעם אני מזכיר בכתבות אלה את המכרסמים והנברנים אשר מציקים לחקלאים ופוגעים ביבולים ובשדות. אך אין זו סיבה להטיל דופי בכל סדרת המכרסמים, אשר היא עולם עשיר ביותר במינים, סוגים ומשפחות. את הכתבה הזו נקדיש לסקירה של כמה מבני הסדרה הזו, אשר את חלקם תוכלו לראות ברחבי ארצנו.
המכרסמים מהווים בטבע את הסדרה הגדולה ביותר מבין כלל סדרות היונקים כולם. היא מונה כ- 3,000 מינים שונים של חיות קטנות ובינוניות ובקצה הספקטרום אפילו בעלות גודל מכובד.
מה שמציין את הסדרה הזאת על עשרות משפחותיה, מאות סוגיה ואלפי מיניה, הוא בראש ובראשונה מבנה השיניים המשותף. לכל המכרסמים שני זוגות של שיניים חותכות, שתיים בלסת העליונה ושתיים בלסת התחתונה, והללו מפותחות וגדולות במיוחד. השיניים הללו מוסיפות לגדול משך כל ימי חייהם של המכרסמים.
מלבד שני זוגות השיניים החותכות הבולטות, חסרים למכרסמים ניבים. מנגד, הם מצוידים בשיניים טוחנות המשמשות אותם לטחינת המזון הצמחי הקשה.
כמו כן, הלסת התחתונה של כל המכרסמים נעה לא רק מעלה מטה אלא גם קדימה ואחורה, תנועה העוזרת להם במעשה הכרסום. תכונה זו בולטת במיוחד אצל הסנאים, הנמנים כמובן על המכרסמים. הסנאים מסוגלים לקרב זה לזה את שני חלקי הלסת התחתונה, דבר המאפשר להם לפצח זרעים קשים במיוחד. לאחר שקדחו בשיניהם נקב קטן בקליפת האגוז, הם ממשיכים ומפצחים אותה כדי לזכות במטעם שבפנים.
למכרסמים יש אויבי רבים בטבע ויכולת ההישרדות שלהם נתמכת בתכונה ביולוגית בסיסית משותפת – יכולת רבייה מוגברת. זו מתבטאת הן במספר גדול של המלטות בכל שנה, במספר גדול של וולדות בכל המלטה, בהתבגרות מינית מוקדמת של הצאצאים וכן, בתקופת הריון קצרה במיוחד. כאשר התנאים הסביבתיים נוחים לקיומם, מתרבים המכרסמים בשיעור גדול במיוחד, עד שסביבתם אינה יכולה עוד לשאת את מספריהם והם נאלצים לנדוד ולתור אחרי מקומות מחיה אחרים.
בסדרת המכרסמים יש משפחות שונות, נרחיב מעט על המאפיינים של כל משפחה.
הסנאים - זוהי משפחה רבת מינים. רוב רובם של הסנאים הם שוכני עצים. הידוע ביניהם הוא הסנאי האירופי המוכר ודאי לרבים מהטיולים ברחבי אירופה. הוא חי ביערות אך מתקרב גם לאזורי המגורים כאשר הללו מוקפים בעצי חורש. הוא ניזון מבלוטים, אגוזים, פטריות ועוד. תכונה מיוחדת המציינת אותו היא – הדאגה לימים קשים. הוא איננו זולל מיד את כל השלל שהוא מגלה, אלא מקפיד לאגור דברי מזון לימי החורף הקפואים, הן בנקיקי עצים והן באדמה. בעבר היו סנאים גם בארצנו, בעיקר בחורשות שבצפון הארץ מסוג הסנאי הזהוב. סנאי זה נכחד כמעט לגמרי מישראל עד סוף המאה ה-19 ושרידים מהאוכלוסייה נצפו עד שנות ה-80 של המאה הקודמת בסביבת החרמון. אך בעשורים האחרונים לא תועדו סנאים ממין זה בארץ, ולא ידוע אם נותר זכר לאוכלוסיית הסנאי הזהוב בשטח מדינת ישראל. כיום מנסים חוקרים בגן הזואולוגי של אוניברסיטת תל אביב להרבות סנאים זהובים בשבי במטרה להחזירם לטבע. בני משפחה נוספים הם סנאי קרקע החיים במחילות, כגון הסוריקטות (נבחניות), לרוב באזורי סוואנה ומדבריות וכן הסנאי המעופף המצוי במרכז ובצפון אירופה.
הנמנמנים - זוהי משפחה הדומה למשפחת הסנאים. שיניהם הטוחנות הן כשיני הסנאים והם ניזונים מפירות, זרעים ואף חרקים. גודלם של הנמנמניים נע בין 6-19 ס"מ ומשקלם נע 15-180 גרם. הם דומים בגודלם לעכברים, אך במראם ובפעילותם הם דומים לסנאים. אוזניהם ועיניהם גדולות וזנבם ארוך ושעיר. הם בעלי 20 שיניים הנמנמניים קרויים בשם זה הודות לעובדה שבקיץ ובסתיו הם אוגרים בגופם שומן ומנצלים אותם בחורף במהלך שנת החורף שלהם שאצל מינים מסוימים, כגון הנמנמן האירופי, יכולה להגיע לשבעה חודשים. במהלך שינה זו חום גופם יורד לדרגת חום סביבתם. הנמנמן יכול להקיץ משנתו רק לאחר חימום ממושך המתרחש בבוא האביב. גם בארץ קיימים נמנמנים, נמנמן הסלעים נמצא בעיקר בנגב, בערבה, בגולן ובצפון עמק החולה, ואילו נמנמן העצים עשוי להימצא בחורשים של הגליל העליון.
העכברים - זוהי המשפחה הידועה ביותר שבין המכרסמים ובין היתר נמנה עליה עכבר הבית (עכבר מצוי) הנפוץ כמעט בכל אזור מחיה בו יש אנשים לרבות אזורים חקלאיים, ביערות טבעיים וגם ביערות שנשתלו על ידי בני אדם. באדמת מרעה ובאזורי חוף, באזורים בעלי שיחים נמוכים ואזורים עירוניים.
יכולת הרבייה של עכבר הבית גדולה מאוד. הריון הנקבה נמשך 21 יום ומספר הוולדות בכל שגר הוא כשישה. הוולדות מגיעים לבגרות מינית לאחר שישה שבועות בלבד! העכברה מסוגלת להיכנס להריון 5-10 פעמים בשנה, גם כאשר היא עדיין מניקה את וולדותיה.
עכבר הבית ניזון בעיקר מחומר צמחי, אבל הוא אוכל-כול, גם את הצואה של עצמו הוא אוכל. בכך הוא ניזון מחומרי מזון הנוצרים במעיו באמצעות חיידקים.
העכבר הוא טריטוריאלי ובדרך כלל זכר דומיננטי אחד חי יחד עם מספר נקבות וגורים, וזכרים אחרים מכבדים את הטריטוריה ואינם נכנסים אליה אלא אם היא פנויה.
מלבד העכברים שייכות למשפחה זו גם החולדות שבארצנו יש להן שתי נציגות – חולדה מצויה (חולדת העליות) וחולדת חוף (חולדה נודדת).
החולדה הנודדת, היא המין הנפוץ ביותר והיא נמצאת בכל מקום בו בני האדם חיים, בעיקר באזורים עירוניים. גופה מסורבל ושמן, משקלה עשוי להגיע עד למחצית הק"ג, זנבה קצר מאורך גופה או לכל היותר משתווה לו ואזניה קצרות. היא חיה במחילות שבאדמה או במסתור בבתים ומעדיפה מזון בשרי. הריון הנקבה נמשך 21-22 יום ולה שש המלטות בשנה.
לחולדה המצויה גוף מוארך, זנבה ארוך מגופה, אוזניה גדולות ויכולות לכסות על העיניים. הן מתקיימות בסדקי גגות, על עצים ואת קניהן הן בונות בעזרת אניצי קש. זוהי חולדה אינטליגנטית ביותר הלומדת מניסיונה ומניסיון חולדות אחרות. היא סתגלנית ומשגשגת בערים ובמשכנות האדם. היא מרבה לקפוץ ולטפס ובבניינים היא תעדיף את הקומות הגבוהות.
הבעיה הגדולה בהימצאות חולדות בקרבתנו הן היותן פונדקאיות לחיידקי מחלות קשות כמו דבר וטיפוס הבהרות. המחלות מועברות על ידי פרעושים, כינים וקרציות. כאשר חולדה מוצאת את מותה, תרים הפרעושים אחרי פונדקאי חי אחר ואז עשויים לעבור גם לבני אדם. מכאן ברור מדוע נושא הדברת החולדות כשלעצמו הוא ברור וחשוב.
אוגרים - משפחת האוגרים קרובה מאוד למשפחת העכברים. אלו מכרסמים קטנים בעלי לחיים גדולות וגוף עגלגל וקצר זנב, הם בעלי פרווה עבה ורכה, בדרך כלל בצבעי חום או כתום. שמם ניתן להם על שום תכונתם לאגור מזון בכיסי הלחיים שלהם, שמגיעים אצלם עד לכתפיים. הם מרוקנים את המזון מהכיסים על ידי לחיצה עליהם ברגליהם הקדמיות.
האוגרים מתחבאים רוב זמנם במחילות המגוננות עליהם מטורפים שונים ויוצאים בעיקר בלילה לשחר אחר מזון. הם ניזונים מזרעים, פירות, צמחים וחרקים ומדי פעם אף מנבלות. את המזון שהם מוצאים הם סוחבים בלחייהם הענקיות לעבר המחילה המשמשת להם בית.
האוגרים הם בין חיות המחמד המוכרות והמוצלחות ביותר. הם קטנים, רגועים, בעלי פרווה רכה וניזונים ממזון יבש כמו זרעים. עם זאת, זהו בעל חיים כבד תנועה המתגונן על ידי נשיכות, תכונה שחשוב שיהיה מודע לה כל הורה המעוניין לשמח את ילדיו בקניית אוגרים.
בישראל מוכרים שני מיני אוגרים: בר אוגר מצוי, (או אוגר אפור ננסי ( שתפוצתו כוללת את מזרח אירופה, המזרח התיכון, רוסיה ועד למערב סין, והאוגר הסורי (זהוב) שכנראה נכחד בטבע וקיים רק כחיית מחמד.
לבר האוגר פרווה שנעה בין צבע אפור לחום בהיר, והיא צפופה ועדינה, אזניו ארוכות וזנבו קצר. הוא מעדיף להתגורר בהרים הגבוהים מעל 3000 מטר, אך ניתן למצוא אוכלוסיות גדולות ויציבות גם במקומות בודדים בארץ, בחורשות אלונים עתיקים במורדות החרמון ובמרום גולן.
משך ההריון האוגר הזהוב הוא 16 יממות בממוצע, הקצר ביותר בין היונקים בעלי השליה. הנקבה ממליטה פעמים אחדות בשנה, וגודל השגר נע בין 4-12 ולדות שמשקלם כשני גרם.
הקוצנים - שמם של מכרסמים אלה ניתן להם על שום השערות הקוצניות שבגבם, אך שם זה מתאים גם למקומות חיותם בצל שיחים, קוצניים לעיתים במדבר. הם מוצאים את מחבואם בצל השיחים בנקיקי סלעים, ולא קשה לגלות היכן שוכן קוצן שכזה שכן המקום יהא מוקף בקונכיות שבלולים וקליפות זרעים שאת תוכנם אכל.
הקוצנים הם יצורים אוכלי כל החיים בקבוצות קטנות, פעילים בלילה, והם נפוצים בארץ במדבר בדרום אך גם בצפון הארץ.
בישראל נפוצים שני מינים: קוצן מצוי, צבעו צהוב-חום הנפוץ באזורי סלעים בכל ישראל, וקוצן זהוב בעל הצבע האדמדם הנפוץ במדבר יהודה ואזורי סלעים בנגב.
הגרבילים - הגרבילים הם חיות מדבר. ישנם כ-110 מינים של גרבילים, ואזורי המחיה שלהם מתפרשים על פני אסיה, אפריקה והמזרח התיכון. הגרביל הנפוץ ביותר בארץ נקרא מריון מצוי. הוא קטן מעט מחולדה וצבעו הכללי צהוב-חום. בארץ מוכרים עוד כמה סוגים של גרבילים ובהם גרביל הסלעים.
לגרביל רגליים ארוכות וחזקות כאשר האחוריות ארוכות מן הקדמיות ומשמשות אותם לריצה ולקפיצה. זנבם ארוך ובקצהו מעין גולה שעירה. עיניהם ואוזניהם גדולות מה שמעיד על השימוש שהם עושים בחושי הראיה והשמיעה.
בשל מזגם העדין, חריצותם וסקרנותם הגדולה, גרבילים רבים משמשים כחיות מחקר פופולריות לניסויים ביולוגיים והתנהגותיים.
הם ניזונים מזרעים ועשויים לעבור מרחקים גדולים בחיפושם אחרי מזון. אם זה לא בנמצא הם עשויים לצום ימים אחדים וגם לא לשתות בהם מים. לגרבילים 3-4 המלטות בשנה ובכל המלטה 3-5 צאצאים.
הירבועים - למשפחה זו רגלים אחוריות ארוכות מאורך גופם, זנבם ארוך ובקצהו ציצת שיער. יש להם ידיים קצרות שלהן חמש אצבעות והם משתמשים בהן להחזקת המזון ולחפירה. הירבועים מצוידים בעיניים ואוזניים גדולות וכאשר הם ניצבים על רגליהם האחוריות הם יכולים לסרוק בעיניהם שטח נרחב. בעת סכנה הם מקפצים במהירות על רגליהן האחוריות דוגמת הקנגורו, כשבכל קפיצה הם יכולים להגיע לטווח של עד מטר ומחצה. הם ניזונים בעיקר מזרעים שאותם הם נוטלים בידיהם. בארץ מוכרים שני מינים ממשפחה זו, הירבוע המצוי והירבוע הגדול, והם מצויים בעיקר בנגב וכן בסיני.
יש עוד מינים במשפחת המכרסמים הענפה שאותם סקרנו בעבר ובהם: החולד והדורבן. החשוב ביותר שנזכור שלא מדובר אך ורק בעכברים ובחולדות ושלא נתייחס לכל המכרסמים כמזיקים שיש להילחם בהם.
מעוז חביב
קיבוץ צרעה
אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?