דלג לתוכן העמוד
יום שלישי, 07 באפריל 2020
אשר שימוש בשירותי מיקום להצגת מזג האוויר

על צפרדעים, קרפדות והריונות ...

במשך יותר מ-40 שנה סייעו צפרדעים וקרפדות לדעת האם נשים נכנסו בהריון. מצויד במידע הזה, פסעתי עם החניכים שלי אל נחל הקישון במטרה ללכוד כמה מהיצורים המקרקרים האלה, כדי למכור אותן למעבדות הרפואיות. על סופו של המיזם העסקי הנועז תקראו בסיפור הבא...

אחת השאלות המרכזיות בעולמן של נשים היא: האם אני בהריון? כל אישה בתבל, בלא הבדל דת וגזע, רגישה לשאלה זו ומחפשת לה תשובה ברורה ומהירה. היום ניתן לקבל תשובה בעזרת מקלון שנרכש בכל בית מרקחת, אך איך ידעו את התשובה לפני המצאת המקלון? ובכן, כאן נכנסות לתמונה הצפרדעים והקרפדות.

כבר במצרים העתיקה פיתחו החרטומים הנאורים שיטות ודרכים לקביעת היריון. אז, נהגו "לזרוע" בכלי שמולא בשתן האישה זרעי חיטה ושעורה. אם הזרעים לא נבטו – אין היריון. אם נבטו זרעי החיטה בלבד – יש היריון והילוד יהיה בן. אם נבטו זרעי השעורה – יש היריון ותיוולד בת. אגב, חוקרים בני ימינו שניסו לבדוק את השיטה מצאו כי היא אכן מנבאת הריון אך לא מצאו את הקשר בין סוג הזרעים שנבטו למין היילוד.

צפרדע הנחלים. צלם: עוזי פז, אתר פיקיוויקי

לפני כ-80 שנה גילו חוקרים ששתן אישה בהיריון המוזרק לצפרדע אפריקאית מסוימת גורם לנקבות להטיל ביצים תוך זמן קצר ולזכרים לייצר באופן מוגבר תאי זרע. בדיקה זו בעזרת הצפרדעים המסוימות הללו זכתה לכינוי "מבחן אשהיים – צונדק" ועד מהרה נפוצה מאוד וכמויות גדולות של צפרדעים כאלה יובאו לאמריקה מאפריקה. לאחר הבדיקה שוחררו הצפרדעים לטבע, ואז אז התגלה שהללו הביאו איתן לאמריקה פטריה מסוימת שהייתה הרסנית לדו-חיים אחרים וגרמה להכחדתם.

ועל כך יש לי סיפור קטן ומשעשע. לפני יותר מיובל שנים, לאחר השחרור מהשירות בנח"ל, חזרתי עם בני הגרעין שלי לקיבוץ היעד צרעה, ומיד נשלחתי לשנתיים של הדרכה בקן התנועה בחיפה. כמו כל מדריך צעיר ונלהב, חיפשתי דרכים להגדיל את תקציב הסניף לצורך מימון הפעילויות. וכאן עלה במוחי רעיון קטן.

כידוע, סמוך לחיפה ולקריות זורם לו נחל הקישון. באותו זמן גונב לידיעתי הקשר שבין זכרי הקרפדות, לבין בדיקת ההיריון לנשים. הרבה על מהות הבדיקה הזו לא הבנתי, מה שכן ידעתי הוא, שבחורף חוזרות הקרפדות למקווי המים ואז פוצחים הזכרים ב"זמר" ומקרקרים בקולי קולות, כנראה כדי למשוך אליהם את הנקבות. הנה הזדמנות להגדיל את התקציב.

גייסתי למבצע אחדים מחניכי ויחד נסענו באוטובוס לכיוון הקריות כשאנו מצוידים בדליים וברשתות לצייד פרפרים. ירדנו מהאוטובוס בסמוך לנחל הקישון ומיד שמענו את קרקורי זכרי הקרפדות. צעדנו בחשיכה כשאנו עוקבים אחר קולות הקרקורים ובעזרת הרשתות דגנו קרפדות וקרפדים מן המים, עד שמילאנו בהם דלי אחד.

איך בדיוק נמכור את השלל לקופות החולים או אולי לבית החולים רמב"ם, את זאת עוד לא ידענו, בינתיים עמדה בפנינו בעיה שעליה לא חשבנו מראש – איך נכנסים לאוטובוס עם דלי ובו עשרות קרפדות מקרקרות? החלטנו שנציג את עצמנו כמי שנשלחו על ידי הטכניון לתפוס צפרדעים לצורך מחקר מסוים – וכך עלינו לאוטובוס. עד מהרה נעשינו למרכז ההתעניינות של הנוסעים שראו חבורת נערים רטובים ומבוצבצים עם רשתות לצייד פרפרים ודלי מלא בצפרדעים מקרקרות. אבל, כול זה היה כאין וכאפס לעומת מה שהתחולל בהמשך.

באחד הסיבובים החדים התהפך הדלי העמוס בקרפדות והן, באופן הטבעי ביותר, החלו לקפץ באוטובוס בעזרת רגליהן הארוכות. התפתחה מהומה רבתי באוטובוס ןהנוסעות המבוהלות, טיפסו על המושבים צועקות וצווחות. מה התחולל בהמשך איני יודע לספר כי עם עצירת האוטובוס ופתיחת הדלתות זינקנו החוצה, משאירים אחרינו את "השלל". כך, נשים רבות בחיפה איבדו את יכולתן לברר האם הן בהיריון ואנחנו, איבדנו את מקור הכסף למימון הפעילויות בקן. מאז ועד היום לא עלה, לא בלבי ולא בלבו של איש מאותה חבורה, לחזור ולתפוס קרפדות לצורך בדיקת היריון, ואת סיפור המעשה שהיה שמרתי לכבודכם עד היום, קוראי היקרים...

קרפד. צלם: אביגיל רוזנברג, אתר פיקיוויקי

בעולם קיימים מינים רבים של צפרדעים, המוגדרים כולם כ"דו-חיים". כלומר חיים הן במים והן ביבשה. עורם של הדו-חיים חייב להיות רטוב או לח תמיד. מכאן שעל היבשה נמצא אותם במקומות לחים, והן מסתתרות מן השמש ויוצאות לפעילות – בלילה.

כדו-חיים, מתחילות כל הצפרדעים למיניהן השונים את חייהם במים. בחורף, הקרפדות נכנסות למקווי המים, שם יקרקרו הקרפדים הזכרים בקולי קולות, מנפחים את חלקו התחתון של גרונם ככדור או כבלון, והנקבות תתורנה אחרי המיטיבים לקרקר כדי לחבור אליהם. או אז יחבק הזכר את הנקבה ושניהם ייצאו לשחייה, כשהוא נצמד לגופה מעל גבה בעזרת יבלות עבות הנמצאות ברגליו הקדמיות. הנקבה תחל אז להטיל המוני ביצים בצבע שחור הקשורות זו לזו בתוך סרטים שקופים ודביקים, והזכר יפרה את הביצים במים בעודן מוטלות על ידי הנקבה. אם מצאנו בשולי מקווה המים סרטי ביצים – מדובר בקרפדות. הצפרדעים למיניהן תטלנה את הביצים כבודדות, תצמדנה אותן לעלים או שתהיינה צמודות פה ושם זו לזו, אבל בלא סרטים.

מן הביצים יבקעו ראשנים זערוריים. הדבר הבולט ביותר בגופם הוא הראש ואילו גופם מתארך כצלופח קטנטן ובעזרתו הם נעים במים. הם מתקיימים מאצות זעירות המצויות במקווה המים. משך כשישה שבועות ישהו הראשנים אך ורק במים, הולכים וגדלים, כאשר הם נטרפים בהמוניהם על ידי שוכני מים אחרים. בכל הזמן הזה הם נושמים בעזרת זימים כדגים וליבשה לא יעלו.

אחרי כשישה שבועות עובר הראשן גלגול ומשנה את צורתו. בתום הגלגול יאבד הראשן את זימיו ויחל לנשום בעזרת ריאות. אז הוא יהפוך למעין צפרדע קטנטנה ולה עדיין זנבון קטן – היכולה לצאת מן המים ליבשה. הזנב ייספג בגופה וייעלם ומעתה היא נעשית לצפרדע בוגרת החיה ומתקיימת מרבית זמנה ביבשה. לשונה מתפתחת ומתארכת ובעזרתה היא תופסת את מזונה – חרקים ויבחושים ועוד כהנה וכהנה, בעלי חיים קטנים וחלשים ממנה.

עד עתה השתמשנו לסירוגין בכינויים – צפרדעים וקרפדות. היאך נוכל להבחין ולהבדיל ביניהם? כבר אמרנו – המקרקרים במקווי המים בחורף – הקרפדים. הצפרדעים תקרקרנה במים בתום החורף – באביב.

צפרדע, אילנית מצויה. צלם: אביגיל רוזנברג, אתר פיקיוויקי

לקרפדה, זו שבארץ, הגדולה והמאסיבית יותר, עור מחוספס ומלא ב"אבעבועות" ואילו הצפרדעים הקטנות יותר, עורן חלק ועדין יותר. עד לימות החורף תעשנה הקרפדות את מרבית זמנן ביבשה ואילו הצפרדעים מרבות לשהות במים כשרק קצה חוטמן בולט מהם.

מתוך ארבע סוגי הצפרדעים המוכרות בארץ, החביבה ביותר היא האילנית. האילנית כשמה כן היא. אוהבת לטפס על שיחים ועצים ולשם כך היא נעזרת באצבעות דבקיות. היא הקטנה שבין הצפרדעים וצבעה בדרך כלל ירוק עדין, צבע המאפשר לה כמובן להסוות את עצמה בין עלי השיח או העץ.

בעבר היה קשה להעביר לילה בכפר מבלי לשמוע קרקור צפרדעים או קרפדות, אך לא עוד. עם התפתחות העיור בעולם, ייבוש הביצות ומקווי מים אחרים, נפגעים הדו חיים ומספרם בעולם הולך ופוחת.

למרות זאת, לעיתים, מסיבות שונות, עשוי מספר הצפרדעים בשנה מסוימת לגדול משמעותית. זכור לי לפני שנים רבות שנה בה הוצף קיבוצנו באלפי קרפדות קטנטנות, עדיין בעלות זנבון קטנטן, שזה אך יצאו מן המים וקיפצו בהמוניהן ברחבי הקיבוץ. האם היו תנאי גידול כאלה או אחרים שהיו נוחים יותר להתרבות הקרפדות? אינני יודע לומר.

ברור לי שהצפרדעים והקרפדות למיניהן לא תיעשינה, אפילו בעקבות כתבה זו, לחביבות ואהובות עליכם, קהל הקוראים. ובכול זאת, אסב את תשומת לבכם לקטנה והחביבה שבין הצפרדעים – לאילנית. אם אכן תראוה על אחד השיחים או העצים בקרבת ביתכם, בטוחני שתיהנו ממראה ואפילו תיהנו להחזיק בה לרגע בידכם או לתתה בידי ילדיכם. מלכת היופי אולי איננה, אם כי גם על כך ניתן להתווכח, אבל מכוערת איננה בכלל.

 

מעוז חביב

קיבוץ צרעה

 

אהבתם? התרגזתם? יש לכם מה להגיד?